מיסה קריטית // סמול טוק

אורי קציר רוצה שנכיר את מנהגי הנוצרים (אבל לא נאכל מלחם הקודש שלהם)

מהי מיסה?
“זה טקס ששמו המלא ‘סעודת האדון’, שנועד לשחזר את הסעודה האחרונה ולהביא לכך שהמשתתפים בו יחלקו באופן סמלי בדמותו של ישו המשיח ביניהם, כולל את מותו ואת תחייתו. הטקס כולל תפילות, קריאה בכתבי הברית החדשה ודרשה של כומר. האירוע שבמרכז ההמיסה נקרא אוכריסטיה, ובו הכומר מחלק למתפללים את לחם הקודש, שמסמל את בשרו של ישו, וחוזר על דברים שהוא אמר בסעודה האחרונה שלו בירושלים בליל הסדר עם תלמידיו – הוא אומר ‘קחו איכלו, זה בשרי, זה חלק מגופי’. בנוסף, הוא מוזג יין ואומר, ‘קחו תשתו, זהו דמי’. וכך המשתתפים בטקס חולקים באופן סמלי בבשרו ובדמו של ישו. החסד, שנמצא בנשמתו של ישו, עובר בצורה הזו באופן סמלי למשתתפים”.

איך נולד אצלך כיהודי העניין בטקס הזה?
“מבלי לשים לב, אנחנו חיים את זה כל הזמן, אנחנו מוקפים בתרבות נוצרית. בכל פעם שאתה הולך לסרט קולנוע או שומע שיר פופ אתה נתקל בדברים האלה. אורי קציר. צילום באדיבותו
אצלי העניין הזה התעורר מזמן, הייתי בעיתונות 20 שנה, אבל להדריך סיורים זה משהו שתמיד עשיתי במקביל. עד כמה יהודים מתעניינים בטקסי נוצרים אתה יכול לראות כשאתה מגיע לכנסיה בארץ בחג המולד, ורוב מוחץ, למעלה מ-90% מהנוכחים, הם יהודים ישראלים דוברי עברית. זה לא קהל שלא ישנה את דתו בעקבות ביקור בכנסיה. הוא בא לשם כי הוא סקרן. רוב האנשים שאני מכיר לא גדלו בסביבת כנסיות או קהילות נוצריות. מה שטבעי בעיניי יהודי שנולד בברוקלין, לוס אנג’לס או שיקגו לא כל כך טבעי ליהודי שגדל בארץ, ולכן יש סקרנות עצומה”.

מה הדבר שהכי מפתיע את המבקרים היהודים?
“דבר אחד הוא העובדה שיש נוכחות אדירה של יהודים. דבר שני הוא ההסתגלות של הכנסיות לתופעה הזאת – יותר ויותר כנסיות מקיימות טקסים, או חלקים מהטקס, בעברית. כנסית עמנואל, שנמצאת ממש ליד שער יפו, שנבנתה במקור במטרה שנועד לנצר יהודים ויש בה כיתובים בעברית, מקיימת טקס בעברית באופן קבוע. יש כנסיות שבהן מקריאים קטעים מסויימים בעברית, אולי כחלק מהעובדה שהתנ”ך נכתב במקור בעברית, אבל גם כדי לחבר את המאזינים לטקס, כי רוב הישראלים לא שומעים גרמנית או לטינית או צרפתית. אתה מגיע לבניין ימק”א, ארגון נוצרי שלקח על עצמו להיות גשר בין שלוש הדתות המשפיעות, ולכן עורכים שם טקס בשלוש שפות, ומדגישים את הנושא של הדמיון והאחדות ורוח השלווה והשלום בין שלוש הדתות השונות. יצא לי פעם אחת להיות שם עם חבר כאשר הקריאו בליל חג המולד את אחד משיריו של יהודה עמיחי, והוא הופתע לא פחות ממני”.


אתה מציג בסיור נקודות דמיון בין המנהגים הנוצריים והיהודיים.
“כשאתה נותן לבנאדם לחם קודש, שזה מין קרקר כזה, ויין, בסופו של דבר זו מסורת יהודית שאתה עושה אותה כל יום שישי בשולחן ליל שבת, אתה בוצע לחם ומקדש את היין. מאוד ברור ששורשי הנצרות נטועים עמוק ביהדות. חג המולד מצוין בין ה-24-25 בדצמבר. בברית החדשה לא כתוב שישו נולד בלילה המסוים הזה. זו מסורת שהשתרשה עם השנים. המקור של חג המולד זה כנראה חג פגאני קדום שלא במקרה גובל גם בחנוכה שלנו, והסיפור מסביב לחג הזה הוא שהוא מציין את נצחונו של האור על החושך. בתקופה הזאת שעות האור מתחילות להתאריך על חשבון שעות החושך. זה לא מקרה שחנוכה הוא חג האורות, וחג המולד מלא גם הוא באורות. בחג המולד מופיע, לפי המסורת, קשיש טוב לב עם זקן לבן וחיוך גדול. גם ביהדות יש ציפיה לקשיש מזוקן שיופיע בפסח, ואף שומרים לו כסא מיוחד ליד השולחן. כמובן שסנטה קלאוס ואליהו הנביא אינן דמויות מקבילות או שואבות זו מזו, אבל יש לא מעט קווי דמיון. מה שמפתיע זה שיהודים ישראלים באים לשם להכיר את הזרות ולא את המכנה המשותף”.

נוצר קשר בין המתפללים למבקרים?
“אין הרבה פעמים חיבורים בין נוצרים לבין יהודים שנמצאים שם. אתה בא, מסתכל, הולך הביתה. לפעמים הזרות, או הישראליוּת, גורמת למצבים מוזרים. לפני מספר שנים, במהלך טקס שנערך בכנסיית הדורמציון, הגיע השלב שבו עומדים בתור, פותחים את הפה והכומר מניח שם את לחם הקודש. אנשי הכנסייה ביקשו במפורש שרק נוצרים יבואו להשתתף בזה. אז כמובן שהיה שם ישראלי שנעמד בתור, עבר לפני הכומר וקיבל את לחם הקודש לפה. הוא סגר את הפה, השאיר אותו בפנים, איך שיצא מהתור הוציא את זה מהפה ונפנף לכולם, ‘תראו איזה יופי, עבדתי עליו’. הנזירים והכמרים כמובן מאוד כעסו. התביישתי. זה מסוג הדברים שמעידים על חוסר כבוד”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, [[[תאריך]]]


תגובות

תגובה אחת לפוסט “מיסה קריטית // סמול טוק”

  1. סתם מישהו on 21 בדצמבר, 2014 08:44

    אולי הגיע הזמן להכיר גם את היהדות?

פרסום תגובה