רמי לוי ואיסורי פרסום 📻 ישראל מדברת עם ערבים ברשת ️📻 הולכים ונהנים 📻 רבע לדיגיטל
שיחה עם יונתן גונן ממשרד החוץ על איך מדינת ישראל מדבררת את עצמה לעולם הערבי | ראיון עם מירון פרל על כיצד אפליקציית Sidekix הופכת הליכה מוכוונת מטרה לחוויה תיירותית | ולמה חוקי איסור הפרסום כל כך מיושנים, נשאל בעקבות איסור הפרסום על זהותו של העצור רמי לוי וחובת הפרסום של שמו באתר הבורסה
في هذه اللحظات ننطلق في بث حي من وزارة الخارجية الإسرائيلية حيث نستضيف ابرز الناطقين الرسميين باللغة العربية. كونوا معنا لتستمعوا الى ردود الناطقين على اسئلتكم التي بعثتم بها.
Posted by إسرائيل تتكلم بالعربية on Wednesday, September 6, 2017
🍏 אפל חוסמת באיראן 🔏 זיהוי ממציא ביטקוין לפי כתביו 💸 מבקר גוגל הועף מארגון במימונה 📻 רבע לדיגיטל
ממציא המטבע הקריפטוגרפי ביטקוין מכנה את עצמו סטושי נקמוטו, אבל מדובר כנראה בשם בדוי שמאחוריו מסתתר אדם או קבוצת אנשים. במהלך השנים היו מספר פרסומים שטענו שחשפו את זהותו, אולם אלו לא הביאו ראיות חד-משמעיות, וזהותו של מיליארדר-הביטקוין עדיין סודית.
בלוגר בשם אלכסנדר מיוז טוען כעת שארגון הביון האמריקאי NSA פיצח את זהותו של סאטושי נקמוטו באמצעות סטיילומטריה – מציאת טביעת האצבע הכתיבתית של של נקמוטו, מתוך טקסטים שכתב בפורומים של ביטקוין ובהתכתבויות אימייל עם מפתחי ביטקוין שפרסמו אותן בפומבי, לקורפוס הטקסטים העצום של NSA, התכתבויות מקוונות פרטיות שנאספו באמצעות ציתות לתעבורת רשת במסגרת הפעילות השוטפת של הארגון. לדברי מיוז, המקור שסיפר לו על כך לא מסר לו את זהותו של נקמוטו. לדברי מיוז, היו גם גורמים אחרים שניסו שיטה זו, אולם להם אין את כוח החישוב הדרוש ואת מאגרי הטקסטים הדרושים להשלמתה.
ביטקוין. תמונה: Tiger Pixel, cc-by-nc-nd
דיברנו על סטיילומטריה עם ד”ר אורן צור מהמחלקה להנדסת תוכנה ומערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון. לדבריו, גם אנשים שינסו במודע להסתיר את זהותם בטקסט שהם כותבים יתקשו לעשות זאת ולהערים על מערכות הלמידה העמוקה, שמאתרות את טביעת האצבע בין השאר בשימוש במילות יחס וקישור.
לאור הסנקציות האמריקאיות על איראן, אפל הסירה מהאפסטור אפליקציות של מפתחים איראניים. שר התקשורת הטרי של איראן, מוחמד-ג’וואד אזרי ג’הרמי, יצא נגד המהלך ואמר שיטפל בכלים משפטיים, וגם סיפר על מגעים להסרת החסימה שאיראן מפעילה על יוטיוב וטוויטר (שהוא עצמו מצייץ בה, כנראה באמצעות VPN, כמו מנהיגים ואזרחים איראנים רבים).
השר ג’הרמי צייץ: “אף אחד אינו מסכים עם סגירת המרחב הווירטואלי, כי זה לא יהיה חכם. הממשלה מעוניינת להרחיב את הגישה של העם למרחב הווירטואלי, תוך שמירה רצינית על התרבות” וקינח בההשתג האורווליאני “#חירות_אחראית” (#آزادی_مسولانه). אומת הרשת האיראנית הזכירה לג’הרמי את חלקו בציתות לשיחות של אזרחים במהלך המהפכה הירוקה ב-2009 בפרט, ואת הפגיעה של המשטר בזכויות האדם בכלל. אחד המצייצים לעג להשתג וכתב: ”חירות אחראית: אתם חופשיים לגשת למרחב הווירטואלי, אנחנו נפרק לכם את הצורה באחריות”.
הטוויטרים של מנכ”ל אפל קוק ושר התקשורת האיראני ג’הרמי
דיברנו על כך עם ד”ר תמר עילם גינדין מהמרכז האקדמי שלם בירושלים ומרכז עזרי באוניברסיטת חיפה. את הטור המלא שלה על המאבק בין שר התקשורת האיראני ג’הרמי, מנכ”ל אפל טים קוק ואומת הרשת האיראנית אפשר לקרוא כאן.
בארי לין, מנהל יוזמת Open Markets בארגון המחקר New America, פרסם ביוני הודעה לעיתונות באתר הארגון שבה בירך את הרגולטור האיחוד-אירופי על הקנס בן ה-2.4 מיליארד אירו שהטיל על גוגל בגלל פגיעה בתחרות, וקרא לרגולטורים האמריקאים לנהוג באופן דומה. זה הרגיז מאוד את אריק שמידט, יו”ר אלפבית, חברת האם של גוגל, והוא הביע את כעסו בפני נשיאת ניו אמריקה, אן-מרי סלוטר.
הכעס של שמידט מובן, אבל למה שלניו אמריקה יהיה אכפת ממנו? כי מאז הקמת הארגון ב-99′, הוא קיבל מגוגל/אלפבית, משמידט (שהיה היו”ר שלו עד 2016) וממשפחתו של של שמידט יותר מ-21 מיליון דולר. יומיים אחרי פרסום ההודעה, סלוטר זימנה את לין לשיחה ואמרה לו שהוא והיוזמה שלו יצטרכו לעזוב את ניו אמריקה. לין סיפר לניו יורק טיימס על הלחצים של גוגל והכוח שלה על הארגון, וכשהכתבה התפרסמה בשבוע שעבר, סלוטר פיטרה אותו באותו יום מהארגון, על יוזמתו ועשרת עובדיה – פיטורים שהיא תלתה בהתנהגותו הבלתי קולגיאלית והבלתי שקופה. לין מנסה להקים כעת ארגון עצמאי, ואת הכסף כנראה לא יגייס מגוגל.
