בכל זאת זה דוקר בלב // סמול טוק עם אמן סכינים

רודי צירלין, אמן ייצור סכינים, מקווה שהחוק האוסר על נשיאתם יבוטל

ייצור סכינים זה מקצוע שהולך בישראל?
“קודם כל זה תרבות – חוסר תרבות. דבר שני, מה שאני עושה זה דברים די יקרים, וזה הולך קצת קשה בארץ. חוץ מהפלאפל, מה שהולך בארץ זה בעיקר פלאפל. בכל העולם מסתובבים עם סכינים, לא גדולים ולא יקרים, אבל בארץ אסור להסתובב עם שום דבר. אז ככה זה הולך, לצערי”.

הסכינים שלך הם יותר אמנות או יותר פרקטיים?
“הרוב יותר אמנות, אבל כל סכין זה פרקטי. אני לא עושה רפליקות, הכל מפלדה, הכל אפשר לעבוד”.


מה מאפיין את הלקוחות שלך?
“יש כל מיני. יש אספנים, יש אנשים אנשים שבהישרדות משתמשים הרבה. אבל הרוב אני מוכר בחו”ל, גם לאירופה וגם לארה”ב”.

יש אספנים גדולים בארץ?רודי צירלין, אמן סכינים. צילום פרטי
“ממש גדולים, כן. האספנות של נשק קיימת פה כל הזמן, לא משנה חוקים וזה – בבית אפשר להחזיק הכל. יש אספנים מאוד רציניים שמוזיאונים מקנאים בהם. יש מוזיאונים שמציגים נשק כמעט כל הזמן, המוזיאון היפני בחיפה, טיקוטין, יש מוזיאון ישראל, יש מוזיאון ימי בחיפה”.

איך הגעת לתחום של ייצור סכינים?
“היה לי מזל, גרתי על יד עיר שמתעסקת בנשק קר, עיר בשם זלטאוסט, שם מייצרים נשק. אהבתי את זה מהילדות. ברוב הארצות כולם אוהבים נשק, אין מה לעשות. אני מהנדס מטלורגיה [חקר ההפקה והעיבוד של מתכות], ועבדתי בנפחיה הרבה זמן, ולאט לאט עברתי לזה. פה אני מעביר קורסים, ויש חוגים גם, אנשים שמעוניינים באים ועושים”.

העובדה שאתה מתעסק בנשק משפיעה על התפיסה שלך של העולם?
“אני חושב שאם יש אצל אנשים נשק, קודם כל מרגישים יותר בטוח, ופחות בעיות, פחות הורגים אנשים שיש להם נשק”.

אתה חושב שיותר נכון להחזיק נשק קר מאשר נשק חם?
“לא, זה שני דברים שונים לגמרי. נשק קר – קודם כל מדברים על סכין אישי, לא חייב להיות פגיון רק בשביל רצח, זה סכיו שימושי שאפשר להשתמש בו כל יום במסעדה, באוכל, בהמון דברים. אבל ברגע שצריך, זה יכול להיות גם נשק”.

היית רוצה שישנו את החוק בארץ בעניין הזה?
“הייתי מאוד מבסוט. אני בטוח שהמון אנשים גם. אנחנו אנשים ששומרים על החוק, אז אני לא הולך עם הסכין בכיס. אבל רוב העבריינים והערבים לא אכפת להם עוד תיק אחד, אז… למה הורגים אותנו כל הזמן? לא שמעתי שאיזה יהודי קפץ והרג את הערבי, רק הפוך. ואם הוא יודע שיש לו גם נשק, אז הוא יחשוב פעמיים. ככה אני חושב”.

החיבה שלך לסכינים ולייצורם זה משהו שהעברת הלאה לבני משפחה, לילדים?
“הילד שלי גם מייצר. אשתי גם בתחום – לא סכינים אבל היא מציירת על הידיות”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 21.11.2014

3 בדצמבר, 2014 | בנושאים סמול טוק 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.