🤙 זה לא לטלפון 👮 עברייני רשת
שיחת הטלפון היא צורת התקשורת האחרונה – מלבד שיחה פנים מול פנים ויחסי מין – שדורשת מאתנו שיתוף פעולה מלא ומסונכרן. זו בדיוק הסיבה שהיא עתידה לעבור מהעולם
תסלחו לנו על השאלה, אבל האם אתם זקנים? אם עניתם “מנין לי” – הנה דרך לדעת: אם אתם משתמשים במלים כגון “מנין”, אתם זקנים. אבל הנה עוד דרך בדוקה, מדעית ופחות או יותר מהימנה: אם השארתם בחודש האחרון יותר מהודעה אחת בתא הקולי של מאן דהוא – אתם זקנים. אם התקשרתם במיוחד כדי להאזין להודעות בתא הקולי שלכם – אתם זקנים. ובמידה פחותה יותר של מהימנות: אם יש לכם תא קולי (ובייחוד אם הקלטתם הודעה משלכם בתא הקולי) – אתם זקנים.
הסוגיה הזאת מוכרת לעייפה; כל תינוק כבר יודע אותה (אם לא ידעתם שרק זקנים משאירים זה לזה [ולנכדיהם] הודעות בתא הקולי – הרי שאתם זקנים). מה שאולי פחות ברור, בנקודה המסוימת על ציר הצייטגייסט שבה נכתבים הדברים שלפניכם, הוא ששיחת הטלפון בעצמה היא אות קלון של זקנה. כמו קמט על הפרסונה הטכנולוגית שלכם. אם רוב התקשורת שלכם עם העולם עוברת דרך מכשיר שפעם הייתה לו חוגה – אתם זקנים. האמת הזאת הולכת ומתגבשת ברגעים אלו ממש: כרגע עוד לגיטימי להשיג אותנו בטלפון. אם תנסו להתקשר אלינו עוד חמש או שש שנים, מיד נבין שאתם שייכים לקבוצת הגיל שלא מבינה את התספורות המשונות של הנוער וצוחקת מ”סברי מרנן”.
ככל שצועד הזמן, אנחנו מעבירים יותר ויותר מתפקודי המוח שלנו לקבלני משנה. אפשר לקונן על העניין הזה אבל זה יהיה בבחינת חלב שנשפך. למשל: אנחנו לא צריכים לזכור יותר שום דבר, משום שגוגל. אבל כשג’ מהמערכת מתקשר לשאול אותנו מה הנושא לטור של השבוע הבא ואנחנו, תוך בהייה במסך, ממציאים איזה משהו, ואז ג’ מנתק – פוף! כל תוכן השיחה מתפוגג ונעלם באותו הרגע, ומשום שאין לנו זיכרון, וחיפוש בתוכן שיחות הטלפון שלנו הוא אפשרות ששמורה רק לעובדי ה-NSA ובני משפחותיהם – אנחנו מבלים את כל היום שלפני הדדליין בחיטוט נואש אחרי הנושא ההוא שהיינו אמורים לכתוב עליו. מה לעזאזל זה היה? משהו על זה שטלפון הוא כלי גרוע להעברת מידע – אנחנו כמעט בטוחים. אנחנו רוצים לרצוח את ג’ שלא שאל אותנו במייל. למייל שלנו יש ארכיון ואפשר לחפש בו. אנחנו רוצים לרצוח את עצמנו, שענינו לג’ לטלפון. אחרי שהצצנו בכל הפתקים על שולחן העבודה אנחנו אפילו שוקלים להרים טלפון לג’ ולשאול אותו על מה לעזאזל אמרנו שנכתוב – אבל זאת תהיה פדיחה: אנחנו? נשתמש בטלפון?
