פילטר הפורנו הבריטי דולף. בקרוב אצלנו
בלחץ ראש הממשלה הבריטי החלו ספקי האינטרנט לסנן פורנו. התוצאה: חלק מאתרי הפורנו לא נחסמים, אתרים לגמילה מפורנו ולסיוע לנפגעי תקיפה מינית דווקא כן, ותוסף לדפדפן עוקף את הפילטרים לגמרי. בקרוב אצלנו
ועדת השרים לחקיקה אישרה לאחרונה הצעת חוק של ח”כ אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ישראל ביתנו), שתחייב ספקי אינטרנט לסנן אתרים פורנוגרפיים כברירת מחדל, ולנהל רשימות של לקוחות שיבקשו לקבל אינטרנט לא מסונן. בימים אלו פועלת בבריטניה תוכנית דומה, יוזמה של ראש הממשלה דיוויד קמרון. כצפוי, היא נכשלת בכל המבחנים: היא חוסמת אתרים שלא צריכים להיחסם, לא חוסמת את כל האתרים שכן אמורים להיחסם, יוצרת תשתית לצנזורה פוליטית ואפשר לעקוף אותה באמצעות תוסף לדפדפן.
בנאום שנשא באירוע של הארגון הפילנתרופי NSPCC למניעת אלימות כלפי ילדים ביולי השנה הכריז קמרון על תוכניתו השאפתנית, שבמסגרתה עד סוף השנה, כל מי שמחובר לאינטרנט בבריטניה יקבל כברירת מחדל חיבור מסונן מתכנים פורנוגרפיים. אם ירצה גישה אל אותם תכנים, יצטרך להצהיר על כך בפני הספק. הנימוק שנתן קמרון לתוכנית הוא ש”הפורנו שוחק את הילדוּת”. במקביל, קמרון מנסה גם לחסום גישה לפורנו בכל רשתות האלחוט הציבוריות – לדבריו, “אנחנו מקדמים ווייפיי טוב ונקי בבתי קפה מקומיים ובמקומות אחרים כדי להבטיח שאנשים יוכלו לתת אמון במערכות אינטרנט אלחוטי ציבוריות ולדעת שהם לא הולכים לראות דברים שהם לא צריכים לראות”.
“ילדים גולשים לאתרי פורנו” היא סיסמת מכירות יעילה לסינון מנדטורי וברירת-מחדלי של גישה לאינטרנט. כמו שאשת התקשורת עירית לינור כתבה בהתייחס לחקיקה הישראלית, “פורנוגרפיה […] ממש לא צריכה להיות ברירת המחדל של כל מחשב ולהגיע באופ[ן] חופשי לכל ילד בן 12, ולילדות בנות שמונה שחיפשו ‘ברבי’ ומצאו תמונות תקריב של בלונדיניות בפעולה”.
ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון משיק בול. תמונה:
PA/Number 10 (cc-by-nc-nd)
אבל ב-Open Rights Group, ארגון בריטי שנאבק למען זכויות דיגיטליות, שוחחו ביולי עם כמה מספקיות האינטרנט שהיו במגעים עם הממשל הבריטי לאיפיון הפילטרים, וגילו שהסינון לא מסתכם בפורנו. בין הקטגוריות לחסימה מופיעות גם הקטגוריות “חומרים אלימים”, “תכנים שקשורים לקיצוניים ולטרור”, “אתרי אנורקסיה והפרעות אכילה”, “אתרים שקשורים בהתאבדות”, “אלכוהול”, “עישון”, “פורומי רשת”, “חומרים איזוטריים” ו”כלים לעקיפת חסימת ווב”.
לא קשה להבחין שהפורנו הוא הסוס הטרויאני שדרכו הממשל מניח את היסודות לצנזורה פוליטית ברשת. השיטה לא זרה למפלגתו של ראש הממשלה קמרון, המפלגה השמרנית. זו ניסתה באחרונה להעלים מידע על עצמה מהאתר שלה, מיוטיוב ומארכיון הרשת Archive.org, אך תוכניתה נכשלה.
