להרגיש כמו ילד עם לקויות // סמול טוק

ספרי ההפעלה של אלה יהלום עוזרים לנו 
לחוות אוטיזם, חירשות ולקויות אחרות

מה מלמדים הספרים ההפעלתיים שלך?
“זו אסופה של ספרים שנועדה לקרב בין ילדים רגילים לבין ילדים בעלי לקויות. במסגרת פרויקט הגמר שלי בתילתן בחרתי כמה לקויות שהן הכי שכיחות בחברה שלנו, ובהן עיוורון, חירשות, אוטיזם, חוסר יכולת תפקוד עם הידיים ותסמונת דאון. הרעיון הוא לחבר בין ילדים, שייחשפו ללקויות הללו מגיל צעיר מאוד, ולא יהיה להם את הפחד ליצור חברויות. כשאתה מוציא את הספר מהמארז, החירשות לא רשומה בשער הקדמי. הרעיון הוא שלא תשפוט את הילד. אם לא הבנת – בסוף רשום לך ממה הוא סובל. הכל בכתיבה חיובית, של טובי ויימן, חברה של ההורים שלי, שאני מעריצה של הכתיבה שלה. הכל בהומור והכל כיף. אני אמרתי לה מה אני רוצה בתוך הטקסט, פשוט לא ידעתי איך לשים את המילים”.

הספרים יוצרים אינטראקציה עם הקורא, שינסה להתחבר לליקוי.
“בכל ספר הילד מציג את עצמו, ויש מין משחק שאתה יכול להרגיש כמו אותו ילד. בספרון של העיוורון רשום ‘נחש אילו חפצים מסתתרים מתחת לבד השחור על ידי מישוש’. בספרון של החירשות, אתה צריך להדליק את הנגן וליהנות מהמוזיקה, אבל לא באמת יכול לשמוע משהו. בחלק מהספרים אתה יכול להרגיש, בחלק אתה ממש בחוסר אונים. דרך זה ילדים יכולים להבין מה מרגיש אותו ילד ולא לשפוט אותו, כי ילדים שופטים בצורה מאוד קשה”.

אלה יהלום. צילום: עידו קינן

איך תירגמת את הלקויות להפעלות האלו? בספרון “ללא גפיים”, למשל, כתוב “הכנס את הידיים למקום המסומן וכתוב את שמך”. ובעצם אי אפשר לכתוב כשהידיים קשורות.
“אתה יכול לכתוב עם הפה או הרגליים. פשוט לקחתי והתנסיתי בכל דבר. למשל, אמרתי, אם הייתי ללא יכולת שמיעה, מה הדבר שהייתי רואה מול העיניים שלי, או איך הייתי מרגישה. ראיתי את זה בעיניים שלי, פשוט ככה. למשל בעיוורון, הדבר היחיד שאתה יכול להרגיש זה מישוש, אז אתה עוצם עיניים ומרגיש כל דבר. הבנתי שאני צריכה לתרגם את זה. אז הסתרתי להם את הראייה, האנשים שיכולים לראות – לא רואים”.

מה החיבור שלך לנושא הזה?
“יש לי בן דוד שהוא נכה, זה מולד אצלו. ואני כל חיי ראיתי אותו בתור בנאדם רגיל, אפילו יותר רגיל מהרבה אנשים אחרים. הלוואי שכל האוכלוסייה בעולם תתייחס ככה. בסופו של דבר זה יכול להגיע לכולנו”.

צילום מתוך פרויקט הגמר של אלה יהלום

את רואה את הדבר הזה מתממש והופך מפרויקט הגמר שלך לסדרת ספרים שבאמת אפשר יהיה להפיץ ולמכור?
“כן, זה אבטיפוס. יש הרבה מאוד מוזיאונים שמקדמים את הדבר הזה, לאפשר להרגיש כמו אותם ילדים, יש פעילויות כאלו ואחרות. הלוואי שזה משהו שכל אחד היה קונה ומחנך את הילדים שלו על פיו. בתור התחלה זה הכי חשיפה שאני יכולה לתת לזה”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 18.7.2014

11 בספטמבר, 2014 | בנושאים סמול טוק 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.