אין כניסה לגוגל. איור: עידו קינן
גוגל משקיעה רבות בשתדלנות ובמימון גופי מחקר – במחצית הראשונה של 2017 הוציאה גוגל 9.5 מיליון דולר על שתדלנות, סכום עצום וכמעט נטול מתחרים, ותרמה ל-170 ארגוני מחקר, עלייה משמעותית לעומת 45 הארגונים שקיבלו ממנה כסף ב-2010, לפי הטיימס. מארק רוטנברג, נשיא EPIC, ארגון שפועל לקידום פרטיות אלקטרונית ואינו מקבל מימון מגוגל וחברות אחרות, אמר לטיימס שהכסף של גוגל בארגוני המחקר מצליח בשנים האחרונות להנמיך, אם לא להשתיק, ביקורת על החברה. לדבריו, “יש פחות ופחות ארגונים שמוכנים לדבר על הפעילויות של גוגל שמסכנות את הפרטיות המקוונת. הארגונים שאמורים לדבר לא עושים זאת”.
🗣️ מעשיות בווטסאפ 👎 עלילות ב”לא רלוונטי” 🌇 נזקי איירבנב 📻 רבע לדיגיטל
נחגוג יחד עם חנן כהן יום הולדת 15 לאתר בדיקת השמועות “לא רלוונטי” | נשמע מאלה רוטשילד את הסיפור שמאחורי קבוצת סיפורי השמע שלה בווטסאפ | וגם – מה עושה איירבנב לשכונות מגורים?
דיברנו עם חנן כהן, בעל אתר “לא רלוונטי” לבדיקת שמועות ואגדות אורבניות. האתר החל את דרכו לפני 15 שנה, כשרוב השמועות עברו באימייל – כותרת המשנה שלו היא “חנן כהן מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות דואר אלקטרוני” – וממשיך לפעול עד היום, כשהטכנולוגיה התקדמה (פייסבוק, ווטסאפ) אבל התמימות/זדוניות נותרו כשהיו.
שמועה על תפוזי איידס שהגיעו מעזה לישראל
עוד בנושא:
עשר שנים ועדיין לא רלוונטי // חנן כהן מציין עשור לאתר בדיקת השמועות שלו
אלה רוטשילד הקימה את קבוצת הווטסאפ Urban Stories, שחבריה מקליטים את עצמם באודיו מספרים סיפורים, וסיפרה לנו למה יצרה אותה ולאן היא עשויה להתפתח בעתיד.
מגפונים. תמונה: Empire St.Pauli cc-by-nc
איירבנב, פלטפורמת השכרת החדרים והדירות, ממוצבת כחברה בכירה ב”כלכלת השיתוף”, שיטה שבה אנשים משתפים את העודפים של הנכסים והשירותים שברשותם – למשל, מספר משתמשים שחולקים קו אינטרנט אחד שאינו מנוצל במלואו על ידי משתמש בודד, או טרמפ במכונית שיש בה מקומות פנויים.
אולם מחקר שערכו לאחרונה מספר עיתונים אירופיים בהובלת העיתון הגרמני סודויטשה זידוייטשה צייטונג מפריך את התדמית הזאת. מבדיקת 37 אלף רשומות של חדרים/דירות להשכרה בערים הגדולות בגרמניה, עולה ש-58% מהן הן דירות שלמות או אפילו בלוקים שלמים, וכי 1290 בעלי בתים משכירים יותר מדירה אחת במדינה. חברות השכרה רבות מסוות את ההצעות שלהן כך שייראה שמדובר במשכיר פרטי בבית פרטי. פחות מ-2% מהרשומות הן למיטות בודדות בדירות משותפות.
משמעות הדבר היא שרוב החדרים שמשתמשי איירבנב מציעים להשכרה בערים הגדולות בגרמניה אינם חדרים עודפים – חדר פנוי בדירה שמתגוררים בה אנשים, או דירה פנויה לזמן קצר כשהדיירים בה בחופשה – אלא חדרים ייעודיים להשכרה לתיירים – כלומר מלונות. באיירבנב טוענים שהמתודולוגיה של המחקר פגומה והמסקנות שגויות.
בית. תמונה: tommy the pariah cc-by
הלוס אנג’לס טיימס פרסם כתבה על המאבק בהשכרת דירות לטווח קצר בעיר וניס. גם שם, איירבנב מאפשרת ליזמים להפוך דירות לחדרי מלון בלי רישוי וללא התחשבות בתכנון העירוני, בעיקר על קו החוף. אלו באים על חשבון תושבים, שלא יכולים לעמוד במחירים שהתיירים מכניסים לבעלי הנכסים.
אתר insideairbnb.com מגרד נתונים מאיירבנב על ערים גדולות, ומציג סטטיסטיקות שמרמזות על מלוניזציה של איירבנב – שיעור גבוה של השכרה של דירות שלמות/בתים שלמים, זמינות גבוהה מאוד של דירות ספציפיות להשכרה (כלומר, אין בהן דיירים קבועים), ריבוי ביקורות לדירות ספציפיות (כלומר, יש בהן ריבוי דיירים מזדמנים) וריבוי רשומות למשתמש (כלומר, כנראה לא מדובר בבעל דירה שמשכיר חדר מזדמן אלא בבעל עסק קבוע להשכרת חדרים לתיירים).
👒 האפליקציה לחוזרת בתשובה 🎩 הקוד של חסידי גור ⭐ כוכבים נגד סמים 📻 רבע לדיגיטל
הרצף הדתילוני – הדר קינן, חוזרת בתשובה, בוגרת לימודי תקשורת חזותית ב-HIT המכון הטכנולוגי חולון, ורותם אדריאן, יוצאת בשאלה, בוגרת לימודי תקשורת חזותית בשנקר, מציגות פרשנות טכנולוגית בעבודות הגמר שלהן בתקשורת חזותית; וגם: דירוג נמוך לסוחרי סמים ברשת האפלה
עוד בנושא:
פשוט הגידו דירוג-כוכב-אחד לסמים
מכירות תרופות המרשם והסמים ברשת האפלה הולכות ועולות בארה”ב, בזמן שרשויות החוק נלחמות לסגור את החנויות המקוונות וחדשות נפתחות תחתיהן. מאד’רבורד דיווח שחוקרים מאוניברסיטת אוהיו סטייט, בראשות הדוקטורנט לסוציולוגיה סקוט דקסברי, חושבים שמצאו דרך מפתיעה בפשטותה לפגוע במכירות: ביקורות גרועות.