פילטר הפורנו חוסם אתרים לגמילה מפורנו
חברת הפרלמנט השמרנית קלייר פרי העלתה את יוזמת סינון הפורנו בסוף 2010, ושוב ב-2012 אחרי שניהלה חקירה פרלמנטרית לגבי הגנה על ילדים ברשת (פדף). קמרון מגלגל את תוכנית החסימה מאז 2011, בעקבות דוח בשם “Letting Children be Children” (לתת לילדים להיות ילדים). הדוח, שמכונה גם “דוח ביילי” על שם מחברו רג ביילי, ראש ארגון הצדקה הנוצרי Mother’s Union, הוזמן על ידי מחלקת החינוך הבריטית, והתבסס על ראיונות טלפוניים עם 200 הורים אנונימיים, תובנות מארגונים נוצריים ודוח בשם “צעירים, סקס והאינטרנט” (פדף), שהוציא ב-2009 הארגון האוסטרלי Australia Institute. מאמציה של חברת הפרלמנט פרי השתלמו, והיא מונתה ליועצת מיוחדת של קמרון לנושא מניעת סקסואליזציה ומיסחור של הילדוּת, תפקיד שבמסגרתו היא אחראית על תוכנית סינון האינטרנט.
אחד ממבקרי התוכנית של קמרון, האקר בשם SickDad, יצר פילטר שמונע גלישה לכל אתר שאינו פורנוגרפי. הוא ביסס אותו על תוכנת סינון שחוסמת אתרי פורנו, שאותה הפעיל הפוך, כשהוא מאפשר כניסה לאתרים שהיא חוסמת וחוסם גישה לאתרים שהיא מתירה.
ארבע ספקיות האינטרנט הגדולות בבריטניה מפעילות כיום מסננים כברירת מחדל – TalkTalk דורשת מלקוחותיה לבחור אם לסנן את הגלישה שלהם מאז מרץ 2012, סקיי החלה בחודש שעבר, בי.טי מוקדם יותר החודש ו-וירג’ין מפעילה תוכנית פיילוט לקראת השקה מלאה בתחילת השנה הבאה. הן עושות זאת בהתאם לקוד התנהלות שגיבשו ב-2011 בעקבות דוח ביילי, ובהתנדבות, מבלי שהפרלמנט אפילו נדרש לחוקק חוק בנושא – עדות ללחץ שהופעל מצד קמרון ואנשיו.
מבדיקה של פעולת הפילטרים שביצע ה-BBC עולה שהפילטר הסאטירי של סיקדאד אינו רחוק מהמציאות. הפילטרים של טוקטוק כשלו בחסימת 7% מ-68 אתרים פורנוגרפיים שנבדקו, ואלו של סקיי כשלו בחסימת אחוז אחד. אף שמדובר במספרים נמוכים, המשמעות היא שגם בגלישה מסוננת, הורים לא יכולים להיות בטוחים שילדיהם לא יגיעו לאתרים פורנוגרפיים.
בנוסף לפספוס חלק מהאתרים הפורנוגרפיים, הפילטרים גם חוסמים אתרים לגיטימיים, חלקם חשובים. בי.טי חסמה גישה ל-Sexual Health Scotland, אתר סקוטי ממשלתי שמספק מידע על מחלות מין, אמצעי מניעה וטיפולים; ואת האתרים לסיוע בנושא אלימות במשפחה Doncaster Domestic Abuse Helpline ו-Reducing The Risk. סקיי חסמה שישה אתרים שעוסקים בהתמכרות לפורנוגרפיה. טוקטוק חסמה גישה לתוכנית חינוך מיני שפעילה בקרב תלמידים בארה”ב מזה יותר מ-20 שנה; EWRASAC, המרכז לטיפול בנפגעות אונס וניצול מיני באדינבורו; ואת BishUK.com, אתר בריטי עטור פרסים לחינוך מיני.
“זה ממש מתסכל, כי אני מנסה לספק אתר חינוך מיני לאנשים צעירים, וגם ככה קשה לנתב צעירים למידע איכותי ברשת”, אמר מנהל BishUK, ג’סטין הנקוק, ל-BBC כששמע מהם על החסימה. “יכול להיות שהם יתקנו את האתר שלי בטווח הקצר, אבל מה עם כל האתרים האחרים שמיועדים לצעירים, לא רק אתרי חינוך מיני… מי שם את טוקטוק להחליט מה מותר ומה אסור?”
