לבריאות! // סמול טוק עם יוזמת “מכתבים לבריאות”

הילה בניוביץ’-הופמן אוספת תלונות של מטופלים ומטפלים בנסיון לרפא את מערכת הבריאות הישראלית

באילו קשיים נתקלת בהתנהלות מול מערכת הבריאות הישראלית?
“בדצמבר בשנה שעברה היתה לי פריצת דיסק מאוד קשה, ונאלצתי לשכב כמה חודשים עד שאישרו לי ניתוח גב. בעקבות הניתוח נאלצתי להתרוצץ בין חדרי מיון עם כל מיני סיבוכים שהיו. השיא היה ביום שבו הייתי גם בקופת חולים, שמשם הפנו אותי למיון, וגם בשני חדרי מיון, כי בראשון לא רצו לטפל בי, כי זה לא היה בית החולים שבו נערך הניתוח. הילה בניוביץ'-הופמן. צילום באדיבותה הייתי עשר שעות על הרגליים חודש אחרי ניתוח גב, עם כאבי תופת, עם חדר מיון מפוצץ שלא היה בו מקום לשבת, שלא לדבר על לשכב. בשלב מסוים פרצתי בבכי מרוב יאוש וכאב, וכמובן שאי אפשר לתת לך משככי כאבים לפני שרופא רואה אותך. היה לי דו שיח בצעקות עם האח הראשי, צעקתי לו ‘למה אתה לא נותן לי לשכב במיטה?’, והוא צעק לי, ‘אין לי שום מיטה לתת לך, אני מקסימום יכול לקחת אותך שק-קמח על הגב’. חזרתי מאוד מיואשת ואומללה באותו יום והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו”.

ומה עשית?
“דיברתי עם כמה חברים שהסכימו לעזור, כולל מישהי שהיא רופאה ומכירה את המערכת מבפנים. קיבלתי השראה מהסרט ‘חומות של תקווה’, שבו אנדי דופריין מתחיל לכתוב מכתבים לממשלה על זה שאין ספריה כמו שצריך בכלא. והוא כותב מכתב כל יום במשך שנתיים עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. המסקנה שלי היתה שאם האחראים על מערכת הבריאות לא מבינים עד כמה המצב חמור – זו לא מערכת הבריאות, זו הממשלה – אז צריך כנראה להמחיש את זה. הדרך לעשות את זה היא עדויות של אנשים מהשטח. אנחנו מזמינים אנשים לספר לנו – מקבלים סיפורים משני הצדדים, גם מהמטופלים וגם מהמטפלים, רופאות ורופאים, אחיות ואחים ואפילו רוקחת אחת. המטרה שלנו לא לתקוף את בתי החולים או את שירותי הבריאות, אלא לעזור להם. אנחנו שולחים מכתבים מנייר כל יום בשלושה עותקים, לראש הממשלה, שרת הבריאות ושר האוצר, עם הסיפורים של המטופלים, וטקסט קבוע של הפרויקט, ‘מכתבים לבריאות‘, שבו אנחנו מסבירים מה המטרה שלנו. במקביל אנחנו מעלים את המכתבים לבלוג ולדף הפייסבוק“.

מה המטרה?
“לשנות את סדר העדיפויות בכל מה שנוגע לטיפול במשבר של מערכת הבריאות. אין שום סיבה שתקציב מערכת הבריאות לא יקבל את ההתייחסות הרצינית שמקבל תקציב הבטחון. מאז שנות השבעים לא היה עדכון רציני של התקנים והמשאבים של מערכת הבריאות בזמן שהאוכלוסיה גדלה פי כמה וכמה, וחיים של בני אדם נמצאים בסכנה. לא רק איומים בטחוניים מאיימים עלינו”.

נרשמו הישגים כלשהם?
“משרד הבריאות היו הראשונים שחזרו אלינו, ואמרו שהם שמחים לשתף פעולה בנושא ואפילו שלחו לנו דוגמה של איך הם משתמשים בסיפורים שאנחנו שולחים כסוג של סטטיסטיקה – אילו בעיות חוזרות על עצמן, אילו בעיות הכי דחופות וכדומה, במסגרת יישום מסקנות ועדת גרמן, במידה והמסקנות ייושמו. ממשרד האוצר זה לקח זמן ובסוף קיבלנו מכתב רשמי שמאשר שהם קיבלו את המכתבים שלנו, ושהם מקווים שכל הבעיות האלו ייפתרו על ידי יישום ועדת גרמן, בהנחה שהם יתקצבו אותן כמובן. משרד ראש הממשלה זה אופרה אחרת – אחרי פניות חוזרות ונשנות חזרה אלי סיגל ממערך פניות הציבור. הטענה שלה היתה שמאחר שכיתבנו את שרת הבריאות, מבחינת ראש הממשלה משרד הבריאות מטפל בזה. אמרתי לה שהמטרה שלנו היא ששלושת הגופים יעבדו ביחד, אחרת זה לא ייפתר. היא טענה שראש הממשלה לא מתערב בפעילות של משרדים אחרים. עניתי לה, ‘הוא מתערב בפעילות של משרד הבטחון כל הזמן’. תפסתי אותה לא מוכנה, היא קצת גמגמה, אמרה שהוא לא מתערב בהכל, ואז המציאה את התירוץ הכי מגוחך ששמעתי, ‘אבל אתם בכלל לא חותמים על זה בשם של מישהו’. אמרתי שאנחנו חותמים בשם הקבוצה. היא אמרה ש’זה לא מכובד לשלוח מכתב שלא חתום בשם ספציפי’. שאלתי, אם אשלח מכתב עם החתימה של השם האישי הפרטי שלי, האם אז תהיה התייחסות, והיא אמרה לי, ‘אתם יכולים לנסות’. הרמנו את הכפפה והדפסנו חוברת נאה של 100 הסיפורים הראשונים שהגיעו אלינו, תמונת מצב של מערכת הבריאות בישראל 2014, עם פניה אישית לכבוד ראש הממשלה. זה נשלח השבוע”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 28.11.2014

7 בדצמבר, 2014 | בנושאים סמול טוק