יו לורי בתפקיד האוס. תמונה: חאריס טסוויס (cc-by-nc-nd)
במחקר, שהתפרסם ב-Journal of Quantitative Criminology, ניתחו החוקרים עסקאות סמים בדארקנט במשך שישה חודשים בין 57 מוכרים ל-706 קונים. הם גילו שעבור קונים שזו רכישתם הראשונה, 82% מהרוכשים בתקופת הבדיקה, העריכו את אמינות המוכר יותר מכל דבר אחר, כולל מחיר נמוך. זאת, בין אם היו למוכר ביקורות חיוביות ודירוגים גבוהים או לא.
רק 18% מהקונים חזרו לשוק המקוון לבצע רכישה נוספת, ורק 30% המשיכו לחפש מוכרים אחרים לאחר שמצאו מוכר שהם סומכים עליו. על כן, המקום היעיל לפגוע בסחר הוא לפני המגע הראשוני בין המוכרים לקונים. לטענת החוקרים, רשויות האכיפה יכולות לבצע מספר רכישות קטנות ממוכר ואז להציף את הפרופיל שלו בביקורות שליליות ודירוגים נמוכים, מה שיבלבל את הקונים החדשים והבלתי מנוסים, שלא ידעו על מי לסמוך ומאיפה לרכוש את הסמים.
️ מתי משרד הספורט יכיר בגיימינג? • מלחמת האזרחים האמריקאית באינטרנט • רבע לדיגיטל בגלצ
התוכנית המלאה
צפו: אנשים משחקים במחשב
דיברנו עם יעל כהן, גיימרית מקצועית ומנהלת קבוצת Legions שמתחרה השנה באליפות ישראל בספורט אלקטרוני. בשנה שעברה היא היתה קפטנית של הקבוצה שזכתה במקום השני, וב-2015 המאמנת של נבחרת ישראל בספורט אלקטרוני;
הגיימרית יעל כהן. תמונה: 4DV
דיברנו גם עם יואב סוכן, שהוא ושותפו עידו ברוש מארגנים את אליפות ישראל בספורט אלקטרוני – משרד הספורט סירב לומר מדוע התחום הזה לא מתוקצב – וגם מקימים את מתחם “הייפ לאונג'” לגיימרים בתל אביב.
עוד בנושא:
מלחמת האזרחים הבלתי מוכרזת בארה”ב מתנהלת בעיקר באינטרנט, עם התפרצויות, לעתים אלימות, לעתים קטלניות, באקסווב. בשבוע שעבר ערכו פעילי ימין ובהם אלט-רייט ונאו-נאצים מצעד בשרלוטסוויל, ומולם הפגינו פעילי שמאל ובהם בלאק לייבז מאטר ואנטיפה. מחבל – החשוד הוא ג’יימס אלכס פילדז ג’ונייר, שמזדהה עם הנאצים – נסע עם מכוניתו לתוך הפגנת השמאל, דרס למוות מפגינה בשם הד’ר הייר ופצע 19 אחרים.
אתר החדשות הנאו-נאצי האמריקאי “דיילי סטורמר” פרסם כתבה על הייר, שאותה כינה בכינויי גנאי מיזוגיניים, ועל מותה במה שכינה “תקרית זעם הכביש”. הסטורמר מנהל את הדומיין שלו בחברת גודדי. ארגון Sleeping Giants פנה בטוויטר למנכ”ל גודדי, בלייק אירווינג: “כמנכ”ל שעמל קשות לשיוויון בגודדי, אנחנו מקווים שתשקול מחדש את העסקים שלך עם אתר שמפרסם דברים כאלה. תודה”. תוך שלוש שעות השיב החשבון הרשמי של גודדי שהדיילי סטורמר קיבל 24 שעות להעביר את הדומיין שלו לספק אחר, לאור הפרת תנאי השימוש.
Sleeping Giants מתמחה ב”עצירת תקשורת גזענית וסקסיסטית על ידי עצירת כספי הפרסום שלה”. הארגון מיידע חברות שהפרסומות שלהם מופיעות באתרי ימין קיצוני כמו ברייטברט ודיילי סטורמר, ואלו יכולות לפעול להסרת הפרסומות או להיכנס לרשימה השחורה של החרם.
.@Blakei as a CEO who has worked hard for equality at @GoDaddy, we hope you'll reconsider doing business w/ a site that publishes this. Thx. pic.twitter.com/kkOqPByocq
— Sleeping Giants (@slpng_giants) August 14, 2017
איירבנב הסירו רשומות השכרת חדרים לבאי ההפגנה, גם כן בנימוק של הפרת תנאי השימוש – שדורשים מהמשכירים “לקבל אנשים ללא הבדל גזע, דת, מוצא לאומי, אתניות”, בין השאר. משתתף כתב בקבוצת דיון בדיילי סטורמר שמארגני ההפגנה “השתלטו על כל האיירבנבים באזור מסויים” וכי היתה התארגנות של “‘אובר נאצי’ ו’ואן שנאה’ לסייע בשינוע האנשים שלנו לפי הצורך”.
הימין הקיצוני בארה”ב מפתח חלופות לשירותים של עמק הסיליקון הליברלי, שיש בהן סובלנות לדעות הבלתי פוליטיקלי קורקטיות, הקיצוניות, הגזעניות, ולעתים המסיתות והמביאות להטרדות ולפגיעות של ממש, סיפר הלוס אנג’לס טיימס. ביניהן אפשר למנות את הרשת החברתית גאב ואת פלטפורמות מימון הקהל וויסרצ’ר, הייטריאון ו-Counter.Fund. לצדן אפשר לציין את המטבעות הקריפטוגרפיים כדוגמת ביטקוין, שלא נוצרו במפורש עבור הימין הקיצוני אך יכולים לשמש אותו למסחר ולתמיכה בפעילים כאשר פלטפורמות מימון ותשלומים ובנקים בוחרים לחסום אותם.
