הפשרה היצירתית בתביעה ייצוגית נגד גוגל, שהיתה משחררת את הספרים הלכודים בחוקי זכויות היוצרים של ארה”ב, נדחתה בגלל הגבלים עסקיים
ב-2013 פסק בית המשפט המחוזי של מחוז דרום ניו יורק לטובת גוגל בתביעה הייצוגית של גילדת הכותבים האמריקאית ואחרים נגד פרוייקט דיגיטציית הספרים העצום שלה. ביהמ”ש קבע שמדובר בשימוש הוגן, משום שגוגל לא מציגה לגולשים את הספרים במלואם, אלא רק קטעים מהם במסגרת חיפוש, מה שנחשב לשימוש הוגן שאינו מפר זכויות יוצרים. שנתיים קודם לכן דחה בית המשפט הסכם פשרה בין הצדדים, מה שבדיעבד חסך לגוגל תשלום של 125 מיליון דולר שנכללו בהסכם – כמעט שליש מהסכום שהחברה השקיעה בדיגיטציה עצמה, 400 מיליון דולר. אבל הדחייה הזאת גם חירבה מעשה אומנות משפטי שיכול היה לפתור בעיית זכויות יוצרים בת כמאה שנה, ולהוציא מהחושך לאור הדיגיטלי ספרים שהדפסתם הופסקה והם קבורים תחת חוקי זכויות היוצרים האמריקאיים ועלויות גבוהות מדי של איתור בעלי זכויות. ג’יימס סומרס פרסם כתבה מרתקת בנושא באטלנטיק, שממש כדאי לקרוא. אני מדבר עליה היום בתוכנית “לונדון את קירשנבאום” בערוץ 10.
גוגל ספרים (Google Books) החל ב-2002 תחת שם הקוד “פרוייקט אוקיינוס”, אז פנתה גוגל לאוניברסיטת מישיגן, שבה למד המייסד-השותף של גוגל, לארי פייג’, והציעה לדגטל עבורה את 7 מיליון הספרים שבספרייתה, תמורת עותק לגוגל. ב-2004 החלה גוגל לסרוק את הספרים, בשילוב של עבודה אנושית – החברה גילתה שאצבעות אנושיות חבושות מעין קונדומים ורודים הם אמצעי הדפדוף היעיל ביותר שגם לא פוגע בספרים, חומרה – ארבע מצלמות ומערך תאורה שצילמו כל ספר בקצב של 1000 דפים בשעה ולידאר שהקרין רשת תלת-ממדית בתאורת לייזר על הספר כדי לסמן את העקמומיות שלו, ותוכנות – שיישרו את התצלומים לפי רשת הלייזר, במקום שהעובדים המצלמים יבזבזו זמן ביישור ושיטוח ספרים, תיקנו צבע וניגודיות, איתרו מספרי עמודים, שלפו איורים ותרשימים, המירו הערות שוליים ודירגו ספרים לפי חשיבות, כך שהם יהפכו מפריטים פיזיים מנותקים לרשת מידע.

יד של עובד גוגל ב”גוגל ספרים”. צילומסך: The Art of Google Books
בסוף אותה שנה הכריזה גוגל על הפרויקט, תחת השם גוגל פרינט, ששנה אחר כך יוחלף לגוגל ספרים. אחרי אונ’ מישיגן, גוגל חתמה על הסכמים גם עם הרוורד, סטנפורד, אוקספורד, הספריה ציבורית של ניו יורק ועשרות ספריות נוספות, ותוך קצת יותר מעשור סרקה כ-25 מיליון ספרים, כשהכוונה היא לסרוק את כולם – בפוסט ב-2010 טענה החברה שיש בעולם 129,864,880 ספרים בסך הכל, עם הסבר מפורט של מהנדס תוכנה על איך הגיעו למספר הזה.
כצפוי, גילדת הכותבים האמריקאית הגישה ב-2005 תביעה ייצוגית נגד גוגל, בטענה שגוגל סורקת את הספרים ויוצרת עותקים דיגיטליים שלהם בלי לקבל רשות מבעלי זכויות היוצרים. גוגל אכן לא ביקשה רשות, בנימוק שהשירות שהתכוונה להציע הוא חיפוש שיציג קטעים מהספרים, ולא את הספרים במלואם או מכירה שלהם. אבל סיבה נוספת היא שבמסורת של משבשי תעשיות מבוססות זכויות יוצרים וברוח עמק הסיליקון, גוגל לקחה סיכון ופעלה בלי לבקש רשות, מתוך תקווה והערכה שהיא תצליח לשכנע את בעלי הזכויות שהיא מועילה להם – או תביס אותם בזירה הציבורית, ואם זה יגיע לכך, גם המשפטית.
