מה אתה רוצה לעשות הלילה, מוח? המתופף של הגרייטפול דד מנגן ישר מהמוח
כשמיקי הארט, המתופף של הגרייטפול דד, תופף לסבתו חולת האלצהיימר, היא אמרה את שמו אחרי יותר משנה של שתיקה. אחרי שלושה עשורים של חקר השפעת הקצב על המוח, הוא יופיע הערב בישראל עם כובע אא”ג מוצמד לראשו, וינגן באמצעות גלי המוח שלו. בעתיד, הוא אומר, יהיו כלי נגינה מופעלי מחשבה: “למה שאדם משותק לא יוכל לנגן בלהקה?”
מתבקש לפתוח את הכתבה הזאת באחת מהבדיחות הרבות שלועגות לאינטליגנציה של מתופפים. מיקי הארט, פעם המתופף של הגרייטפול דד והיום מנהיג להקת “מיקי הארט בנד”, מנגן באלבומו החדש “סופראורגניזם” ישר מהמוח. בעזרת כובע אא”ג הקליט הארט את גלי המוח שלו, ביצע בהם סוניפיקציה (תרגום לצליל) ושילב אותם בשיריו, לצד מקצבי לב ותאי גזע. הערב (ה’) הוא יעלה על במה באמפי הר הצופים בירושלים עם כובע האא”ג, שיתעד את גלי המוח שלו בזמן שהוא מופיע ויתרגמם לקול ולהנפשה תלת-ממדית על מסך.
“בארבע השנים האחרונות אני מאבסס על סוניפיקציה”, מספר הארט בראיון אימייל ל”הארץ”. “בראשית עשיתי סוניפיקציה של היקום עבור האלבום Mysterium Tremendum, אחר כך התבקשתי ליצור מוזיקה לכבוד גשר הגולדן גייט בסן פרנסיסקו תוך שימוש בתנודות של הגשר, ואז חיברתי ל[מירוץ היאכטות] America’s Cup יצירה מוזיקלית שמבוססת על האקולוגיה של מפרץ סן פרנסיסקו. ולאחרונה, בסופראורגניזם, הלכתי מהמקרו, החלל, למיקרו, המקצבים הפיזיולוגיים שבתוך כל אחד מאיתנו. המוח הוא סופראורגניזם… מרכז קצב”.
הארט עטור הפרסים, שיחגוג שבעים בחודש הבא, מוכר כאחד משני המתופפים של ה”דד” לצד ביל קרויצמן, שביחד כונו “שדי הקצב” (Rhythm Devils), שם שאימצו ללהקה שהקימו ב-2006. “ב-66 מ-69 שנותיי, הייתי עמוק בעולם הקצב”, סיפר בראיון [
] לסיטי פייג’ז. כשנשאל מאיפה מגיע הביט, הקצב, השיב: “כשכתבתי את ספריי, הלכתי אחורה וחקרתי הרבה היסטוריה. אז הבנתי שאני צריך לחזור לרגע הבריאה – לפני 13.8 מיליארד שנים. משם הגיעו הביטים. התחלתי לאסוף קולות מהכוכבים והפלנטות וזה הפך לציר-זמן קולי. איך נשמע היקום? פיתגורס, אבי המדע של המוזיקה, קרא לזה ‘המוזיקה של הספירות'”.
