אני (אלגוריתם) אותך

אז מה בעצם אנחנו חושבים כשאנחנו מנסים לדוג יחסים ברשת? איך זה שיש הרבה דגים בים, אבל הגענו לבריכה של הקרפיונים? טינדר, אוקייקיופיד, אלפא, ג’יידייט ואשלי מדיסון – תתלבטו כמה שתרצו, בסוף האלגוריתם יחליט עבורכם

“נחשו מה, אנשים: אם אתם משתמשים באינטרנט, אתם נושא של מאות מחקרים בכל זמן נתון, בכל אתר. ככה אתרים עובדים”, כתב כריסטיאן ראדר, הנשיא והמייסד-השותף של אתר ההכרויות אוקייקיופיד, בפוסט שפרסם בסוף יולי 2014 בבלוג החברה. ראדר התייחס לניסוי השנוי במחלוקת שביצעה הרשת החברתית פייסבוק ב-689 אלף משתמשים. במשך שבוע ב-2012, פייסבוק הציגה להם כמות גדולה יותר של סטטוסים שליליים או חיוביים, כדי לבדוק את ההשפעה על התכנים שהם מפרסמים. הניסוי פורסם במרץ בכתב עת מדעי, וכשאומת הרשת הבחינה בו בחודש יוני, פרצה סערה ציבורית שאילצה את שריל סנדברג, סמנכ”לית התפעול של החברה, להתנצל – לא על הניסוי, אלא על הדרך שבה תוקשר לציבור.

באוקייקיופיד, בבעלות ענקית האינטרנט IAC, לא חשו צורך להתנצל על הניסויים שהם מבצעים ביוזרים שלהם. הפוסט של ראדר חשף למשתמשים שורה של ניסויים שקיופיד ביצעה בהם כדי להעמיק את הבנתה בעולם ההכרויות, ובהם הסרת כל תמונות המשתמשים מהאתר, שהגדילה את שיעור התגובות להודעה ראשונה ממשתמש אחר; הסתרת המלל שכתבו משתמשים, שהראתה שאנשים מדרגים אנשים אחרים בלי לקרוא את הטקסט; והצגת התאמה גבוהה בין זוגות משתמשים שלפי האלגוריתם אינם מתאימים זה לזה, שהגדילה את שיעור ההתכתבות ביניהם. כותרת הפוסט היא “אנחנו מבצעים ניסויים בבני אדם!”.

במהלך חיפוש בני זוג לקשר רומנטי או מיני, אנחנו מוגבלים על ידי הטבע האנושי, הדעות הקדומות שהסביבה הכניסה לנו וההרגלים שאספנו לאורך חיינו. אפליקציות ואתרי הכרויות שונים מאלצים אותנו לשנות חלק מההתנהגויות המוטמעות בנו. בצ’ט טקסטואלי, שבו בני זוג פוטנציאליים מוצגים לנו בניק ובטקסט בלבד, לא נוכל לשפוט ולפסול מיד לפי שפת גוף, מראה חיצוני, מוצא או צורת דיבור, אבל שגיאות כתיב או שימוש פרוע בסימני פיסוק עלולים להבריח אותנו. בגריינדר וטינדר, המראה הוא הדבר הראשון שניתקל בו, ונוכל לפסול אדם לא רק על סמך חזותו, אלא על חזותו בתמונה מסויימת, מבלי שטרחנו להיכנס ולדפדף בתמונות הנוספות שלו. אוקייקיופיד מציג לנו שיעור התאמה שמבוסס על אלגוריתם מסתורי. אתר אלפא מסנן מראש ומונע הצטרפות אנשים מתחת לגיל 25 ונטולי קריירה מרשימה. בפייסבוק, אולי אתר ההכרויות שלא מוגדר ככזה הגדול בעולם, אפשר לעשות סטוקינג לפרופיל של פרטנר פוטנציאלי ולגלות עליו יותר ממה שהוא היה מרגיש בנוח לשתף עוד בטרם יוצרים איתו קשר. עוד לפני שמצאנו בה פרטנר, הפלטפורמה שבחרנו מבצעת מניפולציה בתוצאות החיפוש שלנו. יש הרבה דגים בים, אבל יכול להיות שאנחנו בכלל מנסים לדוג בבריכה של הקרפיונים.

