העורב העורך (מחווה לאדגר אלן פו)

פוסט של נדבי נוקד

פעם כשחלף הדד-ליין ואני יושב טרוט עין
לקבץ מילים מאין למדור עיתון מבאיש
פינג במייל אני שומע, ונזכר בארכותיה
של הכתבה, עליה יום וליל עמל מחריש
בטח ספאם, אני קובע, זה עדיין לא האיש
שדורש – “מתי תגיש”

לתמיד אזכור ת’פגע של מחוג נוקש כל רגע
והצ’ק סובל מנגע של כל פרילנס חנטריש
כשוטף שישים עוּל יֶגַע שחומק לו באומגה
דרך מדפי המגה, המשכנתא והביש
אבל הוא תמיד יודע לזרז, כן, זה האיש
שדורש – “מתי תגיש”

ולפינג נוספו עוד פינגים ואני סוגר ת’בִּינגים
את הגוגל, את ה-other עם “שלום יקר, מה ניש”
ומגיע אז לג’ימייל, לא רֻקַּן מכיתה ג’
ובוהק מולי האימייל מעורך עַצְבָּן מחיש
כן, עורך עַצְבָּן בטנטרום שבאימייל הוא מרעיש
ושואל – “מתי תגיש”

כוס קפה שהתרוקנה לה אל כיור עייף הוטלה לה
באינפוזיה העריתי עוד ספלי קפה מקליש
התיישבתי על המלל ובלי התמכרות לסבל
התגבבתי עם הבֶּלֶל של עמוד נוסף מתיש
אבל הוא זוכר כל דד-ליין כתאום של ריש לקיש
שוב דורש – “מתי תגיש”

והמוזה היא מדוזה שצורבת במלוא עוזה
ואני כבר חף מפוזה של כוכב רוק או כריש
השעון דוקר בבטן, רק בחביבות של פתן
עוד מעט יתקוף בוואטסאפ ויאמרו עלי קדיש
אך אולי נותר בינתיים עוד חלון קטן גמיש
לסיים ולהגיש

עורבי אוריגמי. תמונה: Don Shall (cc-by-nc-nd)

קשת של נוטיפיקציות מוטטה כל אספירציות
לסיים את זה הלורם-איפסום-דולור-סיט מביש
העורך תקף ממעל וב-Word אין לי אף שעל
של דברי חוכמה – רק רעל של תכנון זמן שאכפיש
וקורי דקות טוו שעות רבות כעכביש
ודרשו – “עכשיו תגיש”

טלפון עכשיו פוצע את השקט הדומע
של תקתוק מקשי מקלדת שנרתמת לחריש
העורך לוחש בנועם איומים רכים כרעם
שנוטלים ממני טעם לחיים עצמם, קפיש?
ועכשיו הזמן הגיע את המלל להוריש
כך או כך – כבר להגיש

נקישה כבדה בדלת, אפרכסת חיש נופלת
ודמותי זו הנואלת, היא פותחת לו לאיש
העורך עומד בפתח וכולו אימה ורֶתַח
ואני נצלה כנתח של חמור משא קשיש
סתם חמור בשוק גמור ששוב שאת הסאה הגדיש
הוא שואל – “מתי תגיש”

על מחשב נופל הספל ואני מוטל כנפל
כארנבת מפוחדת שנמחצת אל הכביש
והטקסט – עדיף כבר Fiverr, הוא איום, נורא ודי כבר
העורך עדיין שם ולו סנפיר וראש פטיש
הוא פשוט עומד בפתח כטורף ימי אדיש
ומפציר – “מתי תגיש”

העורך עומד עדיין בין הדלת והעין
אין ארכה אחת נוספת והלפטופ לא שמיש
אין עוד צ’ק או כלום בדרך כאן בשביל אבני הפרך
אבל הוא – בקול בוטח הוא ממשיך עוד להרעיש
כנראה תמיד ימשיך שם לעמוד ולהרעיש
שתי מילים – “מתי תגיש”

נדבי נוקד (פייסבוק) כותב ומתרגם שירים. הוא כתב על שירותי רשת חברתית דמיוניים ומיותרים בהשראת טוויטר בגליון ספטמבר 2009 ואת השיר “עשר אצבעות לי יש” בגירסת המאגר הביומטרי בגליון נובמבר 2009

14 באפריל, 2017 | בנושאים עיתונות ותקשורת