הצנזורית הראשית מנסה להתאים את עצמה לטכנולוגיית המסע בזמן

הצנזורית הצבאית הראשית, אל”ם אריאלה בן אברהם, החליטה להראות לאינטרנט מי הבוסית. היא פנתה לכמה עשרות בלוגרים ומנהלי דפי פייסבוק בדרישה שיעבירו לה טקסטים לאישור לפני הפרסום. במקביל הציגה בן אברהם דרישה שחורגת מתפקיד הצנזורה, להציב נציג מטעם הצנזורה בקבוצות וואטסאפ שמשמשות להעברת מידע בין דוברים ועיתונאים. ינון מילס הכין כתבה בנושא לתוכנית “המגזין עם אושרת קוטלר” בערוץ 10.

הכתבה עלולה להיראות חד-צדדית – כל המרואיינים בה, ואני ביניהם, מותחים ביקורת על הצנזורה ומערערים על הצורך בקיומה, בפרט בצורת ההתנהלות הנוכחית שלה. מדוע הצנזורית עצמה, או נציג מטעמה, או תגובה שלה, לא מופיעים בכתבה? כי היא סירבה להגיב.

לפני תחילת צילומי הכתבה, סיפר לי מילס, הוא פנה לצנזורה, ושיחת ועידה נערכה בין סגן הצנזורית (הצנזורית שהתה באותו זמן בחו”ל) לבין מילס ועורכו. מילס ביקש ללוות את אנשי הצנזורה בעבודתם, לתעד אותה ולשמוע את הצד שלהם, ואו לראיין את הצנזורית ואו לקבל תגובה. בצנזורה סירבו לכל הבקשות, והודיעו שיצפו בכתבה ואחר כך יחליטו אם להשתתף בה.

פרופיל הפייסבוק של הצנזורית הצבאית הראשית, אריאלה בן אברהם

בהתנהלות עיתונאית רגילה, גוף עיתונאי לא מעביר לגופים מסוקרים את הכתבות עליהם במלואן לפני שהם מחליטים אם ואיך להגיב. הגוף המסוקר מקבל בקשה לתגובה, או יושב מול כתב ועונה על שאלות, ואת הכתבה המלאה הוא יראה כשהיא תתפרסם. הצנזורה זוכה לראות מראש כתבות עליה לפני פרסומן משום שהעיתונאים נדרשים להגיש לבדיקת הצנזורה כתבות שעוסקות בעבודת הצנזורה. כך זוכה הצנזורה לפריבילגיה נדירה ובעייתית, שבה היא לוקחת חלק בעריכת כתבות על עצמה.

(“מהקטעים שהם צינזרו עולה שהם ממש לא מבינים מה קורה באינטרנט”, מעיד מילס. למקרה שזה לא היה מובן, למשל, אחרי שפרשת בן זיגייר פורסמה בתקשורת בחו”ל ואחריה באתרי חדשות בישראל, ואז הצנזורה דרשה מהם להסיר את הפרסומים).

גם אחרי הצפייה בכתבה של מילס סירבו בצנזורה להגיב על העובדות והדעות שהושמעו בה. זה לא היה מפתיע – בצנזורה תחת בן אברהם לא חזקים בשקיפות. כשהצנזורה פנתה לכשלושים הבלוגרים והפייסבוקאים בדרישה שיעבירו לה כתבות לפני הפרסום, היא סירבה למסור את שמותיהם, למרות שעליהם עצמם לא אסרה (ככל הידוע) לפרסם שפנתה אליהם; כלומר, סירובה לחשוף את שמותיהם לא נובע מסיבות בטחוניות אלא מסיבות אחרות, אולי מרצון להימנע מדיון ציבורי וביקורת.

הצנזורה מסרה תגובה לכמה כלי תקשורת שדיווחו על צעדיה (“העין השביעית” לא היה אחד מהם; בן אברהם מתייחסת לבלוגים ולדפי ופייסבוק ככלי תקשורת לצורך החלת הסמכות שלה עליהם, אבל מגזין ביקורת תקשורת שפועל יותר מעשרים שנה לא ראוי לתגובתה), אבל הראיון היחיד שהצלחתי למצוא בנושא התפרסם בטיים אאוט תל אביב, ובו אמרה בן אברהם לכתב עמית יולזרי: “כבר כמה שנים שאנחנו עובדים עם דפי פייסבוק שמגדירים את עצמם כאתרי חדשות והם דפים ציבוריים. כבר ביצענו פניות כאלה בעבר, ומה שחדש עכשיו הוא רק האנשים שפנינו אליהם. […] הצנזורה נמצאת גם ברשת, במקרים שבהם היא צריכה להיות, אבל לא בעמודים פרטיים או בקבוצות נטולות רלוונטיות. […] חופש הביטוי עומד לנגד עינינו, אנחנו מצמצמים למינימום את מעורבותנו ובודקים היכן יש שיח ביטחוני שגולש לרשת. אני לא נכנסת לדפים פרטיים ולבלוגים בנושאי אופנה ומזון אלא למקומות שמועדים לעיסוק בענייני ביטחון, פתוחים לציבור ומוגדרים כעוסקים בחדשות”.

הצנזורית הצבאית הראשית בשנים 2005-2015, תא''ל סימה וואקנין-גיל, בספריה במשרדי הצנזורה ברחוב קפלן בתל אביב. צילום: עידו קינן, חדר 404

ההתנהלות הבלתי שקופה של הצנזורית בן אברהם בולטת לרעה מול זו של הצנזורית הצבאית הראשית הקודמת, סימה ואקנין-גיל, שהתראיינה לא אחת והסבירה את עמדתה לגבי פעילותה בכלל, ובנושא הצנזורה מול בלוגרים וכותבים ברשתות חברתיות בפרט, וגם פרסמה לקראת סיום תפקידה מאמר שבו קראה לבצע רפורמה במוסד שבראשו עמדה כדי להתאימו להתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות. נראה שבן אברהם מנסה להתאים את הצנזורה הצבאית לטכנולוגיה של מסע בזמן לשנות החמישים.

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

2 תגובות לפוסט “הצנזורית הראשית מנסה להתאים את עצמה לטכנולוגיית המסע בזמן”

  1. ק. מיומן on 13 במרץ, 2016 02:17

    לא היה לך פעם שלט שאמר שלא נקראת לחקירה בשב”כ / הגשת פוסטים לצנזורה / שיתפת פעולה עם המחלקה היהודית ? או שחוסם הפרסומות שלי מסנן אותו?

  2. עידו קינן on 13 במרץ, 2016 12:47

    ק.מיומן, הנה זה.

פרסום תגובה