מניפולציות באתרי הכרויות הן לא בהכרח נוהג פסול, אומר נואל בידרמן, מייסד ונשיא אתר הניאוף הבינלאומי אשלי מדיסון, שהושק רשמית בישראל בחודש מאי 2014, בשיחת וידאו: “כל שירות הכרויות שהפעלתי או שאני מכיר, כולל אי-הרמוני [אתר הכרויות שהוקם ב-2000 ויצאו ממנו כ-600 אלף חתונות לפי סקר מ-2012; ע”ק], מריץ אלגוריתמים. אם אתה נרשם ואתה אישה בגיל מסויים, בסטטוס נישואים מסויים ומרקע אתני מסויים, ביום מסויים בשבוע, אנחנו עשויים להסיק שגברים מסויימים יהיו מושכים בעיניך. אם לוקחים את זה צעד אחד קדימה, ונותנים למשתמשים תחושה כוזבת כלשהי, זה לא ראוי. אני חושב שאנשים התבאסו מאוקייקיופיד כי האתר לקח אותם לאיזושהי הרפתקה של חוויה שלילית כדי להוכיח משהו שהוא כנראה כבר יודע באופן אינטואיטיבי. אז, לא, אני לא חושב שזה בסדר.”

מתי זה בסדר לבצע מניפולציות במשתמשים? לפי בידרמן, כשהם לא יודעים מה טוב בשבילם, והוא כן: “אפילו במנועי קניות עושים את זה – איך הם יודעים שאני אוהב נעלי נייקי? הם מנחשים בהתבסס על מידע שהם אספו עליך ברקע, או מידע היסטורי שיש להם ומתאים לך. אני חושב שמה שאתה צריך לעשות כרשת חברתית או אתר הכרויות זה לתת לאנשים את החוויה הטובה ביותר, ולפעמים אנחנו יודעים יותר טוב מהם. לפעמים אנשים מאמינים שזה מה שהם רוצים, אבל מגלים שזה לא נכון. ראינו את זה כשאנשים נרשמים ואומרים שהם מעוניינים רק בפרטנרים מאותו רקע אתני, וזה מתגלה כמאוד לא נכון. במיוחד כשזה נוגע לניהול רומן, אנשים הרבה יותר ליברליים בבחירה האתנית שלהם, אם זה אנשים ממורשת ספרדית, אסיאתית-אמריקאית, אפרו-אמריקאית, מה שלא יהיה, הם מאוד ליברלים יחסית לאיך שהם בוחרים בני זוג לטווח ארוך ולנישואים”.

כי כשאתה מנהל רומן, אף אחד לא יודע איך הפרטנר שלך נראה, מאיפה הוא בא.
“אין לך את הלחץ החברתי, אתה לא צריך להסביר למה הילדים שלך מעורבים. יש הרבה סיבות. כשאנשים מקימים פרופיל הם אומרים שהם רוצים מישהו דומה להם, אבל זה לא בהכרח נכון”.

אתה תמעיט בחשיבות של הבחירות שלהם ותתן להם משהו מתאים יותר, בהתבסס על הידע שלך לגבי איך אנשים משתמשים בשירות.
“בדיוק. הדוגמה הבולטת ביותר היא נשים אסייתיות בצפון אמריקה שמשתמשות בשירות שלנו, וכמעט תמיד אומרות שהן מחפשות פרטנר אסייתי. אבל בכמעט 90% מהמקרים, הן יוצרות קשרים ארוכי טווח עם גברים לא אסייתיים. זה כמעט צורך תרבותי עבורן להגיד שזה מה שהן מחפשות, כשלמעשה הן מחפשות משהו אחר לגמרי. אנחנו יודעים את זה. אנחנו לא נחזיר להן רק גברים אסייתיים בתוצאות החיפוש, כי אנחנו יודעים שהן פתוחות לפגישה עם גברים לבנים, ספרדים-אמריקאיים וכולי, אנחנו דוחפים את האנשים האלו בתוצאות לצורך הצלחה. זה היה חסר תוחלת אם היינו אומרים, לא מתאים לנו שנשים אסייתיות ידברו רק עם גברים אסייתיים, והיינו נותנים להן רק גברים אפרו-אמריקאיים והן לא היו מדברות איתם – היינו פושטים את הרגל. יש דרך אינטליגנטית לעשות זאת, זה מתבסס על המידע ההיסטורי שיש לך על קבלת החלטות ובחירות שאנשים עושים. כולנו יודעים את זה אינטואיטיבית, אנשים אומרים, ‘אני רוצה מישהו חמוד ומצחיק’ ואז הולכים על מישהו שרוכב על אופנוע. אנחנו נוטים להתנהג מאוד שונה ממה שאנחנו אומרים”.