בשני העשורים האחרונים עוסק הארט בקשר שבין מוזיקה לרווחתו הפיזית והנפשית של האדם. על החוויה האישית שהביאה אותו לעסוק בנושא סיפר ב-2009, בראיון שנתן לכבוד כניסתו להיכל התהילה של ה-Precussive Arts Society: “לפני כמעט שלושים שנה סבלה סבתי מאלצהיימר. היא היתה בשלבים מתקדמים, ולא דיברה מזה זמן רב [בראיון אחר הוא אומר שהיא לא דיברה במשך שנה, ע”ק]. ביקרתי אותה והבאתי תוף כדי שאוכל לנגן עבורה, ונדהמתי כשהיא אמרה את שמי. קצב מחבר אנשים לתהודה של היקום. זה הכל עניין של תנודות. אנחנו מגלים עכשיו אילו חלקים של המוח נדלקים כשאנחנו ‘על מוזיקה’ [הארט בוחר כאן בסלנג שמתכתב עם עולם השימוש בסמים, ע”ק], וזה מאוד מלהיב. עבורי, זה מאוד אישי. צפייה בסבתי מגיבה בצורה כל כך חיובית לצליל וקצב היתה נקודת מפנה”.
את העשור שאחרי החוויה המכוננת הזו הקדיש לחקר הקצב והשפעתו על גוף האדם, ובסופו, ב-1991, הופיע בפני ועדה של הסנאט האמריקאי לנושא ההזדקנות, שם דיבר על כוחם המרפא של התיפוף והקצב מול מחלות הקשורות בהזדקנות. בדבריו בפני הוועדה אמר: “הגופים שלנו הם מכונות קצב רב-ממדיות שבהן הכל פועם בסינכרון, מפעילות העיכול של הקרביים שלנו ועד שיגור הנוירונים במוחנו. הביט העיקרי בתוך הגוף מופעל על ידי המערכת הקרדיווסקולריות, הלב והריאות. הלב פועם בין שישים לשמונים פעמים בדקה והריאות מתמלאות ומתרוקנות בערך ברבע מהמהירות הזאת, וכל זה קורה ברמה בלתי-הכרתית. עם זאת, כשאנחנו מזדקנים, המקצבים הללו יוצאים מסינכרון. ואז, פתאום, אין דבר חשוב או קריטי יותר מהחזרת הקצב האבוד הזה. […] הקצב נמצא בליבה של חיינו. אם נכיר בעובדה הזו ונפעל לפיה, נגדיל את פוטנציאל מניעת המחלות ושימור הרווחה המנטלית, הפיזית והרוחנית. כמין, אנחנו אוהבים לשחק עם קצב. אנחנו מתעסקים בו בכל שניה מחיינו, ממש עד הסוף. כשהמקצבים נפסקים, כך גם אנחנו”.
הארט המליץ לוועדה לתעל כספים לתוכנית של הכנסת כלי הקשה ומעגלי תיפוף לחייהם של הזקנים. אלו יגדילו את האינטראקציה בין הזקנים לבין עצמם ואת הקשר שלהם עם העולם החיצוני, יפחיתו את תחושת הבדידות והניכור שלהם, יחזקו את ההערכה העצמית שלהם ויספקו להם תחשות העצמה, יצירתיות והגברה של היכולת למקד את המחשבה, כמו גם יפחיתו את הלחץ ויאפשרו להם לבצע פעילות גופנית ממריצה, בטוחה ולא מטלטלת, “שלא לדבר על סתם כיף”. באותה שנה הקים הארט את Rhythm For Life, ארגון שארגן סדנאות תיפוף וכלי הקשה לזקנים. בשנת 2000 התקבל הארט למועצת המנהלים של המכון למוזיקה ותפקוד נוירולוגי (Institute for Music and Neurologic Function), מלכ”ר אמריקאי שעוסק בחקר השפעת המוזיקה על מצבו של האדם, ובתרפיה באמצעות מוזיקה.
התחושות תורגמו למדע פופולרי כשהארט עלה בשנה שעברה על במה עם מכשיר אא”ג על ראשו והשמיע צלילים מגלי המוח שלו. “אני נותן לכם את מוחי”, אמר לקהל, ואז צחק והסתייג: “לפחות את הקול של המוח שלי”. זו לא היתה הופעה מוזיקלית, אלא כנס של אגודת הגמלאים האמריקאית AARP בניו אורלינס, כשאיתו על הבמה היה הנוירולוג ד”ר אדם גזליי (Adam Gazzaley), מנהל מעבדת גזליי למחקר ניורומדע קוגניטיבי באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, שביחד עם צוותו פיתח עבור הארט את כובע האא”ג להופעות החיות.
