אם שר הפנים גלעד ארדן רוצה פרטיות, שיחליף את הפנים

גלעד ארדן. צילום: Yonidebest - וויקיפדיה (cc-by-sa)

השופט האמריקאי לואי ברנדייס חיבר, יחד עם סמואל וורן, את “The Right to Privacy”, מאמר שנחשב למכונן הזכות לפרטיות במשפט האמריקאי. בתל אביב יש רחוב שקרוי על שמו של המשפטן היהודי המפורסם. הרחוב הזה, גילה עו”ד יהונתן קלינגר מ”התנועה לזכויות דיגיטליות”, מופיע ככתובת המגורים בספח של תעודת הזאת. האיש שהת”ז שייכת לו הוא שר הפנים לשעבר, גדעון סער, ממקדמי המאגר הביומטרי. התעודה לא הושגה במרמה – המידע נחשף ברשלנות, כשסער הציג את תעודת הזהות הביומטרית שלו ולצדה הספח באירוע השקת שלב הניסוי של המאגר ביולי 2013. “הוקמו מערכות שעומדות בסטנדרטים הגבוהים ביותר של אבטחת מידע ושמירת הפרטיות”, ניסה סער להרגיע את המתנגדים.

אנחנו מתבקשים להציג את תעודת הזהות שלנו לכל מיני אנשים כדי להוכיח את זהותנו, ולפעמים נדרשים להשאירה כערבון כדי להיכנס למשרדים שונים. אין אכיפה נגד הפרקטיקה הלא-חוקית הזאת, לא חוקית משום שרק לשוטרים יש סמכות לדרוש מאיתנו להציג תעודת זהות, שגם היא מוגבלת. אם כך, למה בעצם הפרטים המלאים והמפורטים שלנו מופיעים על התעודה הזאת, וחשופים לכל מאבטח או פקיד קבלה בבניין משרדים?

למה שהמידע לא יהיה גלוי ופרוץ, בעצם? מדינת ישראל כושלת בהגנה על המידע על אזרחיה. בתחילת פברואר העיד עו”ד יורם הכהן, לשעבר ראש הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע (רמו”ט), במשפט הפצת תוכנת “אגרון”, שמכילה מידע על תושבי ישראל ממרשם האוכלוסין. לפי האישום, עובד מיקור חוץ של משרד ממשלתי גנב את המרשם, מתכנת בנה לו ממשק חיפוש נוח, והתוכנה הופצה ברשת וברשתות שיתוף הקבצים. הכהן, שהרשות שהקים אחראית על הגנת מידע אישי בישראל, העיד כי לא רק מרשם האוכלוסין דלף, אלא גם פנקס הבוחרים, לפחות מתחילת שנות ה-2000.

תוכנת “אגרון” הופצה ב-2006, החשודים בהפצתה נתפסו ב-2011, עוד מעט יעבור עשור מתחילת הפרשה והמשפט עדיין מתנהל. בינתיים, לקראת תום הפיילוט בן השנתיים, הרשות לניהול המאגר הביומטרי הוציאה דוח מסכם. החלופות נבחנו לפי מדדים שניתנו להם משקלים שונים, שנקבעו באמצעות ועדה בראשות הממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה, כלומר גורם לא אובייקטיבי. מסקנת דוח הרשות קובע “מסקנה חד משמעית בדבר יכולותיו של המאגר הביומטרי להוות כלי למניעת הרכשה כפולה” (כלומר הוצאת שתי תעודות זהות שונות לאותו אדם). כלומר, הרשות קיבלה את הסמכות להמליץ על צעדים שמבטיחים את המשך קיומה, ושבלעדיהם אין לה זכות קיום.

שר הפנים, גלעד ארדן, מנסה לבצע מחטף במה שעשויים להיות ימיו האחרונים במשרד, ואומר שיקדם את הפיכת המאגר הביומטרי למנדטורי, ויאלץ את כל אזרחי ישראל לתת לו שתי טביעות אצבע ותמונת פנים באיכות גבוה, למרות הסכנות הטמונות בו ומגוון החלופות המוצלחות.

אולי מישהו מהקוראים יצליח להשיג את טביעות האצבע של ארדן, מכוס שהוא שתה ממנה, עכבר מחשב שהוא השתמש בו, או אפילו מתצלום באיכות גבוהה – ההאקר הגרמני יאן קריסלר כבר הוכיח שזה אפשרי, כשלקח תצלום רשמי של שרת ההגנה הגרמנית אורסולה וון דר ליין וחילץ ממנו את טביעת האצבע שלה, כדי להוכיח שטביעות אצבע לא יכולות לשמש כסיסמת כניסה בטוחה. אנחנו נשמח לפרסם ולהפיץ את טביעות האצבע של השר ארדן בכל מקום אפשרי, שהרי זה לא משנה לו שהאקרים כבר הדגימו עקיפת מערכות הגנה מבוססות טביעת אצבע באמצעים שאפשר למצוא בכל גן ילדים – יציקתן בדבק לבן. במקרה הכי גרוע, אם מישהו ינסה לגנוב את זהותו של ארדן, הוא תמיד יוכל להחליף את האצבעות שלו. במידת הצורך, הרפואה המתקדמת תאפשר לו אפילו השתלת פנים.

התפרסם במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 17.4.2015

19 באפריל, 2015 | בנושאים 404 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.