כשסרטן השד תקף, שירה נהלוני-גליקסברג השיבה ביוגה // סמול טוק

כשסרטן השד התגלה אצל שירה נהלוני-גליקסברג, היא לא ויתרה על אימוני היוגה, אלא התאימה אותם למחלה

מה הביא אותך לעיסוק בסרטן השד?
“ב-2007 גיליתי שאני חולה. הייתי אז בשבוע העשירי להריוני השני ואם לילדה בת 4. נאלצתי לקבל במהירות החלטות קשות כמו המשך ההיריון על אף הטיפולים הכימיים, ולבצע לידה מוקדמת. עזבתי את עבודתי כמפיקה של כנסים מקצועיים, אבל לא ויתרתי על קורס מורים ליוגה שעברתי בווינגייט, בעידוד המורה שלי נגה ברקאי ובעזרתן של חברותי היקרות לקורס, עד כמה שהיה ניתן. הדבר שהשאיר אותי מפוקסת (יחסית), ואפשר לי להרגיש שליטה מסוימת על חיי ועל גופי, היה אימון היוגה שלי, שליטה שהיתה מצרך נדיר באותם ימים. ההתמודדות הזו עם כל כך הרבה גורמים סיפקה לי חוויות רבות שמהם למדתי המון וידעתי שהידע הזה יהיה בעל ערך לנשים אחרות במצב דומה”.

שירה נהלוני-גליקסברג‎. צילום: ליאור יאדו

איך פיתחת את אימוני היוגה לנשים עם סרטן השד?
“עם הזמן הרגשתי שבעוד חברי לקורס מתקדמים ומבצעים תנוחות מסובכות וקשות ודנים בנושאים עמוקים וחשובים, אני רק הולכת ומתרחקת. לא יכולתי לשים משקל על הידיים והטיפולים הפכו את יכולת ההקשבה והריכוז שלי באותם ימים למועטה ביותר, התעייפתי מאד מהר, שיווי המשקל שלי נפגע מהתרופות, והגוף השתנה לגמרי ולא נענה לי כמו פעם. לא היתה שום אפשרות לקיים אימון כפי שחבריי לקורס מקיימים. מאידך לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאלץ לוותר על האימון, וידעתי שהוא יהיה חייב להשתנות עבורי. חיפשתי הרבה באינטרנט וגיליתי שבמקומות אחרים בעולם ישנם מרכזי יוגה בבתי החולים שמספקים אימון מותאם, התחלתי ללמוד ולאסוף כל חומר שמצאתי על התרופות שקיבלתי ועל תופעות הלוואי שלהם, יצרתי קשר עם מורים מרחבי העולם, השתתפתי בדיונים ושאלתי שאלות, שיתפתי בקשיים שעלו וקיבלתי הרבה עצות טובות, ובניתי לי אימון שהיה מותאם כל הזמן לכל שלב כדי להתמודד וכדי לשקם. שמתי לב שאם פעם המטרה היתה להצליח לבצע תנוחה מסובכת, עכשיו, עם האימון המותאם המטרה היא בכלל לא התנוחה, היא רק ליהנות מהדרך אליה, גם אם בכלל לא מגיעים אליה בסוף. במובנים מסויימים זהו אימון בגישה הרבה יותר ‘יוגית’. ויש כאן גם שיעור לחיים”.

מה מייחד את היוגה הזאת לעומת האימונים הרגילים?
“בשיעור רגיל אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת, והכיתה מיישרת קו לפי הכוונה שלי באותו שיעור, ומי שמתקשה יכול לנוח רגע ולהמשיך. בכיתה ייעודית לסרטן השד, אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת, אבל היא רק קו כללי שאני מעבירה במהלך השיעור. אני מרגישה שבשונה מכיתה רגילה, יש בכיתה הזו תחושה של שותפות לדרך, לכן אני מנסה ליצור מקום בטוח לאימון, שאינו רק מקום בטוח פיזית, אלא גם מקום שבו אישה שמתמודדת עם קושי רב יכולה לבוא ולהניח את עצמה לרגע כמו שהיא. אם מישהי באה עם יד נפוחה וכבדה לאחר הוצאה של בלוטות הלימפה, אני חייבת להתכוונן על קו שיתאים לה, וכולן מפיקות מזה כיוון שכל אחת נתקלת לעיתים בתחושות אי נוחות כתוצאה מהוצאת הבלוטות. אם מתחשק לה להוריד את הפאה, כאן היא יכולה להסתובב בכבוד עם הראש הקירח, לשמוח יחד על כל שערה שצומחת מחדש”.

נשים חושבות כובעי צמר בצורת שדיים במסגרת המאבק נגד סרטן השד. צילום: cpurl (cc-by-nc)

את מתכוונת להפיץ את השיטה הלאה?
“אני חשה מחוייבות ותחושה של שליחות להפיץ את הידע הזה. מזה מספר שנים אני אוספת וכותבת את המידע ומעלה לאתר שלי. לאחרונה חברתי אל סיגל ביבר, חברה לדרך ומורה ליוגה שהחלימה מסרטן השד, שהקימה קבוצת פייסבוק שנקראת ‘יוגה להתמודדות עם סרטן השד‘ כדי לתווך בין נשים המתמודדות עם סרטן השד ומעוניינות ללמוד יוגה לבין מורים באיזור המגורים שלהם. סיגל ואני עומדות לפתוח השתלמות ראשונה מסוגה בארץ, שבה נעביר לקבוצה נהדרת של מורים את הידע והכלים בכדי שנוכל לספק מענה לקהילה זו. בחזון שלנו, יהיו קבוצות בכל רחבי הארץ עם מורים מנוסים שמכירים את האימון הזה וידעים לתת מענה, וקופות החולים ובתי החולים יבינו את התרומה הגדולה שיש לאימון הזה לשיקום ויאפשרו אותו כחלק מהתפיסה המערכתית. ואולי בעתיד נקים מקום בו יוכלו נשים המתמודדות עם סרטן השד לבוא להתארח למספר ימים ולקבל מידע בנושאים מגוונים הקשורים לשיקום מסרטן השד. הן בפן הפיזי כמו יוגה, עיסוי לימפטי, דיקור, תזונה, הידרותרפיה, והן בפן הנפשי כמו ליווי וייעוץ בנושא זוגיות, מיניות, משפחה. מקום שבו באים לקבל טיפול אבל גם לנוח, להירגע ולאכול טוב. כך שבהמשך לממוגרפיה השנתית ולבדיקות ההדמיה השנתיות גם יהיה סופשבוע של טעינת המצברים”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 17.4.2015

אחרי הקיפול, גלם הראיון המלא.

מה הביא אותך לעיסוק בסרטן השד?
“ב2007 גיליתי שאני חולה, הייתי אז בשבוע העשירי להריוני השני ואם לילדה בת 4. נאלצתי לקבל במהירות החלטות קשות כמו המשך ההיריון על אף הטיפולים הכימיים, ולבצע לידה מוקדמת. בעוד ביתי הפגית היתה מאושפזת בבית חולים אחד ואני מקבלת טיפולים בבית חולים אחר אבל נוסעת מפה לשם כדי לפגוש אותה כמה פעמים ביום וגם לא מוותרת על הצורך להיות שם עבור ביתי הגדולה ועבור משפחתי, הדבר שהשאיר אותי מפוקסת (יחסית), ואפשר לי להרגיש שליטה מסוימת על חיי ועל גופי, היה אימון היוגה שלי. שליטה שהיתה מצרך נדיר באותם ימים. ההתמודדות הזו עם כל כך הרבה גורמים סיפקה לי חוויות רבות שמהם למדתי המון וידעתי שהידע הזה יהיה בעל ערך לנשים אחרות במצב דומה.

“המפגש שלי עם הסרטן השפיע על בחירת הכיוון המקצועי שלי. אני ממשיכה ללמוד כל הזמן, ומאז שהבראתי סיימתי גם קורס למורי יוגה שיקומית בגישת הויג’נאנה יוגה בהוראת נגה ברקאי רון במכון וינגייט. ובעצם עשיתי תפנית והפכתי את היוגה לעיסוק המרכזי שלי בכלל ואת העיסוק בסרטן השד בפרט”.

כשגילית שלקית במחלה הזאת, מה עשית כדי להתמודד איתה?
“כמו נשים רבות שמתמודדות עם סרטן השד הרגשתי שנכנסתי ל”רכבת הרים” דבר הוביל לדבר ואני בעיקר ניסיתי לצלוח כל יום בנפרד. כשהרגשתי טוב יצאתי, הסתובבתי והתאמנתי וכשהרגשתי רע בעיקר חלמתי על מה שיהיה ועשיתי מעט מאד. למזלי בורכתי בבן זוג שעוטף אותי באהבתו ,במשפחה תומכת ומגוננת וחברים טובים שעזרו ועשו מעל ומעבר כדי לאפשר לכולנו לצוף מעל המים ולרדת מרכבת ההרים הזו בשלום. חשוב לציין גם את הצוותים הרפואיים בהדסה עין כרם ובהדסה הר הצופים בירושלים, שליוו אותנו בתהליך הזה במסירות רבה ואיפשרו לנו שקט נפשי ביודענו שיש על מי לסמוך.

“כשגיליתי את דבר מחלתי, עבדתי כמפיקה של כנסים מקצועיים, ובמקביל הייתי בעיצומו של קורס מורים ליוגה. הבנתי שעם הניתוחים והטיפולים השונים שעברתי וגם עם ההיריון אותו החלטתי להמשיך, אינני יכולה לעמוד בעומס הרב של הדברים שהיו בחיי. עזבתי את מקום העבודה שלי משום שלא היה ניתן להמשיך להיות זמינה כל כך לעבודה מסוג זה בין שלל הבדיקות והטיפולים והשיקום מכל ניתוח, אך לא וויתרתי על קורס המורים שלי והמשכתי להגיע לוינגייט, בעידוד המורה שלי ובעזרתם של חברותי היקרות לקורס, עד כמה שהיה ניתן”.

איך פיתחת את אימוני היוגה לנשים עם סרטן השד?
“עם הזמן הרגשתי שבעוד חברי לקורס מתקדמים ומבצעים תנוחות מסובכות וקשות ודנים בנושאים עמוקים וחשובים אני רק הולכת ומתרחקת. לא יכולתי לשים משקל על הידיים והטיפולים הפכו את יכולת ההקשבה והריכוז שלי באותם ימים למועטה ביותר, התעייפתי מאד מהר, שיווי המשקל שלי נפגע מהתרופות, והגוף השתנה לגמרי ולא נענה לי כמו פעם. לא היתה שום אפשרות לקיים אימון כפי שחבריי לקורס מקיימים. מאידך לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאלץ לוותר על האימון כיוון שחשתי שמה שאני כן יכולה לעשות, נותן לי המון. כאשר הבנתי שהאימון שלי לא יכול להמשיך להיות כשהיה, ידעתי שהוא יהיה חייב להשתנות עבורי. אחרי כל ניתוח שעברתי, ניסיתי למצוא אדפטציות לתנוחות המוכרות שיתאימו למצב שבו הייתי, כשלא יכולתי להניח משקל על הידיים, ניסיתי ליצור אימון שאין בו מרכיב של ידיים, כשלא יכולתי להרחיק את הידיים מהגוף, ניסיתי למצוא איך אפשר להתארך באופנים אחרים, חיפשתי הרבה באינטרנט וגיליתי שבמקומות אחרים בעולם ישנם מרכזי יוגה בבתי החולים שמספקים אימון מותאם והתחלתי ללמוד ולאסוף כל חומר שמצאתי על התרופות שקיבלתי ועל תופעות הלוואי שלהם, יצרתי קשר עם מורים מרחבי העולם, השתתפתי בדיונים ושאלתי שאלות, שיתפתי בקשיים שעלו וקיבלתי הרבה עצות טובות, ובניתי לי אימון שהיה מותאם כל הזמן לכל שלב כדי להתמודד וכדי לשקם. ועד היום על אף שחזרתי כבר לאימון רגיל אני חוזרת כל הזמן לתרגול הזה, שהוא לא גרנדיוזי, הוא אימון קטן וצנוע אבל יש בו הרבה התבוננות על המצב הקיים, והוא מאפשר לי כל פעם מחדש לקבל את עצמי כמו שאני עכשיו, בלי לרצות להיות מה שהייתי פעם, ומאפשר לי להתחזק גם פיזית וגם רגשית מהמקום הזה.

“שמתי לב שאם פעם המטרה היתה להצליח לבצע תנוחה מסובכת, עכשיו, עם האימון המותאם המטרה היא בכלל לא התנוחה, היא רק ליהנות מהדרך אליה, גם אם בכלל לא מגיעים אליה בסוף. במובנים מסויימים זהו אימון בגישה הרבה יותר ‘יוגית’. ויש כאן גם שיעור לחיים שעוזר לי להרפות מהצורך להגיע כל הזמן למטרה ולנסות ליהנות גם מהדרך אליה”.

שירה נהלוני-גליקסברג‎. צילום: ליאור יאדו

למה דווקא יוגה לסרטן השד ולא סרטנים אחרים?
“בנוסף לעובדה שזהו הסרטן שחוויתי והיוגה עזרה לי להתמודד איתו והכלים שיש לי נגזרים מהחוויה שלי, מדובר גם בקבוצה מאד ספציפית שגדלה והולכת מדי שנה. הסטטיסטיקה מדברת על אחת משבע נשים, וזהו הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים היום.