“זו לחיצת יד בין מדע ואמנות”, סיפר הארט באתר של יונאס מדיה, החברה שמייצגת אותו, על שיתוף הפעולה עם ד”ר גזליי במיזם שהקימו השניים, “פרויקט קצב והמוח“, ושחלק מההכנסות מסופראורגניזם מוקדשות לו. “המטרה היא לפצח את הקוד של הקצב. ברגע שנדע מה הקצב באמת עושה, נוכל לשלוט בו ולהשתמש בו לאבחון רפואי, למטרות בריאותיות. היכולת לחבר מחדש את הסינפסות, הקשרים השבורים בפרקינסון ובאלצהיימר – לשם אנחנו הולכים”.
“מה שאני עושה על הבמה זו אמנות”, אומר הארט כשאנחנו שואלים אותו אם מוזיקת המוח שלו היא יעד אמנותי או רק תוצר לוואי בדרך למציאת מרפא למחלות של המוח. “אבל המטרה של פרויקט קצב והמוח היא לקדם הבנתנו בנוגע לתפקיד של הקצב בתפקודי מוח גבוהים, ואיך אנחנו יכולים להשפיע על קצבי המוח באמצעות דרכי התערבות חדשניות, כמו נוירומודולציה, אימוני קצב, אימוני משחקי מחשב ונוירופידבק. המטרה הסופית היא לשפר את הקוגניציה ומצב הרוח אצל אנשים בריאים וכאלו בעלי ליקויים, ובכך להשפיע חיובית על איכות חיינו”.
בני אדם באמת יכולים לשלוט בגלי המוח שלהם ברמה שתאפשר להם לנגן מוזיקה?
“הו, כן. אם אנשים יכולים לשלוט ברובוטים בעזרת המוח שלהם, אנחנו בהחלט יכולים לנגן מוזיקה עם המוח שלנו”
מוזיקה תמיד מנוגנת באמצעות המוח. מה ההבדל המהותי בין הלחנה וניגון מסורתיים של מוזיקה לבין מוזיקה שמנוגנת דרך גלי המוח שלך?
“ההבדל כאן הוא המשוב – הנוירומשוב. אני יכול לקיים אינטראקציה עם פעילות המוח שלי בצורה שהיתה בלתי אפשרית בעבר”.
אתה מדמיין כלי נגינה חדשים, שיופעלו על ידי מחשבה במקום מגע ותנועה?
“בטח. למה שאדם משותק לא יוכל לנגן בלהקה?”
הארט יוצא כעת למסע הופעות של סופראורגניזם, כשחלק מההכנסות מהכרטיסים שיימכרו דרך אתרו יועברו ל”פרויקט קצב והמוח”. ההופעה שלו בישראל נערכת בפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת במסגרת עונת התרבות בירושלים. “עם מיליוני סינפסות שמשגרות בהרמוניה, בקצב, באופן מסוים, המוח הוא מקודש”, אומר הארט. הוא לא שש לדבר על עתיד תעשיית מוזיקה לאור האתגרים וההזדמנויות בדרכי היצירה וההפצה החדשות: “אני לא יכול לחזות את העתיד, ולא מחשיב את עצמי כמומחה בכל מה שקשור לעסקי המוזיקה. אבל אני כן אומר שאני חושב שהמוזיקה ממשיכה להמציא מחדש ולחקור. עם שינוי הטכנולוגיה, גם המוזיקה משתנה”.
כאן אפשר להאזין לאלבום “סופראורגניזם” [] ולרכוש אותו ב-10-15 דולר, לפי הפורמט.
התפרסם במקור באתר “הארץ”, 2013.08.22
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
