🔍 בר רפאלי אינה פייסבוק&גוגל 🗺 המדריך לטרמפיסט בקלנדיה ⛔ פרס למצפינים » רבע לדיגיטל
אלכס גקר מדבר על השקרים שתוכנות ניווט ומפות דיגיטליות גורמות לנו לספר לעצמנו • תומר אשור מספר על פריצת הדרך בתחום הקריפטוגרפיה שהביאה לדיפי והלמן את פרס טיורינג • למה לא חוקרים את פייסבוק וגוגל כמו את בר רפאלי?
אנחנו במפה, ואנחנו נשארים במפה, והמפה משקרת
בסוף פברואר נכנסו שני חיילים מיחידת “עוקץ” ברכב למחנה הפליטים קלנדיה שמצפון לירושלים, וחולצו משם לאחר חילופי ירי ממושכים, במהלכם נהרג פלסטיני בן המקום ונפצעו חיילים ופלסטינים. בתחקיר טענו החיילים שהשתמשו באפליקציית הניווט ווייז, שהובילה אותם אל המקום.
ווייז, חברה בבעלות גוגל, טענה שהחיילים כיבו פיצ’ר ברירת מחדל שמתרה מפני כניסה לאזור, וסטו מהמסלול שהאפליקציה התוותה להם. עוד טענה החברה כי “בכבישים המהווים כניסה לשטחים המצויים בשליטת הרשות הפלסטינית, מוצבים שלטים אדומים ובולטים בכביש, אשר אוסרים על נסיעה בשטחים הנ״ל לתושבי ישראל, ואשר די היה בהם כדי למנוע את הגישה לאזור התקרית”.
אבל לשלטים האדומים המופיעים בשטח אין כל משמעות אם אינם נכללים במפה של ווייז, טוען אלכס גקר, דוקטורנט וחוקר במחלקת המדיה ותרבות של אוניברסיטת אוטרכט בהולנד, שלוקח חלק בפרויקט אירופי לחקר מפות. בראיון למפיק “רבע לדיגיטל” מירון ששון הוא אמר: “המפה המודרנית משטחת את המציאות ומטשטשת את הראייה שלנו. בקרטוגרפיה קלאסית יש עניין של בחירת קנה המידה – שהוא ההבחנה הבסיסית של מה שנכנס למפה ומה שמושמט ממנה. למשל, במפות מסוימות יהיו סימונים לעצים ושיחים, או סימון של מבנים. במפות המודרניות שלנו אין את ההבחנה הזו – המפה מבחינתנו היא המציאות”.
…באימפריה זו הגיעה אמנות כתיבת-המפות למידת-שלמות כזו, שמפתו של מחוז אחד השתרעה על פני עיר שלמה ואילו מפתה של האימפריה כולה – על פני המחוז כולו. ברבות הימים לא סיפקו עוד מפות-ענק אלה את התושבים וועדות כותבי-המפות החלו להכין את מפת האימפריה שגודלה כגודל האימפריה עצמה, והיא זהה עמה בכל נקודה ונקודה.
(חורחה לואיס בורחס, “על הדיוק במדע“, תרגום לעברית: יורם ברונובסקי)
אז למה שלא יופיעו שלטים אדומים גם במפה של ווייז ולא רק על פני השטח? כי אנחנו לא מעוניינים בכך. גקר סבור שהדיגיטציה בתחום המפות מנסה בין היתר להוריד את העומס הקוגניטיבי על המשתמש: “אפליקציות של תחבורה ציבורית למשל, צריכות להשמיט הרבה מאוד פרטים מהפה כדי שיהיה לך קל מאוד להשתמש בה וכדי שתחשוב כמה שפחות, ועל הדרך יוכלו לדחוף לך פרסומות ולהרוויח יותר כסף”.
המפה המודרנית מכניסה אותנו למעגל משוב אינסופי, משום שהיא לא מפסיקה להתעדכן, וזה קורה על הגב שלנו: “בכך שאתה מפעיל את האפליקציה, ווייז עדיין אוספת את הנתונים עליך, כי באלגוריתם שלה שרץ ברקע היא ממיינת אותך ואת יתר הנהגים, וכך קורה דבר מדהים: אתה משפיע על עיצוב המפה, כי אם אתה ועוד הרבה נהגים תבחרו לנסוע מדרך מסוימת, ווייז תעצב את הנסיעה של אחרים לפי הדרך שבה נסעת בה, וכך המפה זולגת לתוך המציאות”.
