מפסיקים להתקפל מול אגד ודן: קריאה למרד הורים לתינוקות ופעוטות שמשתמשים בתחבורה ציבורית

פוסט של אורי משגב

בפראפרזה על משפט שחכם סיני עתיק אמר פעם, גם מהפכה כוללת מתחילה בברקס קטן על גלגל העגלה. אז הנה התרומה שלי. אני לא מוכן לשתוק יותר מול עוול יומיומי שפוגע באוכלוסיה מובחנת מאוד – הורים לילדים קטנים שמשתמשים בתחבורה ציבורית. תבינו לבד לאיזה מעמדות כלכליים הם משתייכים.

בכל פעם שאני עולה לאוטובוס עם לירי בן השלוש בעגלה, חברת דן מחייבת אותי לשלם עבורו כרטיס נוסף. בעצם היא לא מחייבת – הנהג מציג בפני את האפשרות לקפל את העגלה, לקחת אותו עלי, ואז לא לשלם. שנינו יודעים שזה לעולם לא יקרה. אני לא אקפל את העגלה ואחזיק אותה ביד אחת, כשביד השנייה אני מחזיק את הילד שלי. זה לא בטוח לנסוע ככה, ולא סביר לביצוע. אני רוצה להדגיש: מדובר גם על נסיעה בעמידה. למעשה בתדירות הקווים של דן, כמעט תמיד אנחנו נוסעים בעמידה. כלומר לא אני ולא לירי תופסים מקום ישיבה. אני עומד, הוא יושב בעגלה, ושנינו משלמים כל אחד כרטיס מלא.

לכאורה, ילד עד גיל חמש פטור מדמי נסיעה באוטובוס. כל עוד הוא לא יושב בעגלה כמובן. אבל כאמור, תינוקות ופעוטות כן יושבים בעגלה. זה נוח יותר ובטיחותי יותר. המצב הקיים מחייב את הוריהם להכפיל את ההוצאה החודשית שלהם על תחבורה ציבורית. אני כותב להכפיל, כי שיא האבסורד הוא שאני לא יכול לשלם על לירי מחיר ילד, או לרכוש עבורו רב-קו של ילד (50 אחוז הנחה). אתם יודעים למה? כי ילד עד גיל 5 פטור מהוצאות נסיעה, אז אין כרטיסים כאלה. זה אומר גם שבמקרה של לירי והעגלה שלו, אין אפשרות גם ליהנות מפטור מתשלום שמגיע לכל מי שמחזיק רב קו ועולה על אוטובוס 90 דקות אחרי הנסיעה האחרונה שלו. ההטבה המבורכת הזו אפשרית רק למחזיקי רב-קו, וללירי אין רב-קו. הוא מתחת לגיל 5. הוא אמור לנסוע חינם.

בשנים האחרונות אני מעריך שפרקתי את זעמי, או תסכולי, על מאות נהגים בהקשר הזה. לחלקם התחננתי, במטרה לקבל קצה קצהו של הסבר הגיוני. אין להם איך ומה לענות, חלקם לא מעוניינים לענות, ובכל מקרה הם לא אשמים והם לא הכתובת. הצדיקים מביניהם לא דורשים את התשלום השערורייתי. רובם מפחדים מקנס של מבקר החברה, ובצדק. לכל היותר הם ממלמלים משהו על “ביטוח”, או סתם “ככה זה”.

אז זהו, שנמאס לי מככה זה. מדובר בשערורייה. עוול. עושק. בהיקף של 6 שקלים ושישים אגורות כמובן, יש דברים יותר גרועים. אבל אם תכפילו את הסכום הזה בשתיים או יותר נסיעות יומיות, ואז במספר ההורים שנאלצים לשלם אותו, ואז במספר ימי החול בשנה, תבינו את גודל השוד ברמה הלאומית.

אין לי כוח או כוונה לשחרר קיטור בפייסבוק ולהמשיך הלאה. אני גם לא מתכוון לפנות באופן אישי לחברת דן. ניסיתי בעבר את שירות הלקוחות שלהם; אל תנסו את זה בבית. אני מכריז מכאן על מרד. אני מקווה שהמוני אמהות ואבות יצטרפו אלי, אבל אני מתכוון לנהל אותו גם אם אגלה שאני לבד במערכה. אני יודע שאני לא מסוגל יותר לחיות עם עצמי בשלום מול העיוות הזה.

זה הולך להיות מאוד פשוט: אנחנו נותנים לחברות אגד ודן ולמשרד התחבורה חודש בדיוק לבחון מחדש את הסיפור הזה, ולתקן את המעוות. בתום חודש מהיום, כלומר ב-20 בחודש מארס, אנחנו מפסיקים לקפל את העגלות, ומפסיקים גם להתקפל מול אגד ודן ולשלם עבור ילד בעגלה כרטיס נסיעה. מצדי שיורידו אותנו בכוח, שיעצרו את האוטובוס, שיזמינו משטרה. עם שאר הנוסעים הסליחה, אנחנו מתנצלים מראש. פשוט נמאס לנו להתקפל.

אורי משגב הוא עיתונאי

20 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404 | 9 תגובות