כל השירותים האגנוסטיים לדעות משתמשיהם יכולים, כמובן, לשמש גם את השמאל הקיצוני ושאר אנשים וארגונים שהימין הקיצוני לא בהכרח מחבב, כמו מדליף מסמכי ה-NSA אדוארד סנואודן ואתר ההדלפות וויקיליקס.
עוד בנושא:
🕵️ פעילי-רשת חושפים זהויות מפגינים נאו-נאצים בשרלוטסוויל, מדווחים על אחד שכבר פוטר
🚶 בית לנווד דיגיטלי 🚌 צאו מהאוטובוס 🔍 אי אפשר לברוח מגוגל 🎙️ רבע לדיגיטל
האמנית זיו שניידר תספר על בתים לאחד ונוודים דיגיטליים שתיעדה בפרוייקט האמנות Watertight • עודד קרמר, מיוצרי “אוטובוס הבריחה” של גוגל, יספר לנו על המיזם • וגם: המשתתפים באוטובוס הבריחה מבינים שאי אפשר לברוח מגוגל
האמנית זיו שניידר הציגה בפסטיבל פרינט סקרין את הפרוייקט Watertight. בשיחה עם העורכת אחינעם קפון סיפרה: “הפרוייקט שאני מציגה זו סדרת פורטרטים של דירות יחיד בניו יורק. אני עושה ביקורי בית וסורקת האינדיבידואל בסביבה שלו בסריקה תלת-ממדית, וזה מוצג בדגם תלת-ממד בצנצנות מים. עניין אותי הסוג הזה של מחייה והשינוי במגורים. אנשים שחיים לבד זה משהו שבעיקר קיים בחמישים השנים האחרונות, פחות היה קיים בהיסטוריה האנושית, יש כל מיני צורות מחייה שנוצרות כדי להיות פיתרון לזה. יש גם נזילוּת שנדרשת מבנאדם שגר לבד. זה הרקע הפילוסופי. ואז מבחינת טכנולוגיה יש את האספקטים שהם לא מציאותיים, התוכנה יוצרת אותם. זה נראה מאוד אורגני, אבל זה בעצם תוצר של האלגוריתמים של התוכנת סריקה. אני מצלמת בחיישן – האנשים עומדים ולא זזים ואני פשוט מטיילת בחדר עם החיישן. זה לא פנימה החוצה כמו 360, אלא לעבור בכל הפינות. אחרי שאת סורקת זה לא באמת תופס באופן מושלם, מראות והשתקפויות, ואז יש חורים. אז יש בתוכנה פונקציה של לסגור את המודל. ומה שקורה זה שזה נראה מאוד אורגני וגורם לפורטרט להראות כמו קונכייה. בהתחלה המטרה הייתה לתעד בצורה ריאליסטית, אבל פשוט זרמתי עם התוכנה”.
בשנה שעברה, גוגל צרפת הפעילה חדר בריחה (אסקייפ רום) שכדי לפתור את החידות בו צריך להשתמש בשירותים ומוצרים של גוגל. גוגל ישראל יצרה חוויה דומה, אבל באוטובוס בריחה, שנסע ברחבי ישראל. עודד קרמר, אחד מיוצריו, סיפר לנו על הקשיים והאתגרים בעבודה.
אוטובוס הבריחה של גוגל ישראל. צילום: עידו קינן
ביום חם מאוד הצטרפתי לשלהבת טנור, מור חזן, נופר קרן זיגרון, אורן ויינטראוב ורעות מור בנסיון לצאת מאוטובוס הבריחה של גוגל בתל אביב. לפי ההודעה לעיתונות, “פיצוח אתגר הבריחה מבוסס על פתרון חידות המתאפשר בעזרת שימוש באחת מחמש האפליקציות החינמיות של גוגל: תרגום, תמונות, מפות, חיפוש ודרייב”. אבל חברי הקבוצה, שפיצחו את האתגר בכמחצית הזמן שהוקצבה להם, הבינו שגוגל לא באמת צריכה לפרסם את שירותיה.
משתתפים באוטובוס הבריחה של גוגל ישראל. צילום: עידו קינן
ההשתתפות באתגר הבריחה מהאוטובוס הצריך חיטוט בפרטים אישיים של הדמויות מהעלילה שנכתבה עבורו, פרטים שנשמרו בשירותים השונים של גוגל. החיטוט הזה הזכיר למשתתפים שגוגל יודעת ושומרת עלינו המון מידע, ושלברוח מהאוטובוס של גוגל זו מטאפורה לבריחה מהשליטה של גוגל, ושל תאגידי הטכנומידע האחרים, על חיינו ועל פרטיותנו.
🙏 ירושלים הספקולטיבית לנצח נצחים 👷 הבוט ואנחנו 😐 אל תחייך, אתה במאגר הביומטרי 🎙️ רבע לדיגיטל
ירושלים הספקולטיבית לנצח נצחים הבוט ואני אל תחייך, אתה במאגר הביומטרי ️ רבע לדיגיטל
האם בעתיד כל שירות שנקבל יהיה דרך בוטים? שירה ויינברג תספר על כך | מושון זר-אביב ידבר על מיזם התיירות הספקולטיבית בירושלים | וגם: למה רשות האוכלוסין החליפה פעמיים את דוגמן תעודת הזהות הביומטרית?
במסגרת שבוע העיצוב ירושלים יצרו מושון זר אביב ושלו מורן את “תיירות ספקולטיבית“, חווית מציאות רבודה קולית שבה המשתתפים מטיילים בירושלים ומאזינים דרך אפליקציית תיירות רגילה (Tales and Tours) לסיורים מוקלטים שבהם המדריכים מספרים להם על ירושלים כפי שהיא עשויה/עלולה להיות.
שלו מורן (מימין) ומושון זר אביב (משמאל) בסיור “תיירות ספקולטיבית” בירושלים. צילום: עידו קינן
בין כותבי ההדרכות: יעל ברתנא, אמילי עמרוסי, שהרה בלאו, בועז לביא וחגית קיסר.
