דף עזר למתקשים בחגי ומועדי ישראל
אתמול ערב יום השואה – עובדים רגיל, הכל נסגר בשבע בערב, אין צפירה, יש תחבורה ציבורית.
היום יום השואה – עובדים רגיל, הכל פתוח, יש צפירה בעשר ותחבורה ציבורית.
שלישי הבא ערב יום הזכרון – כמו היום אבל עם צפירה בשמונה בערב.
רביעי הבא יום הזכרון / ערב יום העצמאות – עובדים חצי יום, יש צפירה באחת עשרה בבוקר, יש תחבורה ציבורית.
חמישי הבא יום העצמאות – לא עובדים, יש תחבורה ציבורית.
6/5 ערב ל”ג בעומר – יש מדורות ומגעיל בחוץ, אפשר להסתפר ולהתגלח.
17/5 יום שחרור ירושלים – אחלה, עבודה טובה.
23/5 ערב שבועות – החג הזה עם הגבינות, מפסידים יום חופש כי נופל על שבת.
24/5 שבועות – לא עובדים, צריך ללכת לירושלים ברגל.
25/5 יום רגיל – זה לא חג של יומיים כמו ראש השנה.
כל יוני אין כלום כי הוא חודש זין.
יולי-אוגוסט – הורים לילדים שונאים את החיים שלהם, לפעמים מביאים את הילדים לעבודה כדי שגם השאר ישנאו קצת
5/7 צום י”ז בתמוז – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול.
25/7 ערב תשעה באב – לא עובדים כי שבת אבל בתכלס אמורים כן, הרבה דברים נסגרים בערב אבל לא כמו יום השואה וכיפור אבל גם שבת אז בטח הם לא יהיו פתוחים מלכתחילה בקיצור בהצלחה להבין מה קורה פה.
26/7 צום תשעה באב – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול.
14/8 – יש לי יומולדת, לא עובדים ולא קשור לזה שיום שישי.
מתישהו בסוף אוגוסט נגמר החופש וההורים מפסיקים להתבכיין לשבועיים
13/9 ערב ראש השנה – עובדים חצי יום אבל זה יום ראשון אז בטח כולם יעשו גשר, הארוחה הזאת עם הדג והרימונים, אין תחבורה ציבורית, ההורים חוזרים לשנוא את החיים שלהם.
14/9 ראש השנה – לא עובדים, אין תחבורה ציבורית.
15/9 עדיין ראש השנה – לא עובדים כי משהו עם חו”ל או זה שירושלים היתה מוקפת חומה או משהו?
16/9 צום גדליה – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול, אבל זה משאיר רק יומיים של עבודה לשבוע אז בטח כולם יקחו עוד גשר.
22/9 ערב יום כיפור – הנשק הגרעיני של החגים, עובדים חצי יום, הכל סגור, אין תחבורה ציבורית, אסור לנהוג, אסור לאכול, אסור לשתות, אסור לעשות כלום.
23/9 יום כיפור – אותו דבר אבל מהבוקר.
24/9 יום רגיל – אבל בגלל שיום חמישי כולם יקחו גשר כי…
27/9 ערב סוכות – עובדים חצי יום, הארוחה הזאת עם האתרוג והלולבים, אין תחבורה ציבורית, אוכלים מעכשיו בסוכה עד שאומרים אחרת.
28/9 סוכות – לא עובדים, אין תחבורה ציבורית, צריך ללכת לירושלים ברגל.
29/9 עד 3/10 חול המועד סוכות – בגדול עובדים אבל יש מקומות שלא או רק חצי יום, כאוס מוחלט ואף אחד לא יודע מה עושים, ההורים מתאבדים, יש תחבורה ציבורית.
4/10 ערב שמחת תורה – עוד ארוחת חג של סוכות? נראה לי? עובדים חצי יום ואין תחבורה ציבורית וכל זה.
5/10 שמחת תורה – לא עובדים ונראה לי שאפשר להפסיק לאכול בסוכה אבל אני לא סגור על זה.
6/10 ההורים חוזרים לחיים עד חנוכה.
12/10 יום הזכרון לרחבעם זאבי – זה בלוח השנה.
25/10 יום הזכרון ליצחק רבין – הולכים לכיכר ומתרפקים על הניינטיז.
17/11 יום הזכרון לדוד בן גוריון – אוקיי נראה לי שלוח השנה שאני מתסכל בו קצת דפוק, הולכים ברגל לבאר שבע.
6/12 עד 14/12 חנוכה – החג הזה עם הסופגניות, עובדים רגיל, מדליקים נרות, ההורים שוב מתבאסים וכל זה.
22/12 צום עשרה בטבת – ר’ י”ז בתמוז.
31/12 סילבסטר – עובדים רגיל אבל זה חמישי אז כל הסופ”ש יהיה מלא מסיבות.
25/1/16 ט”ו בשבט – החג הזה עם הפירות היבשים, עובדים רגיל, צריך לנטוע עץ.
