נאום הרמטכ”ל גדי אייזנקוט בעצרת יום הזכרון ⏲️ שוברים אמברגו

ביצה שבורה. צילום: Nick Wheeler (cc-by-nc-sa)

רוצים לקרוא את נאום הרמטכ”ל גדי אייזנקוט בעצרת יום הזכרון? הקומוניקט נשלח באמברגו לפרסום ב-20:00, אבל אני לא הסכמתי לשום אמברגו.

תזכורת: הנחיתו עליכם אמברגו מבלי שהסכמתם? שלחו את החומר אל ת”ד 404 ואפרסמו כאן.

חיילי צעצוע 📸 Horia Varlan (cc-by)

להורדה (PDF, 96KB)

נאום הרמטכ”ל בטקס הדלקת נר זיכרון בכותל
ב’ באייר התשע”ח, 17 באפריל 2018
כְּבוֹד נְשִׂיא הַמְדִינַה וְהַגְבֶרֶת נחמה רִיבלִין,
מְכוּבַּדַיי כּוּלְכֶם,
וְהַיְקַרִים מִכּוֹל – בְּנֶי הַמִשפַּחוֹת הַשַכּוּלוֹת,
את דַרכֶּנוּ בַּשבילים המפותלים המובילים לְרַחַבַת הכותל, עשׂינו בנפרד. איש איש בְּגַפּוֹ, איש איש מכוּנס בִּכְֿאֶב הַגַעגוּעַ וּבְֿזִיכְֿרוֹן אהוּבו שנפל. הזיכַּרון הפרטי הוא שהִנחַה את רגלינו, אך בְּרגע קשה וּמוּכַּר זה אנו מתכנסים יחד תחת הכאב הלאומי המשותף, כאבו הַעַז של עם אשר שַכַֿל את בניו וּבְֿנוֹתיו בַּמַאבק על חירותו. בַּרֶגַע הזה –מתגלַה זהותנו המשוּתפת – זו שבִּזְכותהּ התלכּדנו לעםוְהֶקמנו מדינה.
מכובדיי,
שבעים שנים לִתקוּמתהּ של מדינת ישׂראל וְאנו מתאספים יחד למרגלותיו של הכותל, שבו שזור חוט השַנִי של עַמֶנוּ. לצידו של הקיר שהפך לחומה של גבורה וְשֶהיה עֵד למורשת העם, ניצבים אנו כתף אל כתף, וּבֶֿינֶינוּ דְמַמַה דקה.במילותיו החוצבות, כתב אברהם חלפי: “לַדוּמיה אין צֶלֶם, אדיר קולה כנפץ רעמים”. בזוֹ הדממה נשמעים קולותיהם של לוחמי המחתרות ושל לוחמי צה”ל בְּמַעַרְכות העם,וּמולם –דברי הקינה של יהודֶי הגלוּת,אשר חלמו לצעוד אל הכותל בראש מורם, וּלְהושיט ידם לִתפילה; בְּזוֹ הדממה אנו יכולים לשמוע את זַעַקַתַם הכואבת של בני המשפחות השַכּוּלות, אשר איבדו את היקר להם מִכּוֹל למען קיומנו כאן, וּמולה – את פסיעת רגלם של אלפי ילדים וּבְֿנֶי נוער, אשר זוכים להיוולד בְּאֶרֶץ מוגנת, וּלְבקר בַּעיר שבליבה חומה. אבן ועוד אבן, סיפור מצטרף לסיפור, אדם נקשר לאדם –וְכֿוּלם יחד חומה גדולה וּמְבוּצֶרֶת. חומת מגן אחת, המורכּבת מסיפוריהם של רבים; סיפורו של עם.
בַּשֶקֶט הַשׂוֹרר בינינו כעת מצוּוים אנו להתייחד עם זכר חַלְלֶי צבא ההגנה לישראל, אשר קיפחו את חייהם בְּמַעַרְכות העם וּבִֿפְֿעוּלות האיבה. אנו נושאים תפילה להחלמתם של פצועי צה”ל, הנושׂאים בַּגוף וּבַֿנֶפֶש את צַלְקוֹת המאבק על קיומנו. בשקט זה, המחלחל בין מילות הנֶחמה וּמַרחיב את הֶחַלַל ביניהן,נפעל לַהַשַבת נֶעֶדְרֶי צה”ל אשר יצאו מביתם למַלֶא את משימת ההגנה ולא שבו.
במחשְבותיהם של רבים מאיתנו, צַרוּב הרגע שבו הִבַּטנו בְּעֶינַיו של אדם שהיה וְאיננוּ. הִבַּטנו בַּלַהַט שהיה לו בעיניים, בְּחֶדוות הַחיים, בְּנִיצוץ הנעוּרים וּבְֿחִיוך התום.
ב-40 שנות שירותי בצה”ל זכיתי להכיר את דמות הלוחם הישראלי מקרוב. לצערי הרב, לא אחת נפרדתי מאנשים יקרים שהיו לי לאחים לנשק, ומעוד רבים מטובי בניה ובנותיה של הארץ. בביקורים הכואבים בבתיהם נחשפתי למקום שבו התעצבה דמותם ולערכים שלאורם התחנכו.
בני המשפחות–יחד איתכם אנו נושְׂאים בליבנו את הוֹד גְבוּרתם וּמורשתם של הנופלים. בתוך תהום הכאב חַסַר הַמַזוֹר, אנו מתחייבים להמשיך ולהושיט יד אחים מחבקת. לעמוד יחד, כְּמשפחה אחת –כואבת וְזוֹכֶרֶת.
מפקדי צה”ל וְחייליו–
בִּפְֿקודת הַקַמַתוֹ של צה”ל קבע דויד בן-גוריון את צו הדורות, תפקידנו: להיות “מִבטח עוז לִשְלום האוּמה וְהַמולדת”. חזון אשר נַשַׂאנוּ עמנו כְּצֶידַה לַדֶרֶך בִּרְגַעִים רַבִּים שֶל גבורה וּמַכאוֹב; חזון אשר קַשַר אותנו יַחַד וְהפך לִמְציאות בזכות הרוּח שבּשוּרותינו. גם בימים אלה, אני רואה אֶתכם: מפקדֶי צה”ל וְחַייליו בחובה, בקבע וּבְֿמִילואים, פועלים לאור הרוח הנושבת בין פִּרקֶי הֶעַבַר. מִשִטחֶי האימונים, מבּסיסי הַחַטיבות, מהמוּצַבִים שֶבַּגבוּלות – בוקעת הרוח בִּמְלוֹא עוצמתהּ. רוח של שליחות, של עמידה בַּמְשׂימה, של אהבת הארץ וּשְמירה על כבוד האדם.זִכרוּ כי אתם אלה הנושְׂאים בַּאחריות לַשׂאת את אותה הרוח; אתם אלה הנדרשים להנחילה לְדור הֶעַתִיד של משרתינו, מתוך ההכרה כי היא זו המאפשרת לנו למלֶא את יִיעוּדו של צה”ל: להגן על המדינה, להבטיח את קיוּמַה – וּלְנַצח בַּמלחמה.
אזרְחֶי יִשׂרַאֶל וְתושביה,
בַּשגרה כִּבְֿחֶירום, אנו יודעים– משמר המדינה חייב בְּעַמו. זה שִבעַה עשורים שמעמדו של צה”ל כִּצְבא עם ממלכתי, הוא מרכיב העוצמה הגדול ביותר. הערכים המשותפים של אהבת המולדת, הרעות ההדדית ואחוות הלוחמים הם הגוברים על כֹּל פַּעַר. גם בַּזְמנים הקשים ביותר, נותר צה”ל עמוּד תַוֶוך איתן השואב את עוצמתו מכל משרתיו; בן העיר וּבֶֿן הכפר וְהַקיבוץ, חילוני וְדתי, בדוּאִי, דרוזי וִיהוּדי. האחדות והלכידות הן שניצבו לצידנו בַּשַעות הקשות ביותר, הן שהיו לנו לנשק נגד האויב וְהן המאפשרות לנו להמשיך וְלעמוד על רַחַבַה זוֹ.

