ח”כים הוציאו 700 אלף שקל על פייסבוק, חקיקה תאפשר הסרת מידע עלינו ממנועי חיפוש, איך נלחמים בטרורשת // רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

תקציב קשר עם הפייסבוק

65 ח”כים הוציאו 700 אלף שקלים מתקציב קשר עם הציבור על פרסום בפייסבוק בשנת 2014. תומר אביטל ממיזם “100 ימים של שקיפות”, שחשף את הנתונים, מסביר מה לא בסדר בהוצאה הזאת – לכאורה קשר עם הציבור קלאסי, אבל למעשה במקרים רבים שימש לפרסם את הח”כים כמו שלט חוצות.

מה שמעניין זה שדווקא חברי הכנסת הכי אנונימיים הם אלו שממנים לעצמם לייקים ומבזבזים על הפייסבוק הכי הרבה כסף – מוטי יוגב, מיכל רוזין, יעל גרמן, עמיר פרץ. השיאנים הם יחסית אנונימיים – דב ליפמן, דוד צור, עליזה לביא, זבולון כלפה”, אמר אביטל למפיקת “רבע לדיגיטל”, דרור שדות. “זה בגלל שלמי שיש תוכן אמיתי לא באמת צריך לממן. הרי מימון של לייקים זה קיצור דרך שבא לכסות על חוסר הפופולריות. “היו עוזרים פרלמנטריים שדיברתי איתם ואמרו שזה הקשר הכי טוב עם הציבור, שזה כנראה נכון, אבל גם שחכים מתמכרים לקניה של לייקים והוצאות על פייסבוק. כרגע אנחנו מנסים לבדוק את היחס בין הכסף ללייקים ולראות אם זה עובד להם.”

הזכות להימחק

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח), התשע”ה–2015 של ח”כ עפר שלח ואחרים (פ/1565/20; RTF) מציעה לאפשר לאנשים לדרוש מחיקת הפניה למידע אישי עליהם ממנועי חיפוש, אם הוא פוגע בהם.

לפי דברי ההסבר,

מטרתה של הצעת חוק זו היא לאפשר לאזרח להסיר ממנועי החיפוש האינטרנטיים מידע אשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב, ובכך להסב נזק לחייו. ההסרה תתאפשר רק לאחר שהמבקש פנה בעצמו למפעיל מנוע החיפוש וסורב, ולאחר שבית המשפט שקל את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שהמידע יהיה נגיש לכלל לעומת הפגיעה בפרט.
הזכות למחוק את המידע ממנוע החיפוש, אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית הדין האירופאי כ”זכות להישכח”, אינה זכות מוחלטת. ישנם מקרים רבים שבהם זכותו של הציבור לדעת והצורך הציבורי להיותו של המידע חשוף לכל יגברו על זכותו של הפרט להסרת המידע מהרשת והנזק שנגרם לו כתוצאה מהיותו חשוף לכל. תפקידו של בית המשפט יהיה לאזן בין זכויות אלה.
בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר קונטקסט סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, בין אם בצדק ובין אם לאו, ועלול לגרום נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו. בניגוד לפריט מידע חדשותי “רגיל”, אשר ניתן להסירו לפי החוק הקיים על ידי בית משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שהוא אינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט “אינו שוכח”, נזק שגם אינו מוגבל בזמן.

ד”ר תהילה אלטשולר שוורץ, ראש פרויקט רפורמות בתקשורת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתנגדת לחוק הזה. בשיחה עם המפיקה דרור שדות אמרה: “הצעת החוק של עפר שלח, שכעת גם מיקי רוזנטל חתום עליה [שניהם עיתונאים לשעבר, ע”ק], מנסה לייצר מצב שבו אם אדם נפגע ממשהו שכתוב עליו באינטרנט הוא יכול לפנות אל מנוע החיפוש ולבקש להסיר את הקישור אל התוכן. בעבר גם איילת שקד ההייתה חתומה על החוק ואני חוששת שכעת, כשרת המשפטים, היא תתמוך בו ותאשר.