בהתייחס לפרשת ווייז-קלנדיה כתב גקר בבלוגו:
מפות הואשמו במלחמות מאז שהיו מפות ומלחמות. העובדה שהיינו אולי מאוד קרובים להתחיל אחת בגלל אפליקציית ניווט GPS אומרת שאנחנו בעתיד עכשיו. […] הפעילות של ווייז למחיקת ההבחנה האונטולוגית בין המפה לעולם […] עלתה מדרגה. האפליקציה שינתה את העולם בצורה מאוד אמיתית, וגרמה להתנגשות אלימה (התנגשות יומיומית, צפויה – ועדיין), ואז ניסתה להטיל את האשמה על המשתמשים, תוך הקרבה בוטה של פרטיותם ואנונימיותם על מזבח האקט הנעלה יותר של “נהיגה חברתית”.
גקר סקפטי מאוד לגבי היכולת להחזיר את העומק אל המפות שדרסו את השטח. “מפה שתייצג את המציאות אחד לאחד לא תהיה שימושית, כי בשביל זה יש לנו את המציאות עצמה. ולכן המפה בבסיסה חייבת לשקר במידה מסוימת. 
העולם הוא מקום מורכב ומלא בעצמים זזים, ומלא גם בנרטיבים שונים ומשונים על מה מאכלס את העולם ומה גבולות המקום. אפילו דבר כל כך קטן כמו שם של מקום – האם זו דנציג או גדנסק? – נתון למחלוקת ולאג’נדה. זה קורה אפילו במפות לחיזוי מזג אוויר, שם לכאורה הכל אובייקטיבי”.
במקום שבו מפות כושלות בייצוג מהימן של המציאות נכנסה גוגל סטריט ויו, שהתיימרה להציג את העולם כפי שהוא באמצעות צילומי רחובות, אבל גם המהלך הזה נתון למגבלה בסיסית: “צריך להבין שמפה היא רק אוסף של טענות על המציאות, וגוגל סטריט ויו זו עוד טענה אחת לאוסף: המפה הזו נותנת לך את התפיסה של מקום מסוים ברגע ספציפי בלבד, אז אתה יכול להבין מזה אולי עוד כמה דברים על אותו המקום, אבל זה בטח לא מספר לך את הסיפור כולו. זה נותן לך מה שאנחנו קוראים לו ‘אשליה קרטוגרפית’ – המחשבה שמה שיש במפה הוא המציאות עצמה”.
היכן שמייסדי האפליקציות והקרטוגרפים המודרנים כשלו, הגיעו האמנים שמנסים להחזיר למפה את העומק: “יש כל מיני אמנים שמנסים להכניס את המימד האנושי לתוך המפה, כדי שהמפה תהיה ‘נחמדה’ יותר. למשל, אמנית אחת הסתובבה עם קבוצת אנשים ברשת רחובות ואספה מכל מיני מקומות בקבוקונים עם הריח שהם הריחו במקום, ובכך יצרו מפת ריחות אנושית“.
סודות ופרסים
בתחילת החודש פורסמה הודעה על הזוכים בפרס טיורינג, הפרס החשוב בתחום חקר המחשבים, התוכנה והמתמטיקה, לשנת 2015 – וויטפילד דיפי ומרטין הלמן, פורצי דרך בתחום הקריפטוגרפיה ומפתחי מודל ההצפנה הא-סימטרית.