גם כעת, אנו יודעים כי לא תמה הדרך. אויבינו מבקשים לבסס את כוחם מעבר לַגבולות, למוטט את מרקם החיים הרגיש וְלִפגוע בְּריבּונות המדינה. מול כל איום –עומדים איתן חיילינו בַּחַזִית הלחימה וְהטכנולוגיה, וּמוֹכיחים יחד כיעל חומות הארץ ניצב צַבַא עוצמתי; צבא האוחז בִּיכוֹלות חסרות תקדים וּפֿוֹעל למען מציאות של בטחון ושׂגשׂוּג .

מכובדיי,
מחר נקום יחדלשנת השבעים לִמְדינתנו.גם בַּשַעות שבהן יחגוג איש איש בדרכּו, נזכור את משׂימתנו המשותפת לחיזוק ביטְחון מדינת ישראל וְנִנצוֹר בליבנו את הכאב שהִצמִיח חיים.
למען 70 השנים שעברו וּלְמַעַן השנים שיבואו – נתאחד כולנו בתפילה: “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן”.
יהי זכר הנופלים ברוך.

תגובות

תגובה אחת לפוסט “נאום הרמטכ”ל גדי אייזנקוט בעצרת יום הזכרון ⏲️ שוברים אמברגו”

  1. שי פישר on 17 באפריל, 2018 16:28

    “מחר נקום יחד לשנת השבעים לִמְדינתנו”

    האם שנת השבעים לא הסתיימה שמתחילה השנה השבעים ואחת?

פרסום תגובה