יש סועדים בירושלים // סמול טוק

סצינת המסעדות הירושלמית לא מגובה במבקרים ובבלוגרים כמו אחותה התל אביבית. עדי ארבל מזמין אתכם לטעום

אין מה לאכול בירושלים.
“בטח שיש מה לאכול. זאת הבעיה, לכן פתחתי את הבלוג ‘מאכלי י-ם‘. אנשים חושבים שאין מה לאכול בירושלים. הקונספט של הבלוג מגיע בהמשך לדף פייסבוק שפתחתי קצת אחרי שהגעתי לירושלים, ‘המלצה ירושלמית יומית’, אנשים שאלו-טענו כמוך, אין מה לעשות בירושלים, וניסיתי להוכיח להם שיש ופתחתי את הדף. ומכיוון שאני, עצלן שכמותי, אוהב לאכול במסעדות, אנשים שאלו אותי, למה אתה לא עושה בלוג מסעדות. אמרתי להם שאם אעשה בלוג מסעדות אפסיק ליהנות מהאוכל, אחת האהבות הגדולות בחיים שלי, ואז החלטתי לפתוח בלוג שבו כל פעם אני לוקח אורח מעניין אחר, בדרך כלל ירושלמי, שיכתוב על מסעדה, וזו הזדמנות לחשוף את המסעדה לאותו קהל עוין שטוען שאין מה לאכול בירושלים”.

יש לך שם רק מסעדות מוצלחות.
“אנחנו עושים רק ביקורות על מסעדות טובות. באנו בקטע של לפרגן למסעדות ירושלמיות. היינו במסעדה ירושלמית ולא נהנינו מספיק – לא כתבנו, ויש אנשים בחדר, בלי שמות, שיודעים על מה מדובר. ויעיד המראיין, שהלך איתי למסעדה למטרת ביקורת ב’מאכלי י-ם’, אהב את תפוחי האדמה במקום לאהוב את הבשר, ולכן נגנזה הביקורת”.

אשאל מה ששואלים מבקרים מסוגך – אתה לא חש אחריות גם להזהיר מפני מסעדות גרועות?
“לא. מסעדות גרועות בירושלים ייסגרו מהר מאוד, הנסיון מוכיח. בירושלים הבעיה יותר חמורה: גם מסעדות טובות נסגרות, ובזה אני מנסה לעזור, לפתור את הבעיה הזאת”.

השם של הבלוג עשוי להטעות.
“נכון. אני סוקר רק מסעדות כשרות, גם אם הן בלי תעודה, חשוב לומר. יש היום יוזמות כל מיני יוזמות כשרות למיניהן, שהן יותר ייחודיות לירושלים, כמו ‘השגחה פרטית‘ של הרב אהרון ליבוביץ’, ועוד לפניה יש מסעדות פרטיות שאומרות לך, אנחנו שומרים כשרות ולא פותחים בשבת, אבל אין לנו תעודה. אני סומך על מסעדות כאלו בחלק גדול מהפעמים”.

מכיוון שיש הרבה כותבים, הסגנון והפורמט משתנים. תן דוגמאות.
“יש את צביקה קליין, כותב יהדות התפוצות של ‘מקור ראשון’, שבשבוע שבו הוא התחתן ולא פגש את ארוסתו, לקחתי אותו לאכול בניגוד לכל הדיאטה שלו בארוחת טעימות חדשה במסעדת מדיטה, והוא לקח את זה לכיוון היותר מקצועני, כיאה למקצוע ממנו הוא מגיע, מקצועני בכתיבה העתונאית ופחות מקצועני ברמה של הביקורת, כי בסופו של דבר אף אחד מהכותבים הוא לא באמת מבקר מסעדות. יש את דבורה גינזבורג, הדוברת האלמותית של חבר הכנסת המפורסם זבולון כלפא, שהחליטה שהיא חוסכת לעצמה כתיבה, ואת כל עשר המנות שקיבלנו במסעדת מונטיפיורי החליטה לצלם ולהעלות הכל בתור תמונות ומשפטי הסבר קצרים”.

אתה מקבל ממסעדנים משוב על הפרויקט הזה?
“המסעדות בעיקר נהנות לפרסם את הפוסטים בדפי הפייסבוק שלהן, וטוב שכך. המצב הוא שבירושלים אין מבקרי מסעדות. מלון ענבל פתח לפני שנה מסעדה ועשו אירוע בלוגרים. אני הגעתי עם בת זוגי דאז, היו שם ארבעה שולחנות ערוכים, וגילינו שאני הבלוגר היחיד שהגיע לאירוע. שאלתי את היחצנית מה קרה והיא אמרה, ‘תקשיב, אין בלוגרים שמסקרים מסעדות בירושלים’. כל הסצינה הזאת של ביקורת מסעדות של בלוגרים היא מאוד מאוד תל אביבית. זה חלק מהבעיה, שאנשים באמת לא שומעים על המסעדות, והמטרה היא להגביר את התהודה של אותן מסעדות טובות. אני אשמח שהבלוג השני שיוקם אי פעם עם ביקורת מסעדות בירושלים יעשה גם ביקורות רעות. זה יהיה סימן שאנחנו משתפרים, שירושלים מתקדמת. זה השלב הבא באבולוציה”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 19.9.2014

6 באוקטובר, 2014 | בנושאים סמול טוק