אחרי שהגישו את התביעה, התובעים הבינו שהמהלך של גוגל דווקא עשוי להועיל להם: ספרים ישנים, שהדפסתם ומכירתם הופסקה ושאין להם גירסה דיגיטלית, יוכלו לקבל חשיפה מחודשת, להימכר לציבור הקוראים ולייצר הכנסות חדשות – כשגוגל לוקחת על עצמה את חלק הארי של ההוצאות (דיגיטציה, אחסון מקוון, מכירה וסליקה). הפסד של גוגל במשפט היה מונע ממנה ללכת בכיוון הזה.
אולם גם נצחון של גוגל לא היה פותר את הבעיה, משום שחלק מהספרים הישנים מנועים מלהימכר בגלל תסבוכת משפטית בחוקי זכויות היוצרים האמריקאיים, שנוגעת למה שמכונה “יצירות יתומות”, שלא ידוע מצב זכויות היוצרים שלהן – האם הן שייכות ליוצר או ליורשיו, או שהועברו לאדם או גוף אחר, או פגו והיצירה עברה לנחלת הכלל, כלומר חופשית לשימוש בלי צורך לקבל רשות ולשלם. הבעיה מתמקדת בעיקר בספרים שפורסמו בין 1923 ל-1964 – יש הערכה שמדברת על כך שמחציתם בנחלתם הכלל, אולם לא ידוע אילו מהם, ושל מי הזכויות על המחצית השנייה. נסיון לברר את מצב הזכויות לשם פרסום ספר מחדש יקר מדי לעומת ההכנסות הצפויות, ולעתים בלתי אפשרי.
גוגל וגילדת הסופרים הגיעו לפשרה מבריקה, שחורגת מהמטרה המקורית של התביעה: גוגל תשלם חד-פעמית 125 מיליון דולר, שיכללו תשלומים לבעלי הזכויות של הספרים שסרקה, לסופרים, לכיסוי הוצאות המשפט ולהקמת גוף בשם מרשם זכויות הספרים (Book Rights Registry). גוגל תורשה להמשיך לסרוק ספרים, וגם למכור אותם – כשבמקרה של הספרים הלא-יתומים, בעלי זכויות יוכלו לקבוע את המחיר, לחלק אותם בחינם או לאסור על מכירתם. גוגל תעביר למרשם 63% מהרווחים על מכירת הספרים. המרשם יחלק אותם לבעלי הזכויות שיפנו אליו וידרשו תשלום על יצירותיהם, וישקיע חלק מהכסף שנותר בחיפוש בעלי הזכויות האבודים של היצירות היתומות. מאחר שהתביעה ייצוגית ומייצגת את כל בעלי זכויות היוצרים על ספרים בארה”ב, אישור הפשרה כפסק דין תחול על כל הספרים שם, וכך תפתור את בעיית היצירות היתומות בתעשיית הספרים.
הצדדים הכריזו על הפשרה ב-2008, עבדו על הפרטים והתיקונים זמן רב וב-2011 הפשרה המתוקנת הוצגה לציבור להגשת התנגדויות. 500 כאלו הוגשו, ורבות מהן נסובו סביב המונופול שהפשרה מעניקה לגוגל – על הסריקה, הגישה לחיפוש והמכירה של ספרים בכלל, וכאלו שהדפסתם הופסקה בפרט. מונופול כזה יתן לגוגל יתרון לא הוגן על כל מתחרה נוכחי ופוטנציאלי, ויאפשר לה להפקיע מחירים של מוצרים – ספרים ותוכנם – שהיא בכלל לא יצרה – למשל במחירי מינויים לספרים דיגיטליים שהיא תמכור לאוניברסיטאות וספריות ציבוריות. הנימוקים הללו שכנעו את חטיבת ההגבלים העסקיים של משרד המשפטים, שטענה במסמך שהגישה לבית המשפט שחברה שתרצה להתחרות בגוגל תצטרך לסרוק ספרים בלי רשות, להיתבע ייצוגית על ידי בעלי הזכויות ולחתום על הסכם פשרה, רצף אירועים בלתי סביר לשיחזור. השופט דני צ’ין דחה את הפשרה, ובסוף 2013 דחה את התביעה. בית המשפט מהמעגל השני דחה ב-2015 ערעור של הגילדה על הפסיקה, וב-2016 סירב בית המשפט העליון לבקשת הגילדה לבחון מחדש את פסיקת בית המשפט מהמעגל השני, והותיר אותה על כנה.
תגובות
תגובה אחת לפוסט “הפשרה היצירתית בתביעה ייצוגית נגד גוגל, שהיתה משחררת את הספרים הלכודים בחוקי זכויות היוצרים של ארה”ב, נדחתה בגלל הגבלים עסקיים”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
[…] הרעיון של מהי ספרייה בעולם הדיגיטלי”.[ עוד בנושא: איך גוגל כמעט הצליחו לשחרר את כל הספרים […]