סא”ל שלום אייזנר ומלחמת הסרטונים

פוסט של יהודה יפרח

“עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים”, הזהיר רבי בפרקי אבות. “חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה” (=לחבר שלך יש חבר, ולחבר של החבר שלך גם יש חבר. גרסה של “עוף השמים יוליך את הקול”), אבחנו חכמים במסכת כתובות. “מצלמים אותך, אח שלי”, זעק בגרון ניחר לפני עשרים שנה הרב אמנון יצחק בעצרת תשובה מאולתרת בדרום תל-אביב, “אתה בטלוויזיה במעגל סגור, הכול מתועד”.

היום כבר אין צורך בשמו”סים (שיחות מוסר), הטכנולוגיה עושה את העבודה. מה שלא עשה מורא שמיים עושות החתימות הדיגיטליות ואמצעי התיעוד האלקטרוניים. “חית המתכת”, כפי שקרא לה פעם מאיר אריאל, פוסעת בצעדי ענק לקראת כיסוי מלא של כמעט כל אירוע בעל ערך בעולם. עד כדי כך שאפשר להעריך שאם ביבֵי הריאליטי נוסח האח הגדול יאבדו את הרייטינג שלהם, זה לא יהיה בגלל עידון יצר המציצנות של הצופים אלא בגלל שהחשיפה המתמדת מפסיקה להיות חידוש. כבר היום הרשתות החברתיות מלאות בפרופילים של אנשים המתעדים עצמם לדעת 24 שעות ביממה.

במובן הזה, הדיון האתי על תגובתו של סא”ל שלום אייזנר לפרובוקציה של האנרכיסט הדני כמעט מתייתר. עוד לפני הסוגיה הערכית, חשף הסמח”ט הקרבי חוסר התמצאות בקריאת המפה. כי אחרי שהערבים נואשו מלהשיג הישגים מבצעיים דרך תמרון קרקעי הם השכילו להפוך את שדה הקרב לסט צילומים שבו המטרה המרכזית היא לגרוף כמה שיותר “לייקים” ושיתופים. האסטרטגיה הוסטה מהגאוגרפיה לפוליטיקה, מהטופוגרפיה לדימוי ולתודעה. וכאן אייזנר התברבר בניווט, כשל בהבנת המשימה.

אגב, בקראטה יש תנועה ששמה “גיאקוצוקי”, שבעיני המתבונן מהצד נראית כמו דחיפה מנומסת קלה. אבל היריב שמקבל אותה מידיו של לוחם מיומן עשוי למצוא עצמו מרותק שבועות רבים למיטה כשצלעותיו התחתונות מרוסקות. התנועה הזו נועדה בדיוק למקרים שבהם הצדק צריך להיעשות אך לא להיראות. אמנות הלחימה מהאי אוקינאווה היא רק דוגמה למיומנות וליצירתיות שנדרשים לה מפקדים בשדה הקרב המודרני. וכל זה עוד לפני הדיון הערכי בסוגיית טוהר הנשק, שגם בה יש עוד הרבה מה לברר.

יהודה יפרח הוא ראש הדסק המשפטי בעיתון “מקור ראשון”. הטור המלא יתפרסם מחר במוסף “צדק” של העיתון. קומיקס: רחלי רוטנר. איור דיוקן יפרח: מושיק גולסט

19 באפריל, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות