רדיולאבּ – ראיון עם רוברט קרולוויץ’ מהתוכנית שהופכת את המדע לפופולרי

רוברט קרולוויץ' וג’ד אבומראד בהופעה חיה של רדיולאב. צילום: Jared Kelly (cc-by-nc-nd)

“הלכתי ברחוב כאן, בנווה צדק, שני אנשים הלכו שם ואחד אמר לי, ‘אתה לא רוברט קרולוויץ‘?’. אני לא יודע איך זה קרה. הייתי במטולה בטעות, נרדמתי ברכבת לחיפה, והיו שם צנחנים שישבו, ואמרתי, ‘אני צריך להגיע לחיפה בשעתיים וחצי הקרובות, איך אני עושה את זה?’. אחד מהם שאל: ‘אתה מ-Radiolab?'”

אף שיש לו עבר טלוויזיוני, קרולוויץ’ מוכר כיום בזכות רדיולאב (“מעבדת רדיו”), שהוא מגיש-שותף שלה עם ג’ד אבומראד. התוכנית עוסקת, כהגדרת אתרה הרשמי, ב”סקרנות. היכן שהקול מאיר רעיונות, והגבולות מיטשטשים בין מדע, פילוסופיה והוויה האנושית”. היא מופקת על ידי WNYC, הסניף הניו יורקי של הרדיו הציבורי, ה”ערוץ 8″ או “הארץ” של הרדיו האמריקאי. לכן הוא נשמע מופתע כשהוא מספר לי שזיהו אותו ברחוב הישראלי, כמו שאני הופתעתי כשהתקשרתי למלון שבו התארח בישראל והוא ענה לי בעברית: “כן, כן, אני רוברט קרולוויץ'”. רדיולאב היא תוכנית של עונה בת עשרה פרקים בני שעה המתפרשים על פני כשנה, שמשודרת בברודקאסט בלמעלה מ-450 תחנות בארה”ב, ובנוסף פרקים קצרים יותר שמופצים רק כפודקאסטים[*]. רוב המאזינים של התוכנית לא שומעים אותה ברדיו, אלא בפודקאסטים – יש לה יותר מ-4 מיליון הורדות בחודש, וב-2014 היא היתה אחת מעשרת הפודקאסטים הפופולריים ביותר בשירותי ההורדות של אפל. “בחרנו במדע כי מדע נשאר רלוונטי 5-6 שנים בלי הרבה עדכונים”, מסביר קרולוויץ. “אז יש ארכיון טוב שממנו אתה יכול להזמין פרקים חדשים ופרקים ישנים ופרקים ישנים מאוד, וכולם יהיו די טריים להאזנה”.

עוגיות מדע. צילום: Ryan Somma (cc-by)

שורשיה של רדיולאב ב-2001, כשאבומראד התבקש להנחות תוכנית נסיונית של רדיו תיעודי ב-WNYC. הוא אסף סיפורים תיעודיים מרחבי העולם ושידר אותם בערבי יום ראשון, כשמדי פעם היגג בין הסיפורים, וגם יצא לחקור ולהביא סיפורים משלו. במסגרת עבודותיו בתחנה נשלח לראיין את קרולוויץ’, אחד מהתומכים של WNYC, והשניים מצאו נקודות השקה – שניהם עבדו ב-NPR וב-WNYC, ושניהם למדו בקולג’ אוברלין באוהיו, בהפרש של חצי יובל. “כה מוזר, אני חש שהוא חי את החיים שאני חייתי, רק 27 שנה מאוחר יותר”, אומר קרולוויץ. השניים התיידדו והחלו להיפגש לארוחות בוקר. באחת הפגישות אבומראד הציג רעיון שעלה במוחו, להלחין מוזיקה, כמו שמלחינים עבור סרטים, אבל לתוכן לא-בדיוני. השניים החליטו לנסות ליצור רדיו ביחד, ושלחו סיפור בן שתי דקות לתוכנית הרדיו המוערכת This American Life של איירה גלאס, לפרק מיוחד שהוקדש לדגלים. גלאס, שקרולוויץ’ הגדיר כחבר אבל גם כ”האלוהים” של הרדיו, פסק: “זה היה נורא. זה היה ממש נורא. יש סיפורים שאנשים מגישים וצריכים קצת ליטוש פה ושם, יש סיפורים גרועים, ויש קטגוריה מיוחדת שבה אנחנו לא יודעים איך להגיב”.

למרות זאת, השניים בחרו להמשיך ולעבוד על תכני רדיו. בארוחת בוקר בנובמבר 2003 הם שוחחו על הזכרון האנושי, והחליטו להעלות את שיחתם לשידור בתוכנית. כך נולדה רדיולאב מחדש במתכונתה הנוכחית, כשקרולוויץ’ הופך מאורח מזדמן למגיש-שותף. באוברלין, אבומראד למד הלחנה וקרולוויץ’ למד היסטוריה. החיבור הזה מצא את דרכו לרדיולאב, שמשלבת את ההעמקה בסיפורים עם עריכה מוזיקלית וקולית מוקפדת, מה שמצריך עבודה רבה על כל פרק – תחקיר, כתיבה, בדיקת עובדות, הקלטת ראיונות, עריכה, אפקטים קוליים, הלחנת מוזיקה, הקלטת מוזיקה, הקלטות השלמה של ראיונות ועוד ועוד ב-15 השולחנות של רדיולאב במשרדי הרדיו הציבורי בניו יורק. תיאור העבודה היצירתית על התוכנית מפיו של קרולוויץ’ מעורר קנאה: “יש לנו מוזיקאים מכל רחבי העיר שמגיעים, ומשוררים שמגיעים, בדיוק גייסנו 60 משוררים, יש לנו קומיקאים ורקדנים. זה היתרון בלהיות בעיר מאוד אמנותית ולהיות מוצר בולט של העיר הזאת. אפשר לבקש מכל החלקים של העיר לעזור לנו לפרסם, לארח, לעשות הופעות דרמטיות, להעלות דברים על הבמה, לשדר דברים. יש המון שחקנים שאנחנו עובדים איתם בקליפורניה ובניו יורק, והם מכירים לנו שחקנים נוספים. אנשים כל הזמן באים והולכים. בערך חצי ממה שאנחנו עושים לא משודר, והחצי השני כן, לפעמים במהירות ולפעמים לאט”.

רוברט קרולוויץ', מגיש-שותף של תוכנית הרדיו רדיולאב, בכנס הרדיו השנתי בבינתחומי הרצליה, 3.2015. צילום: ענת מזור

הראיון הטלפוני שלנו נערך לרגל השתתפותו של קרולוויץ’ מוקדם יותר השנה בכנס הרדיו FM+ של המרכז הבינתחומי הרצליה. לשאלה מה מרכיב תוכנית רדיו טובה הוא משיב: “משהו בין הפתעה ליופי. הפתעה כי אתה רוצה לשמוע משהו שמרגיש טרי ושונה ובלתי צפוי, ויפה במובן שיש לזה שרירים ואיזון ותחושה של התחלה, אמצע וסוף, שנותנת תחושת סיפוק”. רדיולאב נחשבת לאחת מההצלחות של הרדיו הציבורי האמריקאי, אשר מימונו מגיע מחסויות מסחריות, תרומות מהציבור, מימון ציבורי וסינדיקציה של תכניו. בשנה שעברה זכתה רדיולאב בפרס פיבודי, שבית הספר לעיתונאות ותקשורת המונים באוניברסיטת ג’ורג’יה מעניק על הצטיינות בשידורי טלוויזיה, רדיו או רשת. רדיולאב קיבלה את הפרס על התוכנית “60 מילים“, שהופקה בשיתוף באזפיד ועסקה ב-60 המילים שנכתבו שעות ספורות אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, ואשר שימשו להצדקת הפעלת כוח צבאי נגד מי שהוצגו כאחראים למתקפה, והובילו למלחמה הארוכה בתולדות ארה”ב. זה פרס הפיבודי השני של התוכנית.

לאור ההצלחה ארוכת השנים הזאת, התעסקות עם הנוסחה המצליחה נשמעת כמו התגרות באלת המזל. ובכל זאת, אבומראד וקרולוויץ’ לא חוששים מהם. “אנחנו משוגעים, אז אנחנו עושים שינויים כל הזמן”, הוא צוחק כשאני שואל אותו על כך. “אני חושב שאנחנו לא ציפינו שהתוכנית תהיה הצלחה גדולה, ולא היה חיוני לנו לעשות אותה כך שהיא תהיה הצלחה. זה נפלא שזה הצליח. לא הייתי קורא לזה תרגיל באנוכיות, אבל… לא ציפינו לעשות את זה זמן רב כל כך, לא ניסינו להיות מפורסמים. אני כבר הייתי כתב די מצליח, ג’ד לא היה כתב בזמנו, אבל עכשיו הוא גאון ופה ושם. לא ניסינו להיות מצליחים. מה שניסינו לעשות זה לאתגר את עצמנו כל הזמן. בשנה האחרונה היו הרבה הרבה סיפורים שלא קשורים למדע. מדע היה תכופות מגרש המשחקים שלנו, וניסינו דברים שקשורים לפוליטיקה ולבית המשפט העליון ולהיאבקות מקצועית ולספורט, החלפנו נושאים כדי לראות אם הם טובים. אסור לך להיות משוכנע מדי שאתה יודע מה אתה עושה. מדיניות המשרד שלנו היא לא לדעת מה לעשות ואיך לעשות את זה ואיך לגרום לזה להיות טוב. לא לדעת הוא המצב המועדף עלינו. אני יודע שזה משוגע, אבל אני חושב שבגלל זה אנחנו חברים, כי אנחנו יכולים להסכים על זה”.

אבל זו גם התחרות הגוברת על תשומת הלב של הקהל שמחייבת את היוצרים לנסות דברים חדשים. הרדיו מדבר אל מאזיניו, ויכול להקשיב להם בפלטפורמות ותיקות כמו מכתבים, פקסים ושיחות עם מאזינים, וחדשות כמו סמסים, אתרים של תוכניות ודפי פייסבוק. אלא שדווקא בהתקדמות הטכנולוגית מהשידור החי המסורתי למכשירי הרדיו אל הפודקאסטים הזמינים בכל עת מהרשת, אבדה לרדיו האינטראקציה שלו, כי אי אפשר לדבר עם שידור מוקלט. ברדיולאב עובדים על מיזם ניסויי שישתף את המאזינים בתוכנית, ויעשה שימוש ביכולות של המכשירים הניידים שבאמצעותם המאזינים שומעים את התוכנית. המיזם, אשר אמור להיות להבשיל תוך כשנה, נקרא “עיתונות קום מהכסא שלך”. “הפרויקט הראשון עוסק בגחליליות”, מספר קרולוויץ. “הן נעלמות ברחבי עולם, ואנחנו לא בדיוק יודעים למה. אנחנו בונים תוכנה. אנחנו אומרים לך, ‘לך לחצר האחורית או למגרש הטניס או ליער. מה אתה רואה? בחלק של אירופה או אמריקה שאתה נמצא בו, האם זו הגחלילית הזאת או הזאת או הזאת? תרים את הסלולרי, תסתכל על החצר, על הטלפון, על החצר, על הטלפון, האם זו הגחלילית שאתה רואה או שנעבור לגחלילית הבאה?’ יש בזה הרבה אמנות והרבה סיפוריות, אבל הדבר העיקרי הוא שאתה לא בבית, אתה לא יכול להיות בבית כשאתה עושה את זה. אנחנו עושים שימוש בניידות. עיתונות דרך האוזניים והעיניים והידיים”.


התפרסם בגליון 6.2015 של מוסף פירמה של גלובס


תגובות

תגובה אחת לפוסט “רדיולאבּ – ראיון עם רוברט קרולוויץ’ מהתוכנית שהופכת את המדע לפופולרי”

  1. עופ מטוגן on 16 באוגוסט, 2015 18:46

    אין רכבת שעוברת בחיפה ומגיעה למטולה. למטולה אין רכבת בכלל. האיש נוכל.

פרסום תגובה