דובר טוקטוק מסר: “לצערנו אין פתרון קסם כשזה מגיע לבטיחות אינטרנטית, ואנחנו תמיד הבהרנו שאין פתרון שעובד ב-100%. אנחנו ממשיכים לפתח את תוכנית הסינון HomeSafe ומקדמים בברכה משוב שיעזור לנו להמשיך ולשפר את השירות”. דובר סקיי אמר: “אנחנו יודעים שאין כרגע טכנולוגיה אחת שמספקת את כל התשובות. זו הסיבה שיש לנו דרך מהירה וקלה להסיר חסימה מאתרים שסווגו בשגגה. כל בית שמחובר לסקיי יכול לבצע התאמה מלאה של הפילטרים”. דובר בי.טי השיב: “סיווגים מתעדכנים כל הזמן כדי לעמוד בקצב של התוכן המשתנה באינטרנט. אנחנו נבדוק כל בעיה ונבצע שינויים בהתאם לצורך. ניתן להתאים את שירות BT Parental Controls כך שיתאים לצרכים האינדיבידואליים של כל משפחה”.
סיווג שגוי הוא לא הבעיה היחידה של בי.טי בנושא. “חינוך מיני” הוא אחת מקטגוריות שירות החסימה ההורית שהחברה מספקת, והפעלתה, נכתב באתר בי.טי, “תחסום אתרים שבהם המטרה העיקרית היא לספק מידע על נושאים כמו כבוד לבן הזוג, הפלות, אורח חיים הומואי ולסבי, אמצעי מניעה, מחלות מין והריון”. אחרי שגולשים גילו את התיאור הזה ומחו נגדו, הוא הוחלף. עכשיו כתוב שם כי “הקטגוריה הזאת מיועדת למנוע מילדים צעירים מאוד חשיפה לאתרים שיש בהם מיקוד משמעותי בנושאים שעשויים לעלות בתוכנית חינוך מיני. הורים צריכים לשקול בזהירות את ההשפעות השליליות האפשריות של מניעת גישה למידע בנושאים הללו מילדים בגיל המתאים”. העיתונאי מרטין רובינס כתב בניו סטייטסמן: “בהינתן ששירות הסינון שלהם מסופק על ידי ‘ספק צד ג” עלום שם, מאוד לא סביר שהפילטר עצמו שונה בין לילה – רק התיאור שלו”.
תגידו, האתר שלי חסום?
O2 היא ספקית סלולר בריטית, וככזו מחוייבת לחסום אתרים למבוגרים, ולאפשר גישה אליהם רק למי שהוכיח שהוא בן 18 ומעלה (זאת בלי קשר לתוכנית הנוכחית של קמרון, שנוגעת לספקי אינטרנט לא סלולריים). O2 הפעילה את החסימה בתחילת 2011 ועוררה מרמור אצל לקוחותיה, משום שבחרה בדרך של חסימה גורפת, והסרת חסימה רק למי שביקש זאת (והוכיח שהוא בגיר באמצעות פעולה בכרטיס אשראי מול ספק צד ג’), בדומה לשיטה שקמרון בחר.
הבלוגר פיטר הנסטין פרסם השבוע רשימה של “אתרים למבוגרים” ש-O2 חוסמת, ובהם הבלוג שלו עצמו, שעוסק בטכנולוגיה; אתרי קהילות משתמשי מערכת ההפעלה יוניקס בבריטניה, ארה”ב ונורבגיה, ואתרים שעוסקים במערכות ההפעלה לינוקס ו-BSD; פורום הגיקים הוותיק סלאשדוט; אתר חדשות הגיקים ארסטכניקה; הוצאת הספרים הטכנולוגיים נו סטארץ’ פרס; פלטפורמת הבלוגים בלוגר של גוגל במלואה, על כל הבלוגים שמתארחים בה; בלוג הטכנולוגיה והפוליטיקה בוינגבוינג; הסניף הבריטי של ארגון זכויות האדם אמנסטי; ה-EFF, גוף שתדלנות אמריקאי לקידום זכויות דיגיטליות, שתומך במאבק נגד חובת הסינון בבריטניה, ומונה בין הסיבות לכך חסימה שגויה של אתרים; ואת אתר NSPCC, הארגון למניעת אלימות כלפי ילדים שבאירוע שלו הכריז קמרון על תוכנית סינון האינטרנט שלו (“אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר להגן על ילדים היא שפילטרים של תכנים למבוגרים יותקנו מראש בכל מכשירי האינטרנט וחבילות הפס הרחב כולל אלו בבתים. מבוגרים יכולים להסירם אם ירצו”, אמרה באפריל השנה קלייר ליליי, האחראית על טכנולוגיה בטוחה יותר ב-NSPCC, שוודאי חשה עכשיו בטוחה יותר).