שירה וינברג, מנהלת מוצר במיקרוסופט, עובדת על קורטנה, העוזרת האישית של מיקרוסופט. לדבריה בראיון למפיקה אחינעם קפון, “אני לא חשבת שנפסיק במאה אחוז את הקשר האנושי בשירותי הלקוחות, אבל יותר ויותר נחליף את המענה של אנשים אמיתיים במערכות ובוטים. כבר היום הרבה יותר נוח לנו לעשות הרבה דברים מול מערכת – אפליקציה, בוט. אני קובעת את הטורים לוטרינר במייל, למשל, והיה לי עוד יותר נוח אם זה היה בוואטסאפ. זה יותר קל מאשר בטלפון. ככל שהטכנולוגיה והבינה המלאכותית מתפתחות, הבוטים יודעים לעשות את הדברים טוב יותר – לא המערכות האוטומטיות שמתסכלות אותנו הרבה פעמים. בעיניי, ממש בכל מקום נוכל למצוא בוט – כל נותן שירות הוא מקום מאוד טבעי להכניס בו בוטים: בעיות טכניות, לקבוע תורים ולעשות בירורים. בעצם בכל אפליקציה אפשר להכניס חלק מהישומים בבוט. למשל מוביט – אם היה לי בוט של מוביט בוואטסאפ הייתי כותבת לו ושואלת איך להגיע ומתי לצאת והוא היה כותב לי בחזרה”.
הפנים המתחלפות של המאגר הביומטרי
רשות האוכלוסין אוספת את תמונות הפנים של אזרחי ישראל עבור תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים, שהחל מתחילת יוני הם חובה. במסגרת האיסוף נתקלה הרשות במכשול לא צפוי – היא נאלצה להחליף את תמונת הגבר שעל דוגמת תעודת הזהות הביומטרית שבפרסומיה בתמונת דוגמן אחר, ולאחר מכן בתמונה של דוגמן שלישי.
הדוגמן הראשון של תעודת הזהות הביומטרית. תמונה: רשות האוכלוסין
הדוגמן הראשון שהופיע על התעודה ביקש למשוך את זכויות השימוש בתמונתו מסיבות מקצועיות. הרשות בחרה בתמונת פנים של דוגמן שני, מחייך. אולם זו יצרה בעיה: אזרחים שהגיעו להוציא תעודות התלוננו שאם אסור לחייך בצילום שלהם בתעודת הזהות, כפי שהפקידים אומרים להם, מדוע הדוגמן בתעודה לדוגמה מחייך?
הדוגמן השני של תעודת הזהות הביומטרית. תמונה: רשות האוכלוסין
הרשות נאלצה להחליף את התמונה פעם נוספת, הפעם בתמונת דוגמן חמור סבר. זה רק נשמע כמו משל על המאגר הביומטרי.
דרכון ביומטרי עם הדוגמן השלישי. תמונה: עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa)
🎂 מניפולציות בחסימות פייסבוק 🚧 הצנזורשת בארץ לא תעבוד 🐉 יחס הסינים לחומת האש הגדולה 🎙️ רבע לדיגיטל בגלצ
תוצאות פיילוט לא-רשמי לחסימת אתרים בישראל: כשל
אתר ההזרמה הפיראטי “סדרות.TV” חסום “חסימה מוחלטת” לגולשים בצו בית המשפט המחוזי ת”א מאז דצמבר 2016, כך לטענת זיר”ה, הגבל עסקי שמאגד חברות תוכן ומבצע בשמן פעולות למאבק בהפצה לא מורשית של סדרות, סרטים ומוזיקה, ולהסברה נגדה. הטענה לחסימה ההרמטית, אף שנעשתה באמצעות תביעה משפטית, מגיעה מתחום ההסברה, משום שבפועל האתר אינו חסום, מסביר רן בר-זיק באתרו “אינטרנט ישראל”.
שיתוף קבצים. תמונה: Kevin Gipson (cc-by-nc-nd)
“שלושה חודשים אחרי, ניסיתי לבדוק מה שלום אותה חסימה – וגיליתי שהאתר לא התפוגג ונעלם”, סיפר בר זיק לעורכת רבע לדיגיטל, אחינעם קפון. “בדקתי כמה קשה לעקוף את החסימה ויצרתי סרטון על איך עוקפים את החסימה באורך שתי דקות. אפילו לאמא שלי לקח 43 שניות לעקוף את החסימה, בלי להתקשר אלי. אמרתי תראו מה זה חסימה. אני חושב שחסימות זה דבר נורא ואני לא צורך תכנים פיראטים בכלל, יש לי נטפליקס. היום החסימה היא לכל מיני אתרים מפוקפקים, אבל זה מתחיל בסדרות ואז זה יעבור לאתר חינוכי שמראה איך לעקוף את החסימה, ואז ימשיך לחסימה של האתר של ההוא שמעז להתנגד לזה. כי כשמתחילים בחסימות אתרים לא יודעים איפה זה נגמר. כמו בפייסבוק – שהתחילו לחסום גם אנשים שמשתפים מתכונים לעוגות. יש עניין שקוראים לו נייטרליות רשת – אם מישהו עושה משהו רע, תתבע אותו. לא חוסמים. כמו שמישהו יעשה לי גרפיטי ואני אעשה חוק שאסור צבע שחור”.
הרפתקאות דוד אריה בחומת האש הסינית
כדי להתנגד הצהרתית או מעשית לצנזורה צריך להרגיש שיש צנזורה ושזה לא בסדר. זו המסקנה שהגיע אליה הסופר והתסריטאי ינץ לוי בעקבות ביקור בסין, שמוקפת בחומת האש הגדולה – הכינוי למאמצי הצנזורשת העצומים שהשלטונות שם משקיעים בצינזור המידע שעובר דרך האינטרנט מהעולם אל הסינים, ובינם לבין עצמם.
