אירה רוגוזובסקי מכה בברזל // סמול טוק

אירה רוגוזובסקי, לוחמת קרבות אבירים, רוצה שהמדינה תכיר בספורט שלה ומחכה לזימון לתחרות בינלאומית

ניצחת לוחמת מבלארוס. איך ההרגשה?
“זה הרגשה של הישג, כי התאמנתי ממש הרבה לקראת התחרות הזאת, וזה הרגשה ממש טובה. מצד שני זה נותן מוטיבציה להתאמן עוד ולהביא עוד נצחונות”.

מה בדיוק קורה בקרבות אבירים?
“יש כמה סוגים של קרבות. הקרבות כמו שהיה חודש שעבר זה קרבות מסוג Pro-Fight, בעצם בקרבות כאלו מותר כמעט הכל – יש מכות עם החרב, עם המגן, עם אגרופים, בעיטות, הפלות – זה בעצם דומה ל-MMA, רק עם שריון. יש לך שופט, יש לך ניקוד, יכול להיות כרטיס צהוב, כרטיס אדום. יש מקומות שאסור להרביץ להם. למשל בבסיס של הגולגולת, באזור החלציים, מכה ישירה מתחת לברך או מכה לכף הרגל. זה מקומות אסורים ומקבלים על זה כרטיס אדום. החוקים נועדו לשמור על הבריאות של המתחרים”.

יש איזושהי הכרה של המדינה בספורט הזה?
“המדינה לא מכירה בזה כספורט עדיין, אבל אני מניחה שזה הולך להשתנות. אנחנו עובדים קשה בשביל שזה ישתנה”.

אירה רוגוזובסקי זוכה בגביע בטורניר הבינלאומי 2015 לקרבות אבירים. צילום: אריאל שרוסטר

אירה רוגוזובסקי זוכה בגביע בקרבות אבירים. צילום: אריאל שרוסטר

שמתי לב לנוכחות גדולה של שמות רוסיים בין המתחרים. זו מסורת שהגיעה משם?
“אתה יודע, זה שאלה שהרבה שואלים ואני חושבת שהיא ממש לא במקום. אנחנו לא צברים אבל כולנו פה מעל עשר שנה, כולנו שירתנו בצבא, ואני לא חושבת שיש בכלל טעם לדבר על זה שעלינו אי פעם מאיפשהו”.

אני אשאל אחרת, הכוונה של השאלה כמובן לא להיות פוגענית. זה ספורט שהוא פופולרי במיוחד במדינות בריה”מ לשעבר?
“נכון להיום, רוסיה, אוקראינה ובלארוס נמצאות בשלוש המדינות המובילות, אבל לא רחוק מאחוריהן יש לך את ארה”ב ופולין”.

ואיפה ישראל במדד הזה?
“שנה שעברה באליפות העולם לקחנו מקום 8 מתוך 33, וניצחנו מקום ראשון ושלישי באליפות אוסטריה, אז אנחנו על המפה”.

את עוסקת גם בשחזור קרבות היסטוריים, כמו חלק מעמיתייך?
“לא, אני עוסקת נטו בספורט. יש חבר’ה בארץ שעוסקים בשיחזור קרבות אבל אני לא חלק מהם, אני ספורט ספורט ספורט”.

איך נכנסת לתחום הזה?
“האמת שהגעתי לזה די בטעות, טיילתי בפולין ופגשתי מישהו שהוא מהנבחרת שם, הוא הכיר לי את נבחרת ישראל ובאתי לאימון ועפתי”.

מלבד התחרות השנתית, איזה עוד אירועים פומביים פתוחים לציבור יש לכם?
“בארץ יש את אבירי ירושלים זו השנה השישית או השביעית, בדרך כלל באזור פסח, ויש את האירוע שעכשיו היה, הפרו-פייטס, דו-קרב מקצועי, פעם שניה שאנחנו מארחים אותו בארץ, ויש אירועים יותר קטנים”.

תלבושות האבירים והנשק – הבנייה שלהם זה חלק מהעניין או שקונים חליפה מוכנה?
“דבר ראשון זה לא תלבושות – זה מיגון, שהוא מאוד קריטי לסוג הספורט הזה, כי אם לא יהיה לך אתה תצא כולך כחול. דבר שני, אנחנו לא מכינים את זה, אנחנו מזמינים את זה מנפחים מקצועיים שעושים את זה לפי מידות שלנו. זה מאוד חשוב שזה יהיה לפי מידות כי אז זה מגן עליך בצורה אופטימלית, חשוב שזה יהיה נוח וקל משקל. אנחנו לא עושים את זה לבד”.

כמה זה שוקל באמת?
“השריון שלי, לפי דעתי הכי קל בארץ, כולל קסדה ומגן חרב, שוקל בסביבות ה-24 קילו”.

למה לדעתך יש מיעוט של נשים בספורט הזה, ואיך אפשר לתקן את המצב?
“כעקרון אני חושבת שבכל אמנות לחימה יש מיעוט נשים ורוב גברים. האמת, בעולם זה לאט לאט מתפתח. באליפות העולם השנה היו הרבה יותר נשים מאשר שנה שעברה. לפני שלוש שנים לא היה מקצה נשים בכלל, שנה שעברה היה אחד והשנה יהיו שני מקצים לנשים. זה ספורט שהוא פחות מוכר באופן כללי, אז בקרב הנשים גם. ככל שהוא מתפרסם יותר מצטרפים יותר גברים, אבל גם נשים. אני חושבת שכמו כל אמנויות הלחימה – כמו שאתה רואה פחות נשים ב-MMA, באיגרוף תאילנדי, ככה גם בזה”.

נציגי כל נבחרות האבירים בזירה בסיום הטורניר הבינלאומי 2015. צילום: אריאל שרוסטר

הנצחון בקרב האחרון מקדם אותך לתחרות בינלאומית?
“זה מעלה לי את הרייטינג, וכעקרון – נראה. בינתיים אני לא קיבלתי שום זימון לתחרות נוספת, אבל הכל פתוח”.

יש כבר ספונסרים בארץ?
“לצערנו לא, הכל מהכיס שלנו. אבל אנחנו משתדלים למצוא משהו”.

תגובות

פרסום תגובה