מאיר נאור עוזר בתשובה // סמול טוק

מאיר נאור התנתק מהדת ומהמשפחה לפני עשור. היום הוא עוזר ליוצאים בשאלה ולחרדים שרוצים להיות דתיים

מתי ברחת מהדת?
“בגיל 24, שבוע אחרי פסח, לפני עשר שנים. באתי להורים שלי, סיפרתי להם שהחלטתי להיות חילוני, אבא ואמא אמרו לי שאם ככה אז אין לי מה לעשות בבית ומצאתי את עצמי ישן בפארק בלילות עד שחברים גילו לי שיש עמותה שנקראת ‘הלל’ שעוזרת ליוצאים בשאלה”.

באיזו חסידות היית?
“אני נולדתי מספר 9 מבין 13 ילדים, המשפחה היא מחסידי בעלז בירושלים, אוקראינים, קהילה ליברלית יחסית מכל הקהילות האחרות. כמה שנים אחרי שיצאתי בשאלה הייתי מספר פעמים אצל האדמו”ר ובקהילה, כולל עם שיער ארוך, ותמיד קיבלו אותי יפה. יש להם יכולת לקבל גם כשיצאתי בשאלה מבלי שזה יערער להם את הבטחון, וזה אומר משהו על הקהילה.

אבל אתה לא בקשר עם המשפחה.
“היום אני כבר שנתיים לא בקשר עם המשפחה בכלל”.

ואיך אתה עוזר לאנשים כמוך?
“את ארגון ‘ובחרת – ארגון יוצאי המגזר החרדי‘ הקמתי לפני שלושה חודשים אחרי שנה של פעילות בפייסבוק, שהתחילה בינואר 2014 בעקבות התאבדות של שניים מהחברים שלי, שיצרה גל של התאבדויות בקרב חברי קהילת היוצאים בשאלה. בשבועות הראשונים היינו עסוקים בלייצב את המצב ולהרגיע את הגל הזה, פעילויות חירום רבות שהייתי עושה, כולל אנשים שהקפיצו אותי באמצע תוך כדי נסיונות התאבדות. אחר כך התחלתי לעשות פרויקטים של תעסוקה ושל אירוח. מההתחלה הכיוון היה להקים קבוצת פייסבוק של יוצאים בוגרים יותר שיוכלו לעזור ליוצאים הצעירים יותר. הקבוצה הפכה להיות תוססת ופעילה מאוד. מאות יוצאים נמצאים שם ועוזרים אחד לשני. בשלב השלישי התחלתי לשים לב שיש מגוון של תתי-זרמים בתוך היציאה מהמגזר החרדי, שאין להם מענה בשום מקום. לדוגמה, היוצאים שבאים מבית חרדי אבל רוצים להיות דתיים, או לחילופין כאלו בשלבים שלפני היציאה, או משפחות שלמות שיוצאות יחד עם הילדים, או חד-הוריות שמנהלות מאבקים משפטיים ואף אחד לא נותן להן תמיכה. בעקבות זה החלטתי להקים את הארגון”.

הרשויות מסייעות לך?
“יש מגוון מאוד רחב של גופים שעוזרים ל’ובחרת’ – רוח חדשה, ישראל חופשית, קרן הרצוג ועוד הרבה גופים”.

מה הדבר הכי קשה ביציאה בשאלה?
“אני לא יודע אם יש משהו שהוא הכי קשה, אבל אני חושב שאובדן של זהות, שהיא אבסולוטית מאוד, שבה תלויים גם האמונה שלי, גם אורח החיים שלי, גם היכולת להתפרנס, גם הזהות האישית שלי. אובדן של זהות כזה, שמקיף את כל חלקי החיים, זה אובדן קשה ביותר”.

איך אתה הרגשת ביום שיצאת?
“לבד מאוד. בודד מאוד. למזלי היה פורום ב’תפוז’ – ‘יוצאים בשאלה’, ששמה הפנו אותי ואמרו לי שיש את עמותת הלל, שבאמת עזרה לי למצוא מקום מגורים ראשון, עבודה ראשונה, וללא ספק זה מה שהציל אותי”.

קרה לך שהמלצת למישהו לא לצאת?
“אני לא ממליץ לאנשים איך לפעול כי אני אף פעם לא יודע מה נכון לבנאדם. אני מאוד שואף להגיע למצב שאוכל להציג לו את מגוון האופציות ולתת לו את התמיכה בכל אופציה שיבחר, כדי שתהיה לו יכולת לבחור, בלי שום אילוצים, את מה שהכי טוב לו”.

לך יש חרטות?
“כן. אני חושב שאם בזמנו היה ארגון שנותן אפשרות אמיתית לבחור לא רק שחור ולבן, אלא דרך אמצע, יכול להיות שהייתי מוצא דרך יותר אמצעית, או לפחות הבחירה שלי היתה יותר אמיתית”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 13.2.2015

20 בפברואר, 2015 | בנושאים סמול טוק