“אני מחבר הספר ‘הרפתקאות דוד אריה’. הספר תורגם לסינית, והצליח מאוד, כך שנסעתי לשם, יצאתי לסיורים והעברתי הרצאות בבתי ספר”, סיפר לוי לאחינעם קפון. “בסין יש צנזורה רחבה ברשת. הם לא חשופים לגוגל, פייסבוק, יוטיוב – יש שני מיליון אנשים בממשלת סין שמסננים תוכן, נוסף על צנזורה גורפת. הם חיים בעולם טכנולוגי מקביל שיש בו למשל את וויצ’ט – המקבילה לוואטסאפ ופייסבוק. פגשתי כמובן גם אנשים שעוקפים את זה, אבל רוב האנשים לא טורחים, וזה לאו דווקא מחוסר ידע. אנשים שגדלו בחברה דמוקרטית עם חינוך לדמוקרטיות היו ככל הנראה מתנגדים לכל חסימת ידע בפניהם. היינו מתרעמים גם אם לא היינו רוצים להיות בפייסבוק. אבל רוב הסינים לא עושים ביג דיל. העמדה הדמוקרטית של אם אני רואה משהו שמפר זכויות אז אני מתרעם, כל הביקורתיות האקטיבית הזו, אין אותה. בסין אי אפשר להכנס לניו יורק טיימס כי היתה [כתבה על מקורות הכסף של משפחת ראש הממשלה היוצא וון ג’יאובאו ב-2012]. באפל הסכימו להסיר את האפליקציה של הניו יורק טיימס מהחנות שלהם.
אתר הספר “הרפתקאות הדוד אריה”
“אחת הסיבות שהם לא מתנגדים לזה, מעבר להלך הרוח הלא דמוקרטי, הוא שההשקעה של ממשלת סין באזרח – תשתיות וחינוך – גבוהה מאוד, הרבה יותר גבוהה מבארץ. הרבה סינים אינטלקטואלים באים ואומרים, ‘אתה באמת חושב שאפשר לקיים דמוקרטיה עם כל כך הרבה אנשים?’. בשלטון בסין מאמינים שהם יכולים לשלוט בהלך הרוח של הציבור דרך הצנזורה. רואים את הפחד מחופש המידע גם במדינות דמוקרטיות. ראש הממשלה שלנו משתמש בפייסבוק יותר מבתקשורת החופשית, לגורמים בשלטון יש קושי עם חופש המידע.
“הספר שלי לא היה צריך לעבור שינוי בשביל סין – ספר ילדים הוא עובר מתחת לראדר. לא צנזרו אותי. וגם יש להם אימג’ של ישראל כמקור ליצירתיות מאוד גדולה וחלק מהעניין הוא היצירתיות הישראלית. בכל בית ספר שהגעתי אליו עבדו איתי על איך לעודד יצירתיות בילדים. באופן כללי בבתי הספר בערים – הציוד הטכנולוגי הוא משהו שלא רואים בארץ. מסך חכם, יש כיתות שילדים משתמשים באייפדים, יש מחשבים ברחבי בית ספר, ולומדים גם שימושי מחשב, ראיתי בית ספר עם שיעור מדפסות דיגיטליות ורובוטיקה. ומדובר בבית ספר יסודי”.
פייסבוק מודה: מערכות הצנזורה שלנו ניתנות לתחמון
פייסבוק מסרבת לגלות את הסיבות לחסימה שגויה של משתמש בולט, המיליארדר הסיני הגולה גואו וון גואי (郭文贵), בנימוק שהדבר עלול לחשוף את מערכת החסימות למניפולציות.
פרופיל הפייסבוק של גואו וון גואי
גואו הוא מיליארדר סיני שמתגורר בארה”ב ומתבטא נגד השלטון הסיני. לאחרונה פרסם גואו האשמות בשחיתות נגד בכירים במפלגה הקומוניסטית השלטת בסין, ובשבוע שעבר הגישה ממשלת סין לאינטרפול בקשה למעצרו. לפי דיווח של העיתונאי פול מוזור בניו יורק טיימס, פייסבוק השעתה ביום שישי את הפרופיל של גואו.
גואו התלונן על החסימה בטוויטר שלו, ובין השאר כתב: “מה זאת אומרת, פייסבוק חסמה אותי? הם כנראה נבהלו מאוד! האם זה יחסום את הגילויים שלי? זה ממש מפוקר. זה מעניין מאוד. הפחד והדאגה שלהם גורמים לי לחשוב שהערך של הראיות המגוונות שלי גדול משדמיינתי”, כך לפי תרגום שפורסם בטיימס.
אחרי שגואו התלונן בפומבי, דוברת מטעם פייסבוק אמרה שהמערכות האוטומטיות של החברה השעו את גואו בטעות, ושמרגע שהחברה יכלה לחקור את הטעות, היא השיבה את הפרופיל לקדמותו. היא אמרה שקשה יהיה לקבוע את הסיבה המדוייקת להשעיה, וכי פרסום הסיבות יאפשר לאחרים לבצע מניפולציות על המערכת. בתגובה לספקולציות של מגיבי טוויטר של גואו, שלפיהן ממשל סין מפעיל אוסף חשבונות מדיה חברתית לדווח על חשבונות של אנשים כמו גואו כדי לגרום להשעייתם, מסרה הדוברת מטעם פייסבוק כי החברה לא מסירה תוכן פשוט על סמך מספר הפעמים שהוא דווח.
尊敬的网友们好：这是什么意思．Facebook 给屏蔽了？这真是把他们吓坏了！这能阻止我爆料吗？这真是无法无天了！这个很有意思．他们的恐惧与担心让我觉得我的各种证据的价值比我想像的还要大！谢谢这些为此工作的人员！我希望你们不会是下一个马健副部长的下场！一切已经是刚刚开始！✊️✊️ pic.twitter.com/sQEzOFGHP9
— 郭文贵 guo wen gui (@KwokMiles) April 21, 2017
(יש חשיבות למילותיה המדוייקות של הדוברת, אבל הניו יורק טיימס עצמו הביא את דבריה בציטוט עקיף:
A Facebook spokeswoman said that the company’s automated systems had erroneously suspended Mr. Guo’s account and that once the company was able to investigate the error, it had restored the profile. The precise reason for the suspension would be difficult to determine, the spokeswoman said, adding that publicizing the reasons could allow others to manipulate the system. […] The Facebook spokeswoman said the company does not remove content based simply on how many times it has been reported.
ביקשתי מכתב הטיימס את מילותיה המדוייקות של הדוברת, ואביא את הדברים כאן אם אקבלם).
