תאכלו קרוב // סמול טוק

אורי מאיר צ’יזיק רוצה שנתקרב למזון שלנו כדי שנפסיק לפגוע בסביבה, בבריאות ובקהילה

מה אתה עושה?
אני עוסק במרחק בין אדם לאוכל שלו. אנחנו בעצם מאז המהפכה החקלאית התחלנו בתהליך של התרחקות מהאוכל שלנו, ממצב שבו אנחנו יודעים בדיוק מאיפה מגיע האוכל שלנו עד למצב שבו אין לנו מושג מאיפה מגיע האוכל שלנו. וככל שאנחנו מתרחקים מהאוכל שלנו אנחנו מעמידים בסכנה גם את הבריאות שלנו, גם את הסביבה שלנו וגם את הקהילה שלנו. אני עוסק בלקרב בין אנשים לאוכל שלהם, ויש כל מיני דרכים לעשות את זה”.

למה ההתרחקות מהאוכל פוגעת?
“ככל שאנחנו פחות יודעים מאיפה הוא הגיע ומה הוא עבר בדרך, אנחנו קונים אוכל שתהליכי הייצור שלו פגעו באנשים במקומות אחרים, בסביבה במקומות אחרים, השתמשו בהם בחומרים שלא היינו משתמשים בהם; בעוד שכשאתה קונה אוכל קרוב אליך ויודע מאיפה הוא הגיע ומה הוא עבר בדרך, סביר להניח שאתה גם תומך בקהילה, אוכל מקומי ותומך בסביבה שלנו, וכמובן שאתה אוכל אוכל יותר מזין, פחות מעובד, אתה תומך גם בבריאות”.

איך אתה מלמד אנשים להתקרב לאוכל שלהם?
“אני מלמד אנשים לבשל, שואל אותם מאיפה הם קנו את האוכל שלהם ועוסק איתם בשאלה הזאת, מקדם ככה כלכלה מקומית ואוכל מקומי; אני מתעסק במסורות מקומיות של תזונה, החל ממסורות בישול ועד ליקוט צמחי בר למאכל, ואני גם מלמד את ההיסטוריה והאבולוציה של התזונה, שנדע למה אנחנו אוכלים את המזונות שאנו אוכלים”.

העיסוק באוכל בצורה הזאת נשמע כמו תחביב של אנשים שיש להם זמן וכסף – ללקט, לדאוג לקנות מקומי, לבשל. זה לא תמיד נגיש.
“נכון, אבל אני דווקא עוסק בזה מהמקום שבו אני רוצה להפוך את זה לנגיש. כשאני מדבר על כלכלה מקומית ואוכל מקומי, מבחינתי הכוונה היא לקדם את העסקים המקומיים, לשכנע יותר אנשים לקנות אצל בעלי מלאכה, מבחינתי זה מחזק את הקהילה שלנו. אני לא יכול להגיד לבנאדם שמרוויח שכר מינימום שילך לקנות את הבשר אצל הקצב, כי בסופר זה יותר זול. אבל בנאדם שנמצא במעמד קצת יותר גבוה, אני כן יכול להגיד את זה, ואם הוא יעשה את זה, זה ישפיע גם על מצבו הכלכלי של האדם שמקבל שכר מינימום. מבחינתי, חלק מהעניין הוא קידום קהילתי. כששואלים אותי במה אני מתעסק אני אומר שאני מתעסק בבריאות קהילתית, כי ככל שהקהילה שלנו תהיה יותר חזקה, היכולת שלנו לצרוך אוכל מקומי ולקדם את הכלכלה המקומית, תהיה יותר גבוהה. מבחינתי זה חלק מהעיסוק – האוכל הוא רק כלי או אמצעי שהוא מאוד מאוד זמין”.

Banksy's caveman. צילום: Lord Jim (cc-by)

“השאלות שאני שואל הן גם מאיפה אתה קונה את הארון שלך הביתה, ואיך אתה מקיים בעצם קהילה, גם בריאה, גם חזקה וגם תשמור על הסביבה. את זה אפשר לעשות על ידי פרוייקטים. מסלול הלימודים שלי, ‘הנהגת הבריאות‘, ששמו שאול ספרותית מהרפואה העתיקה, לא מ’להנהיג’ אלא מ’התנהגות’. זה מסלול להכשרת מנחים לאורח חיים בריא ותזונה בקהילה. הסטודנטים בשנה השילישית מפתחים פרוייקטים קהילתיים שעוסקים בבריאות קהילתית. לאו דווקא חייבים לעסוק דווקא באוכל. הם יכולים לעשות בתנועה, בכלכלה, כל מה שמחזק את הקהילה”.

איך הגעת לעיסוק הזה?
“שאלה טובה, אני לא בטוח שאני יודע. תמיד אהבתי אוכל ולאכול, ובאיזשהו שלב בארה”ב נתקלתי בספר על ההיסטוריה של התזונה, קראתי אותו מתחילתו ועד סופו, ספר מאוד גדול, ומאז לא הצלחתי להפסיק, והבנתי שהתזונה היא מנוע מאוד מאוד גדול, גם לתחזוקה ולבריאות של הגוף שלנו, גםן לקהילה, לחקלאות – הכל הכל קשור בחיים שלנו פה. ומאז אני חוקר ולומד את ההיסטוריה של התזונה ושל הרפואה. בעצם אני ד”ר להיסטוריה של התזונה והרפואה”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 20.2.2015


תגובות

פרסום תגובה