O2, נזכיר שוב, החלה לחסום אתרים לפני שלוש שנים. שלוש שנים היו לה להתנסות עם שירות הסינון, ללמוד את נקודות התורפה שלו ולשפרו, והפילטרים שלה עדיין לא יודעים להבדיל בין פורנוגרפיה לבין ארגוני זכויות אדם ופורומים של חנונים.
O2 לא פרסמה את רשימת האתרים שהיא חוסמת – הנסטין נאלץ להשתמש בכלי בדיקת חסימות מקוון שהחברה מספקת, לבחור אתרים ולבדוק אותם אחד אחד, ידנית. למחרת הפרסום דיווח הנסטין ש-O2 הסירה את כלי בדיקת החסימות והעלתה במקומו הודעה: “אנחנו נמצאים בתהליך של בחינה ועדכון של האתר הזה – אנחנו מתנצלים על כל אי נוחות שזה עלול לגרום”. בהמשך שונתה ההודעה והיום היא מספקת לינקים למידע נוסף על סינון התכנים שהחברה מבצעת. בדף ההסבר על Parental Control, השירות של O2 שמאפשר להורים לאפשר לילדיהם גלישה רק לאתרים שמתאימים לבני 12 ומטה, מופיעה השאלה “מדוע אתם מגבילים גישה לחדשות ובלוגים”, והתשובה: “זה כי המידע (שעשוי להופיע באתרי חדשות ובלוגים) עשוי להשתנות תכופות ולכן עלול להכיל מידע שלא מתאים לקבוצת הגיל הזאת”. מי שרוצה להגן על ילדיו אבל לא למנוע מהם חדשות ובלוגים יצטרך לעבור לסינון מצומצם יותר, שחוסם רק אתרים שמתאימים לבני 18 ומעלה.
בניגוד ל-O2, ספקיות האינטרנט הגדולות לא מספקות כלי לבדיקת חסימות, ובוודאי שלא רשימה של אתרים חסומים. כדי לברר אם אתר מסויים חסום אצל ספקית, צריך להיות לקוח שלה, לוודא שהסינון מופעל ולנסות לגלוש לאותו אתר (באוסטרליה, שמפעילה תוכנית צינזור אינטרנט, רשימת האתרים היתה סודית, עד שאתר וויקיליקס חשף אותה).הספקיות בבריטניה גם לא מספקות מידע על הגופים שמגבשים את רשימות החסימה – ככל הנראה, מדובר בחברות טכנולוגיה שמספקות את שירותי החסימה לספקיות.
בריטי בשם אדם פנה לבי.טי בטוויטר וביקש לברר אם האתר שהוא מפעיל חסום באחד מהפילטרים הרבים של החברה. בי.טי הפנו אותו לעמוד לדיווח על חסימה שגויה של אתרים. “לא, אני בעל האתר. אני לא לקוח של בי.טי”, השיב. “אני רוצה לבדוק אם אחד מפילטרי ההורים שלכם מסננים את האתר שלי”. בבי.טי הפנו אותו שוב לאותו עמוד.
קמרון ותומכי תוכניתו מציגים אותה כמי שנותנת אפשרות בחירה אקטיבית: הגולשים יוכלו לבחור אם לקבל אינטרנט מסונן או לא. אבל לאור היעדר השקיפות לגבי האתרים החסומים, לבריטים אין שום אפשרות לקבל החלטה מושכלת בנושא. קמרון מקווה שרובם יישארו עם ברירת המחדל של חיבור אינטרנט נכה וחלקי.
הילדים שלהם, לעומת זאת, יוכלו להתקין תוסף כרום נגד חסימות אתרים, שנבנה על ידי סינגפורי בוגר לימודי מדעי המחשב, אשר בנה תוסף דומה נגד חסימת אתרים בארצו. התוסף נכנס לפעולה כשהוא מזהה חסימה של אתר, ועוקף אותה באמצעות שרתי פרוקסי פרטיים. שמו של התוסף הוא “Go away Cameron” – לך מפה, קמרון.
התפרסם באתר “הארץ”, 25.12.2013
תגובות
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