אוקיי, סטופיד

לאור התחרות הקשה בין פלטפורמות ההכרויות והמין, רבות מהן חינמיות, אתרי הכרויות בתשלום שמבקשים לשוות לעצמם תדמית רצינית מדגישים שהם לא מיועדים למחפשי סטוצים. “זה לא אתר למציאת סקס”, מבהיר בתחילת הראיון הטלפוני שי אליס, סמנכ”ל השיווק של “אלפא”, אתה הכרויות לאקדמאים וקרייריסטים. “בתקנון האתר אפילו מצויין שהאתר מיועד לרווקים ורווקות שמעוניינים במציאת זוגיות. אמנם אנחנו לא נגד סקס, אבל יש פלטפורמות למציאת סקס, אנחנו לא פלטפורמה כזאת”. דניאלה פרלשטיין, סמנכ”לית לאתרים בינ”ל בספארק, הבעלים והמפעיל של אתר ההכרויות ליהודים ג’יידייט, מתנערת גם היא בראיון טלפוני מההכרויות הלא מחייבות: “אנשים עושים בסופו של דבר מה שהם רוצים, אנחנו לא יכולים לנהל את ההתנהגות שלהם. אבל הפלטפורמה, איך שאנחנו מתקשרים אותה ואיך שהיא בנויה, מיועדת למערכות יחסים רציניות. יש לנו שירות לקוחות שמאשר כל דבר שעולה לאתר, ויש על כל פרופיל כפתור דיווח. אם מדווחים לנו על מישהו שהוא נשוי, אנחנו מבקשים שישלח תעודת זהות שבה אנחנו יכולים לראות אם רשום נשוי/רווק וכו’, ואם הם לא יכולים להוכיח שהם לא נשואים, אנחנו מורידים אותם מהאתר. זה לא מקום לאנשים נשואם ואנשים שאין להם כוונות רציניות”.

אז אתם לא פתוחים לאנשים שהם במערכות יחסים פתוחות או פוליאמוריות.
“אנחנו מאמינים בשקיפות. בסופו של דבר, בשביל לתקשר בתוך ג’יידייט אנשים משלמים כסף, משלמים מנוי, אלו באמת אנשים שיש להם כוונות להיפגש עם אנשים בצורה רצינית. אם אתה בוחר לעשות מנוי ואתה מכבד את האנשים שסביבך, אתה גם שקןף לגבי הכוונות שלך, ולא תרצה לבזבז את זמנך וזמנם של אנשים אחרים. אנחנו מעודדים אנשים לבוא ולהגיד מה מעניין אותם. אם אנשים מעוניינים בפוליאמורה, אנחנו מעודדים את זה, רק שיהיו פתוחים אחד עם השני ולא יבזבזו אחד לשני את הזמן”.

כל פרופיל שעולה בג’יידייט עובר, כאמור, סינון אנושי. באלפא יש פסיכולוגית שמתמחה בהשמה, אשר עוברת על קורות החיים של הפונים לאתר ומחליטה את מי לקבל. בג’יידייט 750 אלף משתמשים בשנה, מהם 250-300 אלף בישראל, ופרלשטיין מגדירה אותו “האתר הגדול ביותר בעולם להכרויות רציניות בין יהודים”. באלפא 55 אלף חברים, ואליס אומר ש”כנראה שיש משהו במיון הראשון שמכווין יותר את מציאת האהבה. באתרים אחרים תוכל אולי לקבל יותר פניות, אבל הרלוונטיות שלהן תהיה יותר נמוכה”.

אליס אומר שהקריטריונים הבולטים ביותר בחיפושים באלפא הם מקום המגורים והמיקום על הסקאלה הדתית: “מדובר בתתי-קטגוריות בתוך הדת. אנשים מייחסים חשיבות לחילוני/אורתודוקסי/מאמין/מסורתי/לא מאמין. אני מניח שבמדינות אחרות זה קיים פחות. אצלנו זה כנראה נושא יותר מובהק. אני גם מבין את החשיבות שלו, אני לא מצפה מבחורה חילונית לחפש בחורים אורתודוקסים, אבל לדעתי כל החיתוכים הקטנים יותר בין חילוני לאתאיסט למסורתי זה דברים שאפשר להתגמש עליהם, בסופו של דבר לכולנו יש זיקה מסויימת למקום שבו אנו חיים. לחתוך את בן הזוג לפי אם הוא עושה קידוש בשבת או צם ביום כיפור יכול לגרום לפספוס”.

