“אני לא כותבת שירה, אני כותבת להיטים”, היא אמרה, והבנתי איך לעולם לא מתבלבלים בין כסף של מונופול לכסף של מכולת.

לקח לי עוד שלוש דקות ושני קבצנים עד שהגעתי לדירה שלי.
החורף התחיל כבר לפני כמה ימים, והמיטה שלי נראתה די עירומה. צריך לגייס כח וחשק מאד מסוימים בשביל להציע את המיטה בחורף. בעיקר בשביל לצפות פוך זוגי. אם היה קיים כזה שרות, הייתי מזמינה הביתה פּוּכַאִי שיעשה את זה בשבילי.

מצד אחד, אני עייפה ולא בא לי לזוז. מצד שני, אין צד שני.

לוגמת עוד כוס קפה סתמית טרם קריסה / על כסא המכיר קימורי ישבני / אם תבחינו במחר עולה על אוטובוס באופק / תגידו לו שאני

את יפה כמו שורה משיר. תני לי רגע… אל תברחי. הלוואי שתהיי מהשירים הקֶצ’יים, הקיטשיים, שנדבקים לבפנוכו של הראש ולא מרפים. חשבתי שאולי… תשרבבי שפתיים, תשרבטי לי עוד כמה שורות ממך. מה את אוהבת, על מה את