כל אחד מאיתנו מפרש אמוג’י אחרת וזה יגיע לבתי המשפט, טוען פרופ’ למשפטים ראיון אצל גואל פינטו

80* פסקי דין בארה”ב עד סוף 2016 מכילים את המילים “אמוטיקון” או “אמוג’י”, יותר מ-30% מהם מ-2016 ויותר מ-50% מהם מ-15′-16′. האמוג’י הגיעו לבתי המשפט, ומכך אפשר להסיק שהם הופכים לחלק משמעותי יותר בתקשורת האנושית, ולשער שהתקשורת האמוג’ית היא לעתים חלק מהמחלוקת המשפטית. פרופ’ אריק גולדמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנטה קלרה בדק את פסקי הדין במסגרת מחקר שפרסם בתחילת החודש על הדרכים שבהן האמוג’י ישפיעו על החוק והמשפט (פדף).

דיברתי על כך ב”גם כן תרבות” עם גואל פינטו ברשת כאן תרבות:

נגן אודיו

אמוג’י הם פיקטוגרמות (פיקטוגרמה – סימן גרפי שמייצג אובייקט באמצעות תמונה שלו) שנולדו בסלולריים של יפן בסוף שנות ה-90 – הראשונים שבהם נוצרו על ידי שיגטאקה קוריטה עבור שירות הסלולר איימואוד (i-mode) של חברת NTT דוקומו. האמוג’י נכנסו לסט התווים הגלובלי יוניקוד ב-2010. מחקר של אתר emogi.com מ-2015 דיווח כי 92% מאוכלוסיית הרשת משתמשת באמוג’י, מחקר של האתר מ-2016 דיווח שבשנה אחת נשלחו 2.3 טריליון הודעות טקסט עם אמוג’י, והאמוג’י “פרצוף עם דמעות אושר” הופיע ב-1.6 מיליארד ציוצים.

שוטרים עוצרים אמוג’י. תמונה: David Parry/PA Wire – TaylorHerring (cc-by-nc-nd)

אחת מההשפעות של האמוג’י על המשפט היא המחלוקת על משמעות האמוג’י, כפי שקרה בתביעה הישראלית. “שולחים ונמענים יראו באופן בלתי צפוי גירסאות שונות של אמוג’י בגלל תיווך טכנולוגי, מה שיוביל אותם לפרשנויות סבירות – אבל שונות – של אותה תקשורת, עם פוטנציאל להשלכות שליליות על אחד או שני הצדדים”, כתב פרופ’ גולדמן במחקרו. הוא הסביר שהמשמעות השונה נובעת ממספר גורמים: מאפייני התצוגה של המסך (גודל, רזולוציה, צבע, סדר התצוגה וכיוצא בזה), העיצוב הגרפי של האמוג’י (האמוג’י מתעדכנים עיצובית לאורך הזמן, ומעוצבים שונה בין מערכות הפעלה, אפליקציות וגופנים שונים), ופרשנות (שמושפעת מהנמען ומסביבתו, כמו בשפה ובסלנג, בהיעדר מוסכמות רבות שנים ומילונים שמקבעים את משמעות האמוג’י; למשל, אמוג’י “אדם עם ידיים מקופלות” משמש לסירוגין ל”הלוואי/אני מתפלל” ול”תן כיף”).

מקרה כזה של פרשנות שונה של אמוג’י ואמוטיקונים (רגשונים) הגיע לבית המשפט הישראלי. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה אמיר ויצנבליט פסק בפברואר לטובת בעל דירה שתבע שוכרים פוטנציאליים שהתחרטו. השופט הסביר ש”כיום, בעת המודרנית, גם לשימוש בצלמיות ה’אמוג’י’ עשוי להיות משמעות המלמדת על תום-ליבו של הצד למשא ומתן. […]אותו מסרון שנשלח על-ידי הנתבעת [כלל] “סמיילי”, בקבוק שמפניה, דמויות רוקדות ועוד. צלמיות אלו משדרות אופטימיות רבה. אף שלא היה במסרון זה כדי להקים חוזה מחייב בין הצדדים, מסרון זה הוביל, מטבע הדברים, להסתמכות גדולה של התובע על רצון רב של הנתבעים לשכור את דירתו. […] גם לקראת סוף המשא ומתן, באותם מסרונים שנשלחו בסוף חודש יולי, השתמשה הנתבעת 2 בסמלים של “סמיילי”. סמלים אלו, המשדרים לצד שכנגד כי הכל כשורה, היו מטעים, שכן באותה העת כבר הטילו הנתבעים ספק רב ברצונם לשכור את הדירה. צירופם של אלו – אותן צלמיות חגיגיות בתחילת המשא ומתן שיצרו הסתמכות רבה אצל התובע, ואותם סמלי סמיילי בסוף המשא ומתן שהטעו את התובע לסבור שהנתבעים עדיין מעוניינים בדירתו – תומכים במסקנה כי הנתבעים נהגו בחוסר תום-לב במשא ומתן”.

אחרי הקיפול: המחקר המלא של פרופ’ גולדמן.

להורדה (PDF, 506KB)

(* פרופ’ גולדמן מבהיר שמספר פסקי הדין חלקי, משום שהוא לא בדק מילים נרדפות כמו “סמיילי”, שיש לו משמעויות נוספות, ומשמש גם שם פרטי; לא חיפש את האמוטיקונים עצמם, כמו :); ולא חיפש אמוג’י, כי שופטים לא נוטים לפרסם את האמוג’י עצמם בפסקי הדין, וממילא מנועי החיפוש המשפטיים לא מאפשרים חיפוש גרפי)

22 במאי, 2017 | בנושאים 404