ילדים בונים מכונות שמציירות באינטראקציה עם הקהל // סמול טוק

ילדים בסדנת מייקרים תכננו, תכנתו ובנו מכונות מציירות. שׂראון פז רואה בהם את עתיד התעשייה והיצירה

למה מכונות-מציירות?
“הפרויקט הזה הוא פרויקט מסכם של קורס מייקרים שעשינו במרכז חמד”ע (המרכז לחינוך מדעי בתל אביב), ואנחנו חוגגים אולי את *ה*נושא של חיבור בין טכנולוגיה ליצירה, אין יותר חיבור כזה ממכונות מציירות. זה אינטראקטיבי כי הקהל מצייר על ידי תווך טכנולוגי שהילדודס מתכנתים ובונים אלקטרונית ותכנותית. זה יוצג באירוע ‘רגע אחד – אמנות בחללים לא שגרתיים’ של עיריית תל אביב ב-18/3. יש מכונה שמתרגמת נגינת חליל לתנועת נחש שמצייר, יש תותח צבע שמצייר ציורים מופשטים, מעקב אחרי תנועה של קהל, מיצג של תרגום פעולות ציור לפעולה משחקית של ארבעה שחקנים שמצטרפים לפלטפורמה דיגיטלית צבעונית, יש מכונית שמציירת צורות גאומטריות ועוד”.

מה המשמעות של בניית המכונות הללו עבור הילדים שבונים אותן?
“אני חושב שזה תרגול טוב בשבילם איך מגיעים מקונספט ערטילאי, מטורף ומטורלל ככל שיהיה לביצוע, שדורש לא רק הבנה טכנולוגית של תכנות ואלקטרוניקה ואיך מכונות עובדות, אלא גם קצת הבנה של איך קהל מתנהל, מה מעניין אותו ואילו תוצרים מעניינים יכולים לצאת מהאינטראקציה הזאת”.

ספר על העבודה שלך כמייקר ועם מייקרים.
“אני ראש החוג לניו מדיה בבית-הספר מוסררה בירושלים, והנחה ביחד איתי צביקה מרקפלד, שהוא גם מרצה במוסררה, ושנינו שותפים בסטודיו 4Real לאינטראקציה. התרבות הטכנולוגית שלנו השתנתה בשנים האחרונות. היא מאפשרת לנו היום נגישות הרבה יותר גדולה מאי פעם גם למידע וגם לחומרה טכנולוגית, שמאפשרת לאנשים, בגראז’ שלהם בבית, במייקרספייס המקומי שלהם או במוסד האקדמי שלהם, בעצם לשחק בטכנולוגיה קצת. במקום לעשות תהליך שבדרך כלל בחברות לוקח שנים ועובדים עליו 50 אלף מהנדסים שאף אחד מהם לא יודע מה המוצר הסופי ורק עובד על בורג, פתאום אפשר לעשות תהליך שנקרא rapid prototyping, אבטיפוס מהיר, ולהגיע מרעיון לביצוע טכנולוגי שלו מאוד מהר, מה שמאפשר גם לשחק עם סנסורים, מנועים, סאונד ותנועה. זה כיף מאוד גדול. זו קהילה שהולכת וגדלה בארץ, ונוספות אליה כל הזמן עוד אוכלוסיות – בהתחלה זה היה נחלתם של מתכנתים ומהנדסים, אחרי זה מצטרפים סטודנטים ומעצבים ואמנים ועכשיו גם תלמידים תיכוניסטים ואפילו תלמידי יסודי”.

אם אנחנו מסתכלים על זה ככיוון שהחינוך מושך אליו, יש לנו כמדינה יתרון בתחום הזה לעומת תחומים של ייצור ושל טכנולוגיה?
“אני חושב שזה מאוד מתאים לאופי הישראלי של אלתור, של מציאת פתרון על ידי גמישות מחשבתית, המצאתית ויזמית. בארץ כבר הרבה שנים מפותח התחום של יזמות תוכנתית, וכל הנושא של תרבות המייקרים מאפשר גם יזמות חומרתית. הרבה מאוד פרוייקטים שלנו מתפרסמים בקיקסטארטר וכל מיני קהילות מימון המונים, שבכלים האלו אפשר גם לבצע אותם, לעשות אבטיפוס מהיר ולגייס את הקהילה שתתמוך בהם מוראלית וכספית. גם תלמיד תיכון היום יכול להמציא מוצר, לתכנת אותו, לבנות אותו, לעשות את האלקטרוניקה ולהוציא אותו לשוק, לגייס לו ממון מההמונים ולמכור אותו בכל מיני מקומות כמו מייקר שד, אטסי ושאר פלטפורמות מכירה אינטרנטיות עולמיות”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 6.3.2015


תגובות

פרסום תגובה