לפייסבוק יש, אם כן, בעיית אבטחה. במקום לפתור אותה, החברה מסתירה את מהותה, בתקווה שגורמים עויינים לא יגלו אותה ולא ישתמשו בה לרעה. זה נוהל אבטחה גרוע, מאחר שהוא יוצר תחושת שאננות כוזבת אצל הגוף הבלתי מאובטח, בזמן שגורמים עויינים עלולים לגלות את הליקויים ולעשות בהם שימוש בלי ידיעתו ובלי ידיעת הציבור. בפייסבוק מסתמכים על הנוהל הזה, ומשתמשים בו כתירוץ לא לספר לגולשים מדוע נחסמו, כשהם משמרים את העמימות לגבי תנאי השימוש שלהם ויוצרים אפקט מצנן של פגיעה בחופש הביטוי של המשתמשים החוששים להיחסם.
בחודשים האחרונים, משתמשי פייסבוק בישראל חווים גלי חסימות, ופייסבוק מסרבת לספק הסברים ברורים ומועילים. המניפולציות על מנגנון החסימה האוטומטי עשויות לספק חלק מהתשובה. מפייסבוק ישראל לא התקבלה תגובה כי לא התבקשה תגובה כי אני לא טורח לפנות אליהם לאור העובדה שהם מחרימים אותי, ובפעם הבודדת שהם השיבו לפנייה שלי בחודשים האחרונים, התשובה הגיעה אחרי הדדלייין ויותר מיממה אחרי פנייתי, ובמקום תגובה על השאילתה שלי קיבלתי שאלת הבהרה מטופשת שהם יכלו לבדוק בעצמם, ולתחושתי הם השיבו רק כדי שהם יוכלו לומר לפרוטוקול שהם השיבו לפנייה שלי.
👩 נשים והפער הדיגיטלי ⌚ עיצוב מותאם מגדר 👫 VR לגישור בין גברים לנשים? 📻 רבע לדיגיטל
מעיין אלכסנדר, מומחית ובלוגרית לאינטרנט, טכנולוגיה ושינוי חברתי, על הפער הדיגיטלי בין גברים לנשים | ענת כץ-ארוג’אס, מומחית למגדר וטכנולוגיה ולפיתוח מוצרים טכנולוגיים מנקודת מבט נשית, תסביר מה היתרונות והחסרונות בעיצוב מותאם למגדר | האם מציאות מדומה יכולה להוות גשר בין נשים לגברים?
רוזי המתכנתת. תמונה: חאריס טסוויס (cc-by-nc-nd)
עורכת: אחינעם קפון; מגיש: עידו קינן. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
🍕 מאבק עובדים בפייסבוק של דומינוס פיצה 💉 טכנולוגיה לזכויות רפואיות 🏠 בוט לפליטים והומלסים 🎙️ רבע לדיגיטל
רועי נוימן מספר על מאבק העובדים שהגיע לפייסבוק של דומינו’ס פיצה. שמוליק בן יעקב, יו”ר האגודה לזכויות החולה, מדבר על העתיד הטכנולוגי של זכויות החולים. וגם – הבוט שעלה מיליונים לעיריות ניו יורק ולונדון עוזר עכשיו להומלסים ופליטים:
שביתות, הפגנות ושיבושים במסגרת מאבקי עובדים מכוונים לא רק למעסיקים או ללקוחות, אלא לתקשורת ולדעת הקהל. לכן יועץ התקשורת של התאגדות עובדי דומינו’ס פיצה, רועי נוימן, מכוון אותם לרשת. אחרי פנייה למשפיעני רשת שישתפו את המאבק בפייסבוקים שלהם, המאבק הגיע לקיר הפייסבוק של דומינו’ס. בין הפוסטים השיווקיים של דומינו’ס והשאלות והתלונות של הגולשים, פעילי המאבק הציפו את הדיונים בתלונות על יחס הרשת לעובדים, כפי שסיפר לנו בתוכנית.
הרשת השיבה לחלקם בתגובה כללית, שבה היא לא מתייחסת לטענות בטענה שהיא מנועה מכך כי הדברים נמצאים בערכאות, טוענת שמדובר בקמפיין שקרי של ההסתדרות והנוער העובד והלומד, ומבהירה שמדיניות ההבלגה הסתיימה וכעת היא תחסום גולשים, מה שאכן עשתה.
תלונות על יחס דומינו’ס פיצה ישראל לעובדים, בדיון בפייסבוק של דומינו’ס
“יש פה עובדים שהפרופיל שלהם זה אנשים מאוד צעירים – תחשוב מי עושה את השליחויות, מי עושה את הפיצות, זה חבר’ה בני 18-20, לכן נורא נורא קשה להם לדעת איפה לא משלמים להם, מה מגיע להם ומה לא מגיע להם”, אמר נוימן בתוכנית. “בגלל שזה עובדים נורא צעירים היתה להם בעיה נורא קשה להיחשף. הם נורא מפחדים, והרשת מה שנתנה דרך המון פעילים חברתיים זה לתת פנים לאנשים האלה, שאחרת הם לא יכולים לדבר. חבר’ה בני 18 לא ילכו ויתראיינו בתקשורת, מפחד מוצדק שמעסיק שהוא הרבה יותר גדול והרבה הרבה יותר חזק מהם יחפש אותם בכל מקום”.
המאבק הגיע לשלב שבו הם כבר לא חוששים, או [שהם] מוכנים לקחת את הסיכון הזה.
“התהליך הזה של אנשים שהתחילו להגיב, שהיו שם גם הרבה עובדים ופעילים חברתיים, הוא תהליך שהוא קרה מעצמו ברשת. זה קורה כל פעם ברשת, מנסיון שלי, שאתה נותן לאנשים פלטפורמה לבוא ולהשתתף במאבקים, הם תמיד באים ומשתתפים. זה דבר אורגני שהוא קורה מעצמו, הוא לא תמיד מהונדס”.
סמנכ”ל השיווק של דומינו’ס, עידו פרידמן, אמר בראיון לאייס שדומינו’ס שכרה חברת ניטור פעילות רשת, שאת שמה לא חשף, וסיפר ש”מסקנתה של אותה חברת ניטור הייתה שלמעט 3-4 פוסטים שאינם קשורים ישירות להסתדרות או לשולחיה, כל שאר הטקסטים והממים בנושא המחאה נכתבו על ידם, או על ידי משרד המדיה החברתית שהיא שכרה. […] הם ניצלו את החוק הכי אלמנטרי בפייסבוק שהוא על פניו WIN WIN סיטואיישן מבחינתם – אם נמחק פוסטים, יגידו שמשתיקים אותם, ואם לא יימחקו – אז הם ימשיכו לשבש לנו את החיים”.
