כך תיעזר העיתונות בצנזורה הצבאית להפריך צא”פים “מטעמי בטחון”
בתיקים משפטיים עם היבט בטחוני, רשויות האכיפה משתמשות בצווי איסור פרסום כדי לצנזר מידע, כשהצנזורה הצבאית, הגוף המוסמך לקבוע איזה מידע בטחוני מותר בפרסום, לא חושבת שהמידע הזה צריך להיות מצונזר, או לפני שההחלטה הזאת בכלל מגיעה לפתחה. כך נטען בכתבה ב”שיחה מקומית” על הצא”פים בעניין המעצרים בפרשת עזרא נאווי, ההצתה בדומא ועוד:
האם באמת יש כל כך הרבה צווי איסור פרסום? ולמה זה קורה? על פי פרופ’ משה נגבי מדובר בתהליך שנמשך ומתגבר מזה כעשור, שבמסגרתו רשויות האכיפה למדו להשתמש בצווי איסור פרסום בתור “צנזורה אלטרנטיבית”, כדבריו, כשבאופן אבסורדי בתי המשפט מתגלים כמחויבים פחות לחופש הביטוי והעיתונות ולזכות הציבור לדעת מאשר הצנזורה הצבאית.
“הצנזורה בארץ היא די ליברלית, ונוהגת לפי פסיקת בג”ץ לגבי השאלה אם יש ודאות קרובה לפגיעה בביטחון (במקרה של פרסום מידע מחקירה, ח.מ.), ודווקא את בתי המשפט יותר קל לשכנע להטיל איפול”, אומר נגבי, המרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית ומשמש כפרשן המשפטי של קול ישראל. “למה זה קורה? להערכתי הרבה שופטים, בעיקר בערכאה נמוכה כמו השלום, כשבא אליהם גורם ביטחוני, קצין או איש שב”כ, עם חוות דעת ביטחוניות וחומרים סודיים, מתמלאים ביראת כבוד מאוד גדולה, דווקא בגלל שהם אזרחים. אין להם כלים לבקר את זה. הצנזור הוא חלק מהמערכת הביטחונית, ולא מתרשם יותר מדי מקצינים ויכול לבדוק עניינית.
“הצו בעצם הופך את המעצר לחצי חשאי. במצב כזה דמו של החשוד מותר לגמרי. אתה לא יכול לדעת מה עשו לו. זה ההיפוך של אור השמש שפועל כחיטוי הטוב ביותר. פה החושך עלול להיות המחטיא הגדול ביותר. אגב, זה לפעמים פועל כבומרנג. בנסיבות כאלה קל לחשוד להעליל שעינו אותו, כי לך תוכיח שכן ולך תוכיח שלא”.
נראה שהבומרנג הזה משמש גם נגד השופטים עצמם, שבשל איסור הפרסום על עצם דיוני והחלטות איסור הפרסום – לא יכולים להתגונן בפני מבקריהם. מין מעגל אכזרי שכזה.
עיתונאים לא יכולים להפר צו איסור פרסום כזה בלי להסתכן בלשלם מחיר – חקירה, מעצר, העמדה לדין ואולי גם הרשעה וענישה כספית/מאסרית. הם גם לא תמיד יכולים להפריך את הטיעונים של הרשויות על כך שהצא”פ נדרש “מטעמי בטחון”, משום שהטיעונים הללו בדרך כלל יוצגו לשופט בדלתיים סגורות, וגם אם לא, אסור יהיה לפרסם אותם במסגרת הצא”פ עצמו.
אבל העיתונאים יכולים להשתמש בצנזורה הצבאית, זו שהמשטרה עקפה באמצעות בית המשפט, כדי להוכיח שטיעוני הבטחון היו שקריים. תפקידה של הצנזורה הוא להגיד לעיתונאים אם מותר להם לפרסם מידע מסויים, או שאסור להם משום שהוא עלול לפגוע בבטחון המדינה. העיתונאים צריכים לכתוב כתבה שמכילה את המידע שהצא”פ אוסר לפרסם, לשלוח אותה לצנזורה ולחכות לתשובתה. במקרה שהצנזורה מאשרת לפרסם את הפרטים האסורים בפרסום לפי הצא”פ, יש לעיתונאים אישור, מהערכאה העליונה בתחום, שפרסום המידע לא פוגע בבטחון המדינה.
גם בשלב זה, העיתונאים לא רשאים לפרסם את המידע בתקשורת, משום שזו עדיין תהיה הפרה של הצא”פ. אבל הם כן יכולים לערער לבית המשפט על הצא”פ, תוך שימוש בתשובת הצנזורה כחוות דעת מומחה שלפיה אין פגיעה בטחונית בפרסום המידע; והם רשאים לדווח לציבור שלפי הצנזורה, המידע שהצא”פ חל עליו אינו מסכן את בטחון המדינה, כך שהבקשה של המשטרה נגועה בשיקולים זרים, וההחלטה של השופט נגועה ברשלנות, במקרה הפחות גרוע.
תגובות
2 תגובות לפוסט “כך תיעזר העיתונות בצנזורה הצבאית להפריך צא”פים “מטעמי בטחון””
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
היי, קצת לא נעים, אבל נראה לי שמישהו לא הבין את ההבדל המהותי בין צווי איסור פרסום ובין הצנזורה ותפקידה (לוידעת אם זה אתה עידוק או מישהו אחר). איך חוו”ד הצנזורה רלוונטית במקרה של צא”פ שהוצא בהקשר של עבירות מין? על צא”פ שהוצא במקרה של חקירה סמויה נגד ראשי ארגוני פשע? על צא”פ על זהותו של סוכן משטרתי סמוי? יש טעמים בטחוניים שאינם בתוקף סמכותה של הצנזורה ולא רק שהיא לא יכולה לסייע בהם, אלא שהכנסתה ליותר מדי תחומים אזרחיים עלולה להיות מסוכנת.
כל זה לא מפחית מעמדתי ומעמדת רבים שהשימוש בצווי איסור פרסום מופרז ואנכרוניסטי, במיוחד כשאי אפשר באמת לשמור סוד בארץ (והאמינו לי שאני יודעת). כבר לפני למעלה מחמש שנים, טרם עידן המ’נשמע ודברים אחרים, תקפו כלמיני אנשים את השימוש המוגזם בצווים
http://b.walla.co.il/item/1609451
והמצב רק נהיה מגוחך מאז. אבל, אל לנו לערב את הצנזורה בעניינים לא לה. זה עלול להתהפך עלינו כשהיא תתחיל לאסור פרסום דברים שעד עתה לא היה בסמכותה לאסור.
ענת קם, אני מדבר רק על צא”פים שהתבקשו בנימוק שחשיפת המידע תפגע בבטחון המדינה, לא על שום מקרה אחר. [תוספת] המשטרה יכולה לטעון בפני שופט לא מיומן, או כזה שלא מתמצא בתחום בטחון המדינה, שפרסום מידע כלשהו עלול לפגוע בבטחון המדינה, והוא יתקשה להתווכח. אבל אם תבואי אליו עם החלטה של הצנזורה שפרסום המידע הזה לא פוגע בבטחון המדינה – עם זה קשה להתווכח, זה לא סתם שוטר אקראי שיש לו אינטרסים בחקירה הספציפית, זו הסמכות העליונה בתחום.