“הקריפטוגרפיה לא עברה הרבה גלגולים מאז העת העתיקה, שיטות ההצפנה היו פיזיות או פרימיטיביות”, מספר תומר אשור, דוקטורנט לקריפטוגרפיה באוניברסיטת לוון שבבלגיה. “בשנת 1976, דיפי והלמן המציאו את הפרוטוקול הנקרא על שמם, דיפי-הלמן, שלמעשה חזה את הקריפטוגרפיה הא-סימטרית. עד אז, שני צדדים שביקשו לקיים תקשורת מוצפנת, מבלי שלצד שלישי (‘מתחרה’ או ‘אויב’ במונחים קריפטוגרפים) תהיה היכולת לפענח את המידע, היו צריכים להיפגש ולהעביר ביניהם פיסת מידע שתשמש כמפתח הצפנה ופענוח. הפיתוח של דיפי והלמן איפשר לראשונה להעביר מפתחו הצפנה בין שני גורמים שלא בצורה פיזית. עד אז אנשים השתמשו במזוודות או בדברים כאלה כדי להעביר את המפתחות, ופתאום – פלא! אפשר להעביר מפתחות דרך גלי רדיו!”
“הצפנה א-סימטרית היא כמו התיבה האדומה ששולחים דרכה דואר”, מסביר אשור. “כל אחד להכניס פנימה מכתב, אבל רק מי שיש לו מפתח יכול לפתוח אותה ולהוציא את המכתב הזה החוצה”.
פריצת הדרך של דיפי והלמן לא נשארה רק במימד התיאורטי, אלא מצאה במהרה גם דרכי ביטוי פרקטיות: 
“אנחנו משתמשים בזה בכל מקום: מכשירי הטלפון שלנו משתמשים בחלקים מסוימים שלהם בפרוטוקול; כל נושא הסיסמאות ברשת ואבטחת הסיסמאות בנוי על זה; גם חברות סליקה ואשראי משתמשות בפרוטוקול כדי לאבטח את עצמן”.
התגלית והעבודה של דיפי והלמן היא זו שגם הביאה את תחום ההצפנה ואבטחת המידע גם אל החברה האזרחית: “עד שנות השבעים, שיטות ההצפנה שימשו רק למטרות צבאיות, וכל ניהול ופיתוח ההצפנה נעשה על ידי צבאות וארגוני ביון. הם היו הראשונים שהצליחו להתעסק בזה לצורך מטרות אזרחיות מפורשות, ולאחר פרסום המאמר פורץ הדרך שלהם, ‘כיוונים חדשים בקריפטוגרפיה’, ה-NSA התלבש עליהם כי הוא לא אהב שפתאום אזרחים מסתובבים ביניהם ונוגעים בתחומי העניין שהיו שייכים רק לגורמים ביטחוניים”.
כך עובד אלגוריתם דיפי-הלמן (ותודה לגולש יובל מישורי על הלינק):
בר רפאלי לא חברה
“חברות אינטרנט זרות ישלמו מס בישראל”, דיווח כלכליסט. “רשות המסים צפויה להסדיר בימים הקרובים את מיסוי הפעילות העסקית של חברות אינטרנט כמו פייסבוק או גוגל, שפועלות מישראל אך אינן משלמות מס על הכנסות מהשירותים שהן מעניקות כאן. […] הרשות צפויה לפרסם בימים הקרובים חוזר בנושא זה, לאחר עבודת מטה שנמשכה יותר משנה”. זה היה באמצע 2014, ושנה וחצי מאוחר יותר, פייסבוק וגוגל עדיין לא משלמות מס בישראל.
ובינתיים, כמה וכמה עשירונים למטה: בר רפאלי ואמה נעצרו ושוחררו בערבות, נערך חיפוש בבתיהן ובבתים נוספים, והן נחקרו מספר פעמים בחשד לאי תשלום מס על הכנסות של עשרות מיליוני שקלים מעבודות של הדוגמנית בחו”ל וממכירת בגדי מעצבים שבבעלותה.
רפאלי טוענת שהיא תושבת חוץ, ועל כן אינה צריכה לשלם מסים בישראל, ממש כמו פייסבוק וגוגל. אבל למה להיטפל לגדולות.
(תודה למאיר קוטליאר על כותרת הביניים)
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. לפניות: reva@room404.net
תגובות
תגובה אחת לפוסט “🔍 בר רפאלי אינה פייסבוק&גוגל 🗺 המדריך לטרמפיסט בקלנדיה ⛔ פרס למצפינים » רבע לדיגיטל”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
למי שמעוניין להבין איך עובד האלגוריתם של דיפי-הלמן:
https://www.youtube.com/watch?v=YEBfamv-_do