אושו אחרי המלחמה

בתקווה שהמלחמה באמת נגמרה, יובל “קורהה” איטח מזמין אתכם לבוא לרקוד, ללמוד ולהכיר בסדרת פסטיבלים רוחניים

נגמרה המלחמה. מה עושים?
“וואו, נושמים קצת, לא? יוצאים החוצה, רואים את החבר’ה, רוקדים. פסטיבל! פסטיבל ‘אושו ישראל’ השביעי, שמתקיים בסוף השבוע הבא בגבעת חביבה. הוא נדחה בחודש בגלל המלחמה וסוף סוף סוף קורה”.

איך הגעת לתחום של הפסטיבלים הרוחניים, אם אפשר לקרוא לזה ככה?
“אפשר, אני אוהב לקרוא לזה פסטיבלי תוכן ומוזיקה. הגעתי לזה בהתחלה דרך שנים בהודו, במרכז בינלאומי של אושו, אחרי זה התחלתי לארגן סמינרים עם כל מיני מנחים מחו”ל שהייתי מביא לארץ, אחרי זה התחלתי לארגן כנס ומשם זה גדל לפסטיבל. ככה זה נוצר, נהייתי גם מפיק מסיבות, הופעות חיות – זה לא רק שאני מארגן רק דברים רוחניים – פסטיבל של ריקוד ותנועה, הפסטיבל הסופי”.

מה משותף לפסטיבלים שאתה עורך בחודש ספטמבר?
“מה שמייחד אותם זה קודם כל שיש בהם תוכן ומוזיקה. אלה לא פסטיבלים המוניים, זה איזה 1000-1500 איש, בתוך האולמות יש מלא מלא סדנאות, זה מתנהל כמו כנס, וגם יש פאן בחוץ. יש את כל האנשים שמתעסקים בתחום הזה בארץ, יש סדנאות תרפיה, מדיטציה, מערכות יחסים, התפתחות אישית, תזונה, גוף, ריקוד, תנועה וכאלה, אנשים באים לחוות וללמוד. ומצד שני יש דשא, הופעות חיות, פריחה, קמפינג, חדרים להשכרה, הפנינג מאוד שמח, מסיבות בלילה. אנשים ממש עוברים דברים תוך כדי. זה לא המוני, זה לא מסחרי כזה, זה לא בום בום בום, לעשות כמה שיותר, אלא יש בזה משהו משפחתי בצורה מסויימת. בפסטיבל בגודל כזה אתה בסוף די מכיר את כולם, לפחות בפנים, בעיניים. זה אינטימי יותר”.

הפסטיבלים האלו הם סוג של תגובה שלך למצב.
“לא הייתי אומר. הם נראים ככה כי זה המצב, ואז פתאום זה מה שקורה. זה משהו שאני עושה ומפיק שנים כי זה מה שאני אוהב ויש לי להביא לפה, זה הדברים שפגשתי בדרך וזה מה שבא לי להוציא החוצה. ברור שהם רלוונטיים למצב, ברור שזה מייצר איזושהי אלטרנטיבה אחרת ונותן איזשהו מענה, דווקא עכשיו בגלל כל מה שעבר עלינו, בגלל החודשיים האחרונים, לדעתי יש לזה מאוד מאוד מקום, להתכנס, לצאת מהבית לטבע, לצאת לרקוד, להתפנן, לפגוש אנשים, ליהנות. זה מייצר מקום שאפשר לעשות את זה בכיף. לא כהתרסה, פשוט כי זה כיף ומעניין ומייצר תוכן”.

אתה חושב שלאירועים כאלה יש השפעה חיובית ארוכת טווח שמשנה תפיסות, משנה מציאות?
“כן. אני חושב שזה יותר תלוי בבנאדם. בתוך הפסטיבל נמצאים ומועלים הרבה דברים, וזה תלוי כמה הבנאדם פתוח וכמה יש לו מקום לזה. אנשים יכולים לבוא לשם ולמצוא הרבה מאוד כלים והמון דלתות, טכניקות, מורים. גם העניין עצמו, מעבר לתוכן, קורה שם משהו בין האנשים, ואני מכיר לא מעט אנשים שבאו ואמרו שזה שינה להם דברים מאוד משמעותיים בחיים”.

התפרסם בגירסה שונה ב”טיים אאוט תל אביב”, 4.9.2014

9 בספטמבר, 2014 | בנושאים 404