זה לא לטלפון, בקיצור. הטלפון הוא מדיום פגום. אי אפשר לשתוק בו (ישר מניחים שהתנתקה השיחה). אי אפשר לאהוב בשיחת טלפון. לטרוק את הטלפון בפרצוף זה מאוד מספק, אבל מכל בחינה אחרת, גם הריב הטלפוני פגום, וזאת למרות שהוא מתבצע כל הזמן ובעוצמות קול משתנות מתחת לחלון שלנו, במושב מאחורינו באוטובוס וגם, למרבה הזוועה, בתאי שירותים ציבוריים: כשרבים בטלפון אי אפשר לראות את הפנים של הצד השני ולדעת אם הצלחתם להעליב אותו. מאותה הסיבה שאי אפשר לזרוק אף אחת בטלפון (בסמס מותר).
הטלפון הוא מדיום פגום לא רק בגלל מדיומותו, אלא גם בגלל השימוש שהחברה עושה בו. יש לך חצי שעה לשרוף ונמאס לך לחטט באפליקציית הפייסבוק שלך או שאין קליטת WiFi באזור? למה שלא תתקשר אלי ותאכל לי את הראש עד שיגיע התור שלך אצל הרופא? שיחת טלפון היא צורת התקשורת הסינכרונית האחרונה שנותרה לנו, מלבד שיחות פנים אל פנים ויחסי מין – היא דורשת שאתה ואני נשוחח בזמן אמיתי, וזה אומר שבזמן שאתה מקשקש לי באוזן אני נאלץ להקשיב, כי מיד כשתסיים לדבר אתה מצפה ממני להתחיל לדבר בעצמי. זה אומר ששיחת טלפון דורשת מאתנו את מלוא תשומת הלב שלנו בכל זמן נתון. אם אני מתקשר אליך, אני בעצם אומר לך שאתה נדרש להקדיש לי – ממש ברגע זה! – פרק זמן בלתי ידוע לשיחה בנושא לאו דווקא מעניין. אני לא יודע איפה אתה, מה אתה עושה, בחברת מי אתה ומה אתה לובש – אבל אם לא תענה, ישר אתה “מסנן”.
איך “מסנן” נהפכה בכלל למלת גנאי, אמא? ביממה יש 24 שעות ובניכוי שינה, מקלחת ופייסבוק נשארות לנו רק ארבע לעצמנו. אנחנו רוצים לשלוט בזמן שלנו. אנחנו רוצים לענות רק כשיש לנו מה להגיד, ואחרי שגמרנו את הסנדוויץ’. כל אמצעי התקשורת האחרים – סמסים, צ’טים – מאפשרים לנו את הגמישות הזאת. מי שמתקשר אלינו חי עדיין בעולם שבו לאמצעי התקשורת הייתה חדירה מוגבלת לחיים שלנו, ושבה אולי שמחנו לשמוע את קולו של מאן דהוא. עכשיו מה שישמח אותנו זה כמה דקות של שקט, כי בחייאת, אנחנו מנסים לאכול את הסנדוויץ’ הזה כבר מעשר בבוקר.
מכל הסיבות האלו ועוד, אנחנו שמחים שהשיחה הקולית גוססת ושבקרוב תחזיר את נשמתה למרכזייה הגדולה בשמיים. מי שעדיין רוצה לתקשר עם הנוער, או עם הנוער־ברוחו, כמונו, מוזמן להתקין ווטסאפ.
מחשבה פחות או יותר מעניינת לסיום
ככל שהשיחה הקולית נהפכת לשימוש המשני שאנחנו עושים בסמארטפונים שלנו, כך גוברת הפופולריות של הפקודה הקולית. גם לאייפון וגם לאנדרואיד יש מוצרי פקודות קוליות מצוינים – אפשר לפקוד על “סירי”, או על “אוקי גוגל”, לחפש איך קוראים לשחקנית ההיא, לשלוח סמסים, לקבוע פגישות, לשאול איך מגיעים להלסינגפורס 5 – והם משתפרים בזיהוי פקודות באנגלית במבטא לוונטיני כבד וגם בעברית.
הנבואה ניתנה לשוטים כמונו, ולכן אנחנו חוזים שבעתיד נפסיק לדבר זה עם זה בטלפון – ובמקום זה נעבור לדבר ישר עם הטלפונים שלנו.
תגובות
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.