פרידמן נשמע כל כך מופתע, שאני תוהה אם הוא יודע שכשוועד עובדי חברת החשמל מכנס עובדים לאסיפת הסברה, ההסברה היא לא באמת המטרה של הכינוס הזה, אלא שיבוש העבודה לצרכי משא ומתן; ושהמחלה שתקפה 25 טייסי אל על ב-24 שעות לא גרמה למשרד הבריאות לשלוח אפידמיולוגים בחליפות אב”כ לאסוף דגימות ולבודד את הנדבקים.
פרידמן ציין כי “אם תעלה מחאה אותנטית כזו או אחרת, של אדם שרוצה להגיד משהו, כמובן שאתן לו לומר את דבריו. לא אתן יד למחאה לא הוגנת לקמפיין שמתנהל נגדנו”.
דומינו’ס פיצה מגיבה בפייסבוק שלה על טענות על יחסה לעובדים
דומינו’ס פיצה ישראל מסרו בתגובה ל”רבע לדיגיטל”:
דומינו’ס פיצה פועלת בשקיפות ובהגינות אל מול לקוחותיה ועובדיה. זאת הסיבה לכך שלמרות השקרים וההכפשות, הרשת הקפידה לא למחוק, או לגעת בכל תגובה של ההסתדרות. במשך למעלה משלושה חודשים ניהלה הסתדרות הנוער העובד והלומד מסע הכפשות פיקטיבי באמצעי הדיגיטל של דומינו’ס, שלשמו היא אף שכרה את משרד המדיה חברתית של מר רועי נוימן. אין מדובר במחאה אותנטית, למרות שלל הניסיונות השקריים של רועי נוימן וחבריו להציגה ככזאת. זהו עוד שלב במאבק ההסתדרות, המבוצע הפעם תוך ניצול ציני של כללי הרשת בנושאי שקיפות והצפת הרשת בפייקניוז. לאור כך הוחלט כי גולשים מטעם ייחסמו.
לציון יום זכויות החולה דיברנו עם יו”ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, שדיבר על תפקידה של הטכנולוגיה במיצוי הזכויות. בשיחה מקדימה עם עורכת התוכנית אחינעם קפון אמר: “מטרת היום היא פעם בשנה לעלות את נושא זכויות החולה על סדר היום הציבורי. השנה אנחנו מתמקדים במימוש זכויות בעזרת מערכות טכנולוגיות. אנחנו אוהבים לשמוע על מערכת דיגיטלית שעושה רפואה טובה יותר, יש רובוטים ותרופות בהתאמה אישית, אבל כשמגיעים לזכויות החולה, ועל שיפורים שעולים כסף, אין מספיק התלהבות מצד מערכת הבריאות לעשות את זה. אנחנו חושבים שאחד הפתרונות לזכויות החולים זה שימוש בטכנולוגיות. לדעת מה מגיע לנו זה קשה. למשל פינוי באמבולנס – מי שמתפנה באמבולנס ונשאר לאישפוז, הקופה משלמת לו. אלה כללים ברורים שהקופה יודעת אותם מצוין. הקופה יודעת האם אושפזנו או לא, ולכן אין מניעה טכנית להתחשבנות ישירה בין הקופה למד”א. ואני, כמבוטח לא צריך לדעת את כללי הזכאות. הצעירים יודעים לדרוש את זכויותיהם. זה פוגע בחלשים, שלא יודעים. דבר נוסף, זה מערכת שתיתן לנו באופן יזום מידע. למשל, לחולים כרוניים מגיע 12 טיפולי פיזיותרפיה. לא מגיע לי אחרי זה יותר מהקופה. אבל מתברר שבשלוש קופות מגיע לנו עוד. אף אחד לא אומר לי. תן לי התראה עם הזכות שלי. היות והמרוויחים היחידים מכך יהיו אנחנו, אין לקופות החולים אינטרס להשקיע כך. בגלל זה צריך רגולציה. ח”כ איציק שמולי פועל עכשיו לחייב את קופות החולים להשתמש במערכות דיגיטליות שיקרבו את הזכויות לחולים. ‘ישראל דיגיטלית’ היא התגשמות הפנטזיה – הרעיון אומר לעשות תקשורת בין כל הגופים, למשל אתה מגיע לביטוח לאומי ומקבל אחוז נכות. המידע יועבר לרשות המקומית, וההנחה שאתה צריך לקבל תקרה אוטומטית. זה עוד נמצא בשלב מאוד ראשוני, וזה דורש הרבה כסף”.
DoNotPay עלה לעיריות לונדון וניו יורק מיליונים רבים של פאונדים ודולרים בעשרות אלפי קנסות חנייה מבוטלים בחודשים הספורים לקיומו – הוא הוקם באוגוסט 2015 לשירות הלונדונים ופעיל ממרץ 2016 בניו יורק. ג’ושואה בראודר, סטודנט בריטי בסטנפורד, יצר את הבוט המשפטי במקור לשימוש עצמו ומקורבים, לאחר שבגיל 18 קיבל 30 קנסות חניה בלונדון וסביבתה. הבוט שואל את הנקנסים מספר שאלות כדי לברר אם יש עילה לערעור על הקנס, ואם כן, מדריך אותם כיצד להגיש את הערעור. בהמשך הרחיב בראודר את הבוט לדרישות פיצוי על איחורים ברכבות ובטיסות, ותביעות ביטוח אובדן כושר עבודה.
דר-רחוב בת”א. צילום: עידו קינן (cc-by-sa)
אחרי ההצלחה בתחום הזכויות הצרכניות, בראודר הרחיב את פעילות הבוט לתחום זכויות האדם והאזרח – הוא פתח גירסה לסיוע לאנשים שמפונים מבתיהם, וגירסה מבוססת פייסבוק צ’ט שמסייעת לפליטים להגיש בקשות הגירה לארה”ב ולקנדה, ומעמד פליט בבריטניה.
עורכת: אחינעם קפון; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו משודרת ב-28.3.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