24/2 פורים קטן – חג שהמציאו כדי שפברואר לא יתבאס.
29/2 יום בונוס כדי שנרגיש שהזמן עובר לאט יותר.
23/3 תענית אסתר – ר’ עשרה בטבת.
24/3 פורים האמיתי היזהרו מחיקויים – החג הזה עם התחפושות, עובדים רגיל אבל זה יום חמישי אז כל הסופ”ש יהיה מלא מסיבות.
22/4 ערב פסח – החג הזה עם ההגדה, אמורים לעבוד חצי יום אבל זה יום שישי אז שוב מפסידים חופש כמו השנה, אסור לאכול חמץ יותר, אתם זוכרים איך זה כולה היה פסח לפני שבועיים.
23/4 פסח – לא עובדים אבל גם שבת, עוד פעם צריך ללכת לירושלים ברגל.
24/4 עד 28/4 חוה”מ פסח – ראה חול המועד סוכות אבל בלי חמץ ובלי סוכה.
28/4 ערב חג שני של פסח – עוד תירוץ לעשות ארוחה עם המשפחה, עובדים חצי יום.
29/4 חג שני של פסח – יום שישי אז כל הזין, בלה בלה בלה, אפשר בערב לחזור לאכול חמץ, די נמאס לי יש מיליון חגים.

אני לא מוכן לראות את “הנוקמים” בקולנוע כי יש לי מספיק תלת-ממד בחיים עצמם
אני מאוד מתרגש לקראת האוונג’רז, שעולה בסופ”ש הקרוב בארץ. סוף סוף פרויקט בסדר גודל ענק שנכתב ובוים ע”י ג’וס ווידון, אחד מיוצרי הטלוויזיה והקולנוע האהובים עליי. כשהוא רק הוכרז הייתי סקפטי, כמו רבים אחרים, והנחתי שמשהו ישתבש בדרך. אבל עם חלוף הזמן נראה שזה הדבר האמיתי, וההתרגשות שלי הלכה וגדלה. בחודשים האחרונים זה בערך כל מה שהחברים שלי מדברים עליו. בני המזל המעטים מביניהם שזכו כבר לצפות בו בחו”ל אמרו שהוא מצויין, המבקרים נותנים לו ציונים סופר-גבוהים והפתיחה שלו שברה את השיא של כל הזמנים עם 200 מיליון דולר לסוף השבוע הראשון בארה”ב.
אבל אני לא אצפה בו, לפחות לא בקרוב.
אני לא אצפה בו כי בארץ הוא מוקרן רק בתלת ממד.
זה לא העניין הכלכלי. אני חושב שראוי לשלם תוספת על הקרנה בתלת ממד, הציוד יקר יותר וצריך לתחזק את המשקפיים. לגיטימי. הבעיה היא שאני אף פעם לא נהנה מסרטי תלת ממד. המשקפיים לא מסתדרים לי טוב עם משקפי הראיה, גורמים לכאבי ראש וסידורים בלתי פוסקים של הגוף במושב, הראש ביחס למסך והמשקפיים ביחס לעיניים. מספר פעמים במהלך הסרט אני צריך להוריד את המשקפיים ולתת לעיניים לנוח כמה דקות, ואז בכלל אי אפשר לראות כלום.
אני מקבל את זה שזו טכנולוגיה חדשה יחסית שאינה מתאימה לכולם, ושיש צופים שזה משפר להם את החוויה בטירוף עד שהם מאוכזבים כשסרט לא מוקרן כך בארץ. מה שלא מקובל לדעתי היא החלטת המפיצים להפיץ את הסרט בתלת ממד בלבד ולמנוע מאנשים שלא יכולים להינות מפורמט זה לצפות בסרט. ושוב, זה לא העניין הכלכלי. אתם פשוט מוכרים לי מוצר פגום.
אני לא חושב שזו תלונה מופרכת כל כך. אני לא מבקש להוזיל את מחירי הכרטיסים או הפופקורן. לא מבקש להחזיר את בתי הקולנוע לת”א. לא מבקש שלא תיגבה עמלה על הזמנת כרטיסים מראש דרך האינטרנט. לא מבקש שהסדרנים יאכפו את השקט באולם, שיהיו פחות פרסומות ושאנשים יכבו כבר את הטלפון שלהם. אני רק מבקש שיפיצו סרטים גם בשני ממדים. הייתי מוותר על האולמות הגדולים והמשובחים ומרחיק קצת מהבית כדי למצוא אולם שמקרין את הסרט בצורה רגילה ממנה אוכל להינות גם, אבל כדי למצוא אחד כזה אאלץ להרחיק עד נתב”ג.
אז לצערי לא אצפה בסרט. לא בשבוע הקרוב, זאת אומרת. במקום לשלם 35 ש”ח על כרטיס – מה שהייתי שמח לעשות לו היתה ניתנת לי הבחירה – אמתין עד שתופץ באינטרנט גירסה איכותית שלו ואצפה בחינם.
צפייה מהנה!