“הסיפור הוא שבשנת 2014 הייתה החלטה של בית המשפט הגבוה האירופי לאפשר הסרה של קישורים ממנועי החיפוש כמידע שנתפס לא הולם, או לא רלוונטי. היה שם סיפור מעניין עם ספרדי שהיה כתוב בתוצאות החיפוש שלו שהוא לא החזיר משכנתא, והוא ביקש להסיר את זה. הזכות לשכחה זה עניין מורכב, כי הוא נמצא בין הזכות לפרטיות והזכות לחופש ביטוי וחופש מידע. באופן כללי יש פעמים שבתי המשפט מסירים אפילו ספרים ועיתונים ממדפים בגלל הזכות לשם טוב. אבל זה מקרים מאוד מאוד מצומצמים, כי זו צנזורה. למשל, היה מקרה שבית המשפט העליון איפשר להוריד ספר פרוזה כי מישהו כתב רומן על סטוץ עם סטודנטית בצורה שבה היה אפשר לזהות אותה. אבל אפילו שם בית המשפט מאוד התלבט.

“הבעיה היא עקרונית, כי הצעת החוק תאפשר לאנשים להסיר קישורים במקרים שנוגעים לצנעת חייהם, אבל הם לא באמת עומדים במבחן של הסרת מידע לפי חוק הגנת הפרטיות. [החוק המוצע] מאפשר להסיר קישור לתכנים שהחוק [הקיים] לא מאפשר להסיר. בגלל זה זה משנה את האיזון בין הזכות לפרטיות לחופש הביטוי. ומעבר לעניין העקרוני – זה לא שאנחנו לא יודעים למצוא תכנים שלא נמצאים במנועי חיפוש. מי שיש לו מיומנות דיגיטלית קצת יותר מפותחת ידע למצוא מה שהוא רוצה, ומי שלא – עושים עליו צנזורה. בנוסף, האם זה טוב שדווקא מנועי החיפוש יהיו הצנזורים של האינטרנט? למה שיהיה כוח כזה לגוגל? אף מדינה חוץ מרוסיה לא עיגנה זכות כזאת בחוק מרוב שזה בויכוח והתלבטות. ישראל לא צריכה להיות הראשונה.”

אייל גולן חזק נגד החמאס

דיווח בערוץ 7:

כותרת: "איומים על חיי השר חיים כץ ומשפחתו"

ה”איום” על חיי השר חיים כץ הוא קופי-פייסט מתורגם בתרגום-מכונה, כנראה גוגל טרנסלייט או בינג, שגולש משועמם שלח למשתמשים ישראלים אקראיים. הלל גרשוני פרסם עותק של ה”איום” שנשלח גם אליו:

איום עילג שנשלח אל הלל גרשוני בפייסבוק

העובדה ש”גורמי הביטחון עודכנו במקרה ופועלים לאיתור הגורמים העומדים מאחורי האיום” היא בזבוז מטופש של משאבים, שרצוי שיופנו כלפי איומים אמיתיים שמופנים ברשת כלפי אזרחים ופוליטיקאים, אם נשאר עודף מהמשאבים שמופנים לטיפול במחבלים מהעולם הפיזי.

אפשר גם ללמוד מאייל גולן, שנלחם בסרטון תעמולה של החמאס, שעשה שימוש במוזיקה משיר שלו, על ידי הגשת תלונה על הפרת זכויות יוצרים. השיר הוסר מיוטיוב.


רבע לדיגיטלמשודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ


תגובות

תגובה אחת לפוסט “ח”כים הוציאו 700 אלף שקל על פייסבוק, חקיקה תאפשר הסרת מידע עלינו ממנועי חיפוש, איך נלחמים בטרורשת // רבע לדיגיטל”

  1. יובל on 15 באוקטובר, 2015 19:28

    שר בטחון לשעבר, שרת בריאות לשעבר, בכיר התיישבות לשעבר וח”כית בקדנציה שניה הם “הכי אנונימיים”? אתמהה.

פרסום תגובה