“מחד- הפרוגנוזה טובה מאד, הידע והטיפולים היום מאפשרים לנשים אלה לחזור לחיים רגילים, ומאידך הפגיעה בשד טומנת בחובה גם השלכות נוספות על נשיות, מיניות, זוגיות, דימוי עצמי ועניינים נוספים שקשורים להיותנו נשים.

“קבוצות ייעודיות של נשים שמתמודדות עם סרטן ספציפי זה עובדות טוב יותר כאשר הן מבודדות מסרטנים אחרים. והסיבות לכך רבות. חשוב לי להדגיש שבנוסף לעיסוקי זה אני מלמדת גם שיעורי יוגה רגילים והתמחיתי ביוגה שיקומית במסגרת שיעורים אלה אני מסייעת דרך כלים מעולם היוגה להתמודד עם בעיות מגוונות כגון פציעות, תאונות, ניתוחים, מחלות כרוניות, שאינם בהכרח סרטן”.

מה מייחד את היוגה הזאת לעומת האימונים הרגילים?
“אם בשיעור רגיל אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת והכיתה מיישרת קו לפי הכוונה שלי באותו שיעור, מי שמתקשה יכול לנוח רגע ולהמשיך, בכיתה ייעודית לסרטן השד, אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת אבל היא רק קו כללי שאני מעבירה במהלך השיעור. האימון עצמו נגזר ממה שעולה בכיתה. למשל: אם מישהי באה עם יד נפוחה וכבדה לאחר הוצאה של בלוטות הלימפה אני חייבת להתכוונן על קו שיתאים לה, וכולן מפיקות מזה כיוון שכל אחת נתקלת לעיתים בתחושות אי נוחות כתוצאה מהוצאת הבלוטות. או אם מישהי באה עם טווח תנועה קטן מאד של היד כולנו יחד עובדות על זה כי כולנו מתמודדות עם התקצרות של השרירים באזור הזה. אני מרגישה שבשונה מכיתה רגילה, יש בכיתה הזו תחושה של שותפות לדרך, לכן אני מנסה ליצור מקום בטוח לאימון. שאינו רק מקום בטוח פיזית אלא מקום שבו אישה שמתמודדת עם קושי רב יכולה לבוא ולהניח את עצמה לרגע כמו שהיא. אם היא סובלת מגלי חום שהם תופעת לוואי מוכרת של תרופות ההמשך זה המקום להעלות את הנקודה ולהתמודד איתה, אם מתחשק לה להוריד את הפאה, כאן היא יכולה להסתובב בכבוד עם הראש הקירח, לשמוח יחד על כל שערה שצומחת מחדש, לחגוג טיפול אחרון, לחלוק מידע, לנשום עמוק לרגע, להתבונן במה שיש עכשיו, ולהרגיש בגוף מה נכון לעשות עם זה עד כמה שניתן עכשיו, ובגלל שמטבע הדברים הכל הפכפך ויכול להשתנות ברגע- גם אני צריכה להיות מאד גמישה ולהתאים את האימון למצב שבו כל אחת נתונה כעת, ולאפשר לכל אחת לצאת בתחושת סיפוק ושמחה על מה שהיא עשתה היום. התחושה הזו, אני מאמינה- מלווה את אותה אשה גם אל מחוץ למזרון היוגה, אל החיים וההתמודדויות שעליה לעבור. תלמידה אמרה לי לא מזמן שהיא מרגישה שההחלטה להצטרף לשיעור היתה ההחלטה הכי טובה שלה במהלך התקופה הזו. זה מאד שימח אותי כיוון שאני מאד מאמינה בדרך הזו ובכלים שהיא מספקת לחיים בכלל. וכשהעולם גורם לנו לעצור את המירוץ המטורף הזה – כשהגוף חולה, פתאום מתפנה זמן ואם יש מקום שמספק את הכלים להתבונן לעומק בזמן הזה, אפשר לזנוח דפוסי תנועה מזיקים ולטפח דפוסים בריאים יותר. גם בפן הפיזי וגם באופן עמוק יותר.

“בשל האופי המיוחד של התרגול הזה, ניתן לבצע אותו ללא קשר לאימון יוגה רגיל”.

האם יש לאימונים הללו משמעות גם אחרי ההחלמה מהמחלה?
ודאי. רבות מתלמידותי ממשיכות להגיע לאימון גם שנים אחרי סיומו. אני מאמינה מאד בתהליך. אפשר ללכת לקבל עשרה טיפולי פיזיותרפיה והם באמת יעזרו מאד, אבל אין את ההמשכיות. מסביב לאיבר הזה, החולה, יש בן אדם, במקרה הזה- אישה, שסוחבת איתה את כל מה שהיא. ויש צורך להכיל את כל מה שעובר על אותה אישה לעיתים, כדי לסייע לה לנתק את הזרוע הזאת שלא מוכנה לזוז מצד הגוף ולאפשר לה להרים אותה למעלה בגאון ובבטחה. יש כאן תהליך של החזרת האמון בגוף והחזרה של תחושת הריבונות על הגוף. אנשים שנושאים סרטן בגופם מרגישים לפעמים קושי לבטוח בגוף כיוון שהוא קצת בוגדני כשהוא מגדל תאים הרסניים שכאלה. זהו תהליך ארוך טווח ואפשר לטפח אותו להמשיך אותו כל החיים. אימון יוגה מאפשר להמשיך את התהליך הזה לאורך זמן מתוך תפיסה שלמשך הזמן שאתה נמצא בתהליך יש השפעה על האופן שבו הדברים מושרשים בך. וכדי שהדפוסים החדשים יכו שורש ויהפכו להיות טיבעיים ולא משהו שצריך כל הזמן לחשוב עליו – יש לתת לזה זמן להתבסס ולהשתרש. לדוגמא: כאשר אני רוצה להוריד משהו מארון גבוה ביד המנותחת, עליי למתוח את היד לגמרי אחרת ממה שעשיתי באופן טבעי, קודם לניתוח שעברתי. כדי שלא אצטרך לעצור ולחשוב כל פעם מחדש- מה לעשות עכשיו? איך להתארך נכון? ואז לוותר ולהשתמש ביד השניה ולזנוח את השימוש הכה רגיל ביד הזו, עליי לעבור תהליך ארוך טווח שבו אלמד את עצמי מחדש לשלוח את היד למעלה בלי להיכנס לכאב. התהליך הזה אגב, נכון ליוגה שיקומית בכלל, לא רק לסרטן השד”.

את מתכוונת להפיץ את השיטה הלאה?
“אני חשה מחוייבות ותחושה של שליחות להפיץ את הידע הזה. מזה מספר שנים אני אוספת וכותבת את המידע ומעלה לאתר שלי, כתבתי השתלמות למורים כדי לתת להם כלים לספק מענה לנשים אלה. לאחרונה חברתי אל סיגל ביבר, חברה לדרך ומורה ליוגה שהחלימה מסרטן השד. סיגל הקימה קבוצת פייסבוק שנקראת “יוגה למתמודדות עם סרטן השד” כדי לתווך בין נשים המתמודדות עם סרטן השד ומעוניינות ללמוד יוגה לבין מורים באיזור המגורים שלהם. הקבוצה פרחה מהר מאד ועמה ביקוש של נשים לאימון כזה. אני שמחה לבשר שהשבוע תפתח השתלמות ראשונה מסוגה בארץ בה נעביר לקבוצה נהדרת של מורים את הידע והכלים בכדי שנוכל לספק מענה לקהילה זו. כדי שמורים ליוגה יוכלו לספק מענה מתאים לנשים אלה בהכרח עליהם לדעת ולהבין את הצרכים הפיזיים והנפשיים העולים מתוך ההתמודדות עם הסרטן. השתלמות זו היא חלק מתכנית גדולה יותר. בחזון שלנו, יהיו קבוצות בכל רחבי הארץ עם מורים מנוסים שמכירים את האימון הזה וידעים לתת מענה. ובחזון הזה, קופות החולים ובתי החולים יבינו את התרומה הגדולה שיש לאימון הזה לשיקום ויאפשרו אותו כחלק מהתפיסה המערכתית. ואולי בעתיד נקים מקום בו יוכלו נשים המתמודדות עם סרטן השד לבוא להתארח למספר ימים ולקבל מידע בנושאים מגוונים הקשורים לשיקום מסרטן השד. הן בפן הפיזי כמו יוגה, עיסוי לימפטי, דיקור, תזונה, הידרותרפיה, וכיו”ב והן בפן הנפשי כמו ליווי וייעוץ בנושא זוגיות, מיניות, משפחה. מקום שבו באים לקבל טיפול אבל גם לנוח, להירגע ולאכול טוב. כך שבהמשך לממוגרפיה השנתית ולבדיקות ההדמיה השנתיות גם יהיה סופשבוע של טעינת המצברים”.

20 באפריל, 2015 | בנושאים סמול טוק 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.