איך לשקר הזה יש רגליים? צפו:

מודעת הדרושים שבה חברה חיפשה איש/אשת מכירות עם “עור בהיר – יתרון”, הבניין ברמת גן שבכניסתו תלו דיירים שלט שבו הם “מבקשים מנשות הבנין להיכנס אך ורק מהכניסה האחורית לבנין […] כדי לא להחטיא ח”ו את השכנים שומרי המצוות”, ילדים ערבים בגן ביפו שמציירים ערבי דוקר יהודי ודגל פלסטין עם סכין, מבחן בתנ”ך בבי”ס יסודי דתי שבו מוסר ההשכל מסיפור האונס של דינה הוא “שאנחנו צריכות להיות צנועות ולהישתדל להיות בבית עים ההורים” – כולם סיפורים ויראליים שפעילי רשת ודפי רשת פופולריים הפיצו בימים האחרונים.

כולם גם מומצאים, במסגרת כתבה של רחלי רוטנר במאקו, שביקשה לבדוק אם אותם אקטיביסטים יבררו את העובדות לפני שיפיצו את הסיפורים לעוקביהם, ואם אלו יפקפקו בפרטים או יתייחסו אליהם כאמת.

הנה הראיון שרוטנר קיימה איתי בנושא, שחלקו נכנס לכתבה:

מה היתרונות והחסרונות של צריכת אקטואליה דרך עמודי ואושיות פייסבוק?
ישראלים מאוד אוהבים לצרוך חדשות, אם מסתמכים על ההיצע של התקשורת החדשותית, שמורכבת מהתקשורת הממוסדת של אתרי חדשות וטלוויזיה ורדיו ועיתונים, והתקשורת העממית של פייסבוק וטוויטר ו-וואטסאפ ופורומים וסמסים ושיחות מטבחון בעבודה. היתרון של צריכת אקטואליה מהמקורות העממים הוא כמות גדולה של מידע שזורם במהירות, משום שהוא משוחרר מהציות לצנזורה, צא”פים, מו”לים, שיקולי עריכה, אינטרסים של פוליטיקאים ובעלי הון, פוליטיקלי קורקט ובדיקת עובדות. הבחירה שלנו לצרוך את המידע דרך גופים אקטיביסטיים, אושיות רשת והרשתות החברתיות היא גם הבחירה להפוך אותם לעורכים, כתבים ופרשנים, שממלאים את החלל שהעיתונות המסורתית השאירה, כך שהמידע שאנחנו מקבלים הוא לא באמת נטול הטיות, טעויות והטעיות. ממש כמו בעיתונות המסורתית.

האם לדעתך צריך לחייב עמודי פייסבוק שמפיצים ידיעות לעשות בדיקת עובדות כמו בעיתונות הרגילה?
אני לא חושב שזה נכון לחייב מפעילי עמודי פייסבוק לא-עיתונאיים לבצע בדיקות עובדות לסיפורים חדשותיים, כשם שזו לא ליבת תפקידם של אקטיביסטים ופוליטיקאים. אני כן חושב שזה נכון לדרוש זאת מעיתונאים, ואפילו את זה אנחנו לא עושים.

יש איזו דרך לדעת אם סיפור שרץ בפייסבוק אמיתי או לא? מה בדרך כלל מקפיץ לך את החשד?
אני לא חושב שיש דרך לדעת אם סיפור הוא אמיתי או לא בלי להיכנס לעומקו ולבדוק את העובדות. זה נכון במיוחד אם מישהו ניסה לבדות סיפור ולמד איך סיפורים ויראליים נראים.

למה זה בעצם כל כך קל? כשמישהו מספר לי שמועה מוזרה על מישהו אני ישר חשדנית, אבל כשזה כתוב כפוסט מסודר ששותף בהמוניו זה פתאום נראה לי הגיוני. המיסגור של פייסבוק נותן לשמועות תחושה יותר אמינה? אנחנו מתוכנתים להאמין לסגנון מסוים?
נדמה לי שאנחנו רוחשים אמון – מסיבות היסטוריות, שאיבדו את הרלוונטיות שלהן – למילים כתובות, לעומת מילים שנאמרות בעל פה. ואם יש גם תמונה – זה הרי כבר ממש כתבה! ואנחנו שוכחים שיש כל כך הרבה כתבות, בעיתונים אמיתיים – מנייר! שעלה כסף! – שמלאות בשטויות ואפילו שקרים. אני מאמין שזה ילך ויתפוגג. זה כמו שפעם אנשים היו רואים תמונה או סרטון של משהו מדהים שקרה ומתפעלים, והיום התגובה הראשונה תהיה “פוטושופ!”.

זה משליך גם על שאר תחום העיתונות? העובדה שהשוק מוצף דיסאינפורמציה?
העבודה של העיתונות תמיד היתה לאסוף מידע ולבדוק אם הוא נכון. זה שיש יותר מידע ויותר גישה למקורותיו אמור להקל על העבודה העיתונאית, אם יש עיתונאים שעדיין מעוניינים לבצע אותה.

אני מתכוונת משפיע באופן כזה שפוגע באמינות של כלי תקשורת רשמיים, בגלל שיש בחוץ כל כך הרבה טעויות וסילופים.
לדעתי לא. מה שפוגע באמינות של כלי תקשורת ממוסדים זה כלי תקשורת ממוסדים שמפרסמים דברים לא נכונים.

ועולם שבו כל אחד יכול להיות ספק חדשות, לפטשפ הוכחות ולהפיץ שקרים תחת פרופיל מזויף – זה לא עולם מסוכן יותר? בעייתי יותר?
גם הכלים לאיתור הונאות כאלו מתפתחים עם הטכנולוגיה. עיתונאים צריכים להישאר מעודכנים וללמוד איך משתמשים בהם.

אז ככל שהשקרנים ישתפרו, אנחנו נשתפר.
זו השאיפה. הרי התחרות היא לא עם משועממים עם פוטושופ, היא עם נוכלים שמנסים להסתיר את מעשיהם או להונות את הציבור.

ולשאלה פחות מהזווית של העיתונאים ויותר מהזווית של הקוראים. לא האחריות של העיתונאי אלא של הקורא. בעצם, בעולם שבו הולכים ומתרבים הכלים וצינורות המידע ששקרנים יכולים להשתמש בהם, האחריות על מי שצורך אותם גדלה והוא צריך להשתכלל איתה?
כקוראים וכצרכנים של מידע אנחנו צריכים להיות ספקנים, זה נכון למידע שמגיע מדף פייסבוק וזה נכון למידע שמגיע ממהדורת חדשות.

ואז נהיה ספקנים להכול, בעצם.
יותר טוב מאשר להאמין להכל. צריך לצאת מנקודת הנחה שמי שמביא לנו מידע עושה זאת ממניע כלשהו, לחפש את המניע הזה ולהפריד בין העובדות, השקרים, הדעות והמניפולציה.

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•