הגאוגרפיה נוגעת, אולי, לתחבורה הציבורית הלא מפותחת דיה שלנו. “למרות שאנחנו אחת המדינות הקטנות בעולם, אנשים מייחסים חשיבות למרחק. נשים מחיפה יחפשו לרוב גברים מחיפה ולהיפך”, אומר אליס. “אנחנו מעודדים משתמשים להרחיב את החיפוש מבחינה גאוגרפית, ולא לצמצם אותו. יש אנשים שאומרים שהם הרבה זמן באתר ולא מוצאים את מה שהם מחפים, ואז אתה מגלה שהם מחפשים רק חילונים לא מעשנים באזור חיפה. לקיים דייט בתל אביב כשהדייט שלך גרה בחיפה, זה יכול להיות נחמד ללוות אותה ברכבת הביתה”. הגאוגרפיה תופסת מקום גם ברמה הגלובלית, מעידה פרלשטיין: “הרוב באמת מתמקדים גאוגרפית, אבל אנחנו רואים שיש לנו אלפי הודעות שמגיעות מחו”ל לישראל בחודש. בסיפורי ההצלחה שלנו אנחנו גם רואים חיבורים בין צרפתים לישראלים, בין אמריקאים לישראלים, יש חיבורים מכל העולם. ברגע שאתה נרשם או עושה מנוי לג’יידייט אתה רואה אנשים מכל העולם. זה מייצר גשר בינלאומי שמאפשר ליהודים מכל העולם להתחבר, שזה דבר נפלא”. לפי נתוני ג’יידייט, למעלה מ-100 אלף הודעות נשלחות בין חברי האתר בחודש, כשלמעלה מ-6000 מהן ליהודים בארץ מיהודים בחו”ל, כשהמדינות המובילות הן ארה”ב, אנגליה, צרפת, קנדה, מקסיקו ובלגיה.

80% ממשתמשי ג’יידייט הם בני 25-45, ופרלשטיין מגלה כי “הסגמנט הצומח ביותר זה הבני 50+ שמגלים את הדיגיטל בשנה שנתיים האחרונות”. לדבריה, הפופולריות הדועכת של חיי הנישואים לא מעידה על דעיכתה של הזוגיות: “מסקר אנונימי שערכנו בישראל (לא בקרב חברי האתר) השנה, 80% מבני ה-25 ומעלה טוענים שהם מחפשים קשר רציני. זה אולי מפתיע אותך. אבל אני חושבת שבארץ, במיוחד עם האווירה פה והחיים שלנו פה, אנשים בסופו של דבר מחפשים לייצר את הבסיס הטוב, הבית החם והקשר הרציני. 90% מהנסקרים העידו שהם גולשים או גלשו בעבר באתר הכרויות, שזה מונח גלובלי, לא הגדרנו להם אתרי הכרויות. רק 10% טוענים שהם מעולם לא היו”.

את סותרת את התחושות שיש בקשר להתפרקות מוסד הנישואים והשתנות המוסד המשפחתי. או שנישואים הם לא העניין, אלא הזוגיות?
“אנחנו רואים במספרים שהטרנד של הגירושים הולך ועולה. זה לא בגלל שאנשים לא רוצים להיות בתוך תא משפחתי – אולי הם לא יודעים לנהל את עצמם בתא משפחתי. החיים שלנו ברבדים שונים הם מאוד לא יציבים, וזה מושלך גם על התא המשפחתי. אבל זה לא סותר את הרצון של אנשים, גם אחרי שהם התגרשו ואחרי איזושהי תקופת צינון קלה, לחזור ולחפש קשר רציני. אשים לא מחפשים להיות לבד. דרך אגב, אין לי שום דבר נגד להיות לבד. אם אנשים מוצאים את האושר שלהם בלהיות לבד, זה מצוין. אבל אנשים בסופו של דבר, גם אחרי שהתגרשו ולמדו מהנסיון שלהם לקשר הבא, מחפשים קשר רציני. זו תופעה שאנחנו רואים אותה במיוחד במדינה שיש צורך חזק מאוד חזק בתא המשפחתי התומך החם הזה, כי יש חוסר יציבות בחוץ יותר מאשר במדינות אחרות”.

