ולנו אין כסף לחיות: מכתב לאזרחי איראן

פוסט של כותב אנונימי

שמי ערן, ואני גר בתל אביב. אני רוצה לספר לכם, אזרחי איראן, על ישראל ועל החיים של האנשים בישראל בימים אלו. כדי שתכירו את המציאות בישראל כפי שהיא באמת – ולא כפי שהיא מוצגת בכלי התקשורת. אינני יכול שלא לחשוב מה היה קורה אילו היו משקיעים את הכסף הרב על חינוך. הקירות מלאים בפוסטרים המזמינים להפגנה המונית נגד ערבים וקריאה של המנהיג הרוחני אביגדור ליברמן להדרתם. בכניסה לחדר המיון אני מבחין במודעה – הצעה למכירת כליה, ומספר טלפון. הלב שלי נמחץ. כנראה עוד צעיר שמנסה לממן את הוצאות החתונה, הלימודים או שכר הדירה. ושוב אני חושב, האם זה הוגן שממשלת ישראל שולחת מדי שנה סיוע להתחמשות, במקום להשקיע את הכסף ברווחה או ביצירת מקומות עבודה ודיור לצעירי ישראל?

שקוע במחשבות אלה, מחליט לעבור דרך הפארק כדי שהמחזה הירוק והפורח ירגיע אותי, אך מיד עם הצעד הראשון אני מרגיש שמשהו השתנה בו. בניגוד לבקרים אחרים, שבהם מושמעת בפארק מוזיקה מתאימה להתעמלות, הבוקר הזה בוקעים מהרמקולים מארשים צבאיים לתמיכה בלוחמים. בפינה נידחת על הדשא יושבים בחור ובחורה, שעסוקים בעצמם ומתעלמים מכל מה שקורה סביבם. הם נאלצים להביע את חיבתם זה לזו כאן כי הממשלה משקיעה את הכסף במקום אחר במקום לסייע לצעירים ישראלים להינשא.

שער "ידיעות אחרונות", 13.10.2014

אני מגיע לעבודה, באיחור, ומכין בראשי תירוצים והתנצלויות לבוס, אבל כולם עומדים מסביב לטלוויזיה, ואף אחד לא שם לב שהגעתי באיחור. שוב אותם דיבורים על איראן, והפעם מפיו של המנהיג בנימין נתניהו. הוא נראה כועס מתמיד, מטיח שלל קללות באיראן, וקורא לעצור את האיראנים. אלוהים, מה זו הצרה הזו שפוגעת בעם שלי? מה המטורפים האלה רוצים מאיתנו, מהפלסטינים ומהאיראנים? חייב להיות גבול לטירוף, לקיצוניות ולברבריות. במקום לנסות להביא שלום והפסקת אש, הם ממשיכים להבעיר את האש ולהגדיל את שפיכות הדמים. מדוע עלינו לשאת את ההתבטאויות הללו?

בדרך הביתה מושכים את תשומת ליבי האזרחים הנרמסים תחת לחץ העוני והאפליה. האם הכסף שלהם צריך למצוא את דרכו למימון מלחמות? כיצד נוכל לסלוח לעצמנו אם הכסף שלנו יביא להרג של ילד חף מפשע?

רציתי להציג לכם באיראן את מה שעובר עלינו, אזרחי ישראל הפשוטים. אני חש נבוך ומבויש מכך שחלק מבני מולדתי מעורבים בליבוי המלחמה, וידיהם מגואלות בדמם של ילדים וחפים מפשע בישראל ובעזה. האמינו לי, מי שדורשים את השמדתכם אינם הרוב. אלה קומץ של מקורבים ושכירי חרב של המשטר ואינם מייצגים את העם הישראלי. אנחנו, אזרחי ישראל, אוהבים בני אדם, אוהבי שלום ותומכים בכל מי שנלחם למען השלום. אני מייחל ליום שבו נוכל לטהר את האווירה העכורה בינינו ולהביא לשלום במזרח־התיכון כולו. אין לי ספק שזה אפשרי.

שלכם בידידות,
ערן

13 באוקטובר, 2014 | בנושאים 404 

תגובות

4 תגובות לפוסט “ולנו אין כסף לחיות: מכתב לאזרחי איראן”

  1. ד on 13 באוקטובר, 2014 14:21

    הבעיה היא באמת בחינוך.
    כי עובדה, אנשים שיודעים לכתוב לא יודעים לקרוא ולחקור, ולא מסוגלים לגלות שתקציב החינוך עלה בעשרות אחוזים (ריאלית) בעשור האחרון וב-2008 השתווה לתקציב הבטחון ובשנים האחרונות גבוה יותר מתקציב הביטחון בכ-17%. אבל רמת החינוך דווקא לא השתפרה בהתאם, כי הדבר האחרון שחסר לחינוך זה תקציב.

    אולי אם החינוך בארץ היה טוב יותר אנשים היו מפסיקים לנסות לפתור את כל הבעיות שלהם ע”י שנאת האחר, הכל בגלל המתנחלים. או הערבים. או החרדים. או השמאלנים. או הדתיים. הכל בגללם.

  2. ערן on 13 באוקטובר, 2014 15:02

    ושכחתם לציין: “להינשא” = דרך הרבנות, הגרסה הישראלית לאייטולות, כי במדינת ההלכה מי שלא מאמין בעיה שלו.

  3. אני on 15 באוקטובר, 2014 09:43

    הבעיה היא שכדי שאנלוגיה תהיה מוצלחת היא צריכה לעבוד. באיזושהי רמה. ולא להיות מופרכת מכל בחינה שהיא. תיכף תשוו המתנה לטכנאי של הוט לתליה בכיכר העיר. פאתטי.

  4. ארגמן on 15 באוקטובר, 2014 17:21

    ליצן אמיתי
    כנראה על סמים קשים במיוחד

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.