הו, אלוהים. ומה לגבי יחסים בין-דתיים? “אנחנו לא מונעים ממישהו שהוא לא יהודי להצטרך לאתר, אבל מכיוון שזה למטרות רציניות אנחנו מעודדים את כולם לציין מי הם, מה הם ובמה הם מעוניינים”, אומרת פרלשטיין. “אם אתה לא יהודי אתה רושם ‘מוכן/לא מוכן להמיר את דתי’, ובצורה כזאת אפשר לדעת אם הבנאדם הוא יהודי או לא”.

אליס אומר: “כן, יש, בוודאי. יש ערבים ויש נוצרים ומוסלמים, אפילו דרוזים נתקלתי”.

והם גם שומרים על עצמם בגבול הדתי-עדתי?
“קשה לי לענות לך על השאלה הזאת. אני אישית מקווה שלא, אבל לצערי נדמה לי שכן”.

נשמע פישי

דרכי הכרויות שונות מחייבות לימוד ואימוץ אסטרטגיות יעילות. TinderUs הוא שירות שמסייע למחפשי סטוצים או זוגיות בטינדר לבחור את התמונות הנכונות שיגרמו לפרטנרים הפוטנציאליים לבחור בהם, למצוא את הזיווג המושלם ולפלרטט בדרך שתוביל לדייט או סקס. תמורת 50$, מפעילי טינדראס יבחרו עבורכם חמש תמונות מהפייסבוק שלכם ושורת פרופיל מוצלחת, יתנו לכם שורות פתיחה מוצלחות ויספקו טיפים לפלירטוט ושיחה.

אשלי פיינברג התנסתה בשירות וכתבה טור מאוכזב בגיזמודו, שבו היא מספרת שהתכוונה לצחוק עליהם, אבל יצאה אחרי שעה בתחושת “הולי שיט, זה היה מדכא”. העצות שקיבלה היו בנאליות, כאלו שאפשר למצוא בחינם באינטרנט. להגדרתה של פיינברג, טינדר היא ממילא קביים עבור אנשים שמתקשים להתחיל עם זרים בפומבי, מה שהופך את טינדראס לקביים של קביים. כשיועצת הטינדראס שלה, ריאנה, נתנה לה דוגמה מפרופיל של לקוח אחר, פיינברג הבינה ש”אנשים אמיתיים משתמשים בטינדראס ברצינות”. הלקוח ההוא “התקשה כל כך עד לנקודה שבה הוא הרגיש ששווה להשקיע בזה 50$”.

מצד שני, למי שמחפש פרטנר למטרות רומנטיות או מיניות, כל אתר יכול להיות אתר הכרויות. גם אפליקציית סיקרט, שמאפשרת לפרסם סטטוסים רק באנונימיות, משמשת למטרה זו. תמונות עירום והצעות למין זמין מאנשים זרים עוברות מהמתחם האנונימי הפומבי לשיחה פרטית באמצעות שירותים כמו אנוניפיש, אימייל/צ’ט שבו אפשר לפתוח יוזר במהירות, להשתמש בו לתקשורת עם אדם מסויים או מספר אנשים ולסגור את החשבון כשנמאס. מסר ל”מי פנוי בשלמה המלך לסקס חזק וטוב” – אל יאוש, גם אם התגובה הראשונה שקיבלת היא “כנראה שהיד שלך”.

נעים להכיר

loveדווקא – אתר הכרויות לנכים ובעלי מוגבלויות. באופן אירוני, אף שהאתר מיוחד לנכים (ולמי שמעוניין להכיר נכה), הוא מגדיר את עצמו ככזה ש”פונה בעיקר לנכים, שאינם נותנים למחלה, מגבלה להגדיר אותם”. החברים באתר מוזמנים להגדיר את רמת הנכות שלהם באמצעות אייקונים של פרחים, פרח כתום לנכות נפשית ופרח תכול לנכות פיזית.

נחשקים – אתר הכרויות לרווקים נחשקים. אנשים שמציעים לכם תוכנית להתעשרות מהירה לא היו צריכים לדבר עם לוזרים כמוכם לו ידעו איך להתעשר במהירות. אותו דבר לגבי “12 הפנויים המבוקשים בישראל” שהם “חלומה של כל אם יהודיה. הצליחו מאד בעולם העסקים ועדיין ישנים באלכסון. דוחפים להם פתקים עם טלפונים, משאירים להם הודעות בפייסבוק ובלינקדאין”. בצר להם פנו ל”נחשקים”, “סוכנות הכרויות אקסלוסיבית למאיון העליון של הרווקים בישראל, כלומר אלו שהם יפים או מצליחים באופן מיוחד ושתמיד שואלים אותם בפליאה- איך זה שאתם לבד??”. השאלה נשארת פתוחה.

שליש גן עדן – הכרויות לדתיים ולמסורתיים. “אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שזיווגו של אדם נקבע לו משמיים 40 יום לפני לידתו. אך על כל אחד לעשות ‘השתדלות’ על מנת למצוא את זיווגו”, מסבירים באתר ששמו מעיד על מטרתו – מציאת שידוך הגון, שמזכה את המשדך בשליש גן עדן. האתר מתאים את עצמו גם לאלו שמתקשים בתחום הדייטינג עם “השתדלות”, שהיא “נוסח מוכן ומובנה שמשתמש יכול לשלוח למשתמש אחר, […] למי שלא כל כך יודע למצוא את המילים המתאימות להתחלת קשר, למישהו שאיבד לרגע את יצירתיותו או למישהו שסתם מצא ‘בהשתדלות’ נוסח שמתאים לו”. הוא גם עושה מאמץ לסייע למי שהעולם הדיגיטלי זר לו: “האתר מתאים במיוחד למי שלא מסתדר עם מחשבים. בצד ימין מופיע כל מה שאתה צריך לדעת על הקשר שלך עם אנשים. […] בכוונה עשינו את האתר הכי ידידותי שאפשר על מנת לעזור לכם למצוא אהבה וקשר רציני בצורה הכי מהירה, קלה ונכונה שאפשר”.

נמסטה – הכרויות לרוחניים. מפעילי האתר “יודעים כמה מורכב זה למצוא בן/בת זוג לדרך שלא נבהלים בכל פעם שהם שומעים את המילה ‘מדיטציה’, שלא מנסים לשנות אותך אלא להצטרף לשניוי שלך, שרוצים להיות שותפים לדרך, ולא רק לדירה…”, ושמשתמשים בשלוש נקודות. למרות שיש קארמה בעולמם, הרוחניקים של נמסטה לא משאירים שום דבר לידי הגורל: ” אתה לא מעלה מודעה ומחכה בשילוב ידיים, שרק תבוא האחת. אתה צריך לעבוד קצת. להשקיע. פעם טיוהר אמר באיזה סטצנג: ‘מי שמחפש מוצא – מי שלא מחפש גם לא מוצא’. אמנם אמר את זה בהקשר של הארה, אבל זה התאים לי מאוד לכאן. חפש מודעות, שלח מסרים למי שמתאים, כנס לצ’אט, לפורום, תתערבב קצת, והמסרים כבר יגיעו”. המסרים מהעולם הזה, כמובן.

Vegan Lovers – הכרויות לטבעונים. המחשבה על דייט ראשון במסעדה טבעונית עלולה להיות מצמררת – אלא אם שניכם טבעונים, והמחשבה על הקרבת בעל חיים לטובת האהבה שלכם מחרידה אתכם. ויגן לאברז מחבר בין טבעוניים שרוצים להתנשק עם הפרטנר בערב בלי לחשוש שהיתה לו גופה בפה בארוחת הצהריים.

My Sugar – אתר לשידוך בין גברים עשירים שרוצים אישה שרוצה גבר עשיר. “חולמת על שוגר דדי, שרמנטי ומפנק? רוצה להכיר שוגר בייב מושכת ומפונקת?”, שואל האתר, שבכותרתו מגלה ש”מסתבר שאפשר לקנות אהבה”. בניגוד לעסקת הזוגיות שהוא מאפשר, האתר מאפשר להירשם בחינם, אולם דורש דמי רצינות: “כדי להוכיח את היכולות הפיננסיות שלך, וכדי להיכנס למועדון האיכותי של אנשים שמופיעים באתר על שוגר דדי לשלם 1,000 ש”ח לשנה על מנת ליצור קשר עם שאר החברות באתר”. בבלוג שלו, שמורכב בעיקר מסיפורים אירוטיים ופורנוגרפיים בעברית, כלומר מביכים, האתר מרגיע את משתמשותיו ש”השוגר דדי הטיפוסי הוא די מבוגר ולא תמיד הוא מחפש פרגיות בנות עשרים”, “אם את לא נראית כמו דוגמנית על, זה מצויין!”, “את גם לא צריכה להיראות כמו כוכבת פורנו. לא למעלה וגם לא למטה”, “מה שחשוב זה הביטחון העצמי והנחישות”. במילים אחרות: זהו אתר לשידוך בין נשים אמביציוזיות לגברים שיכולים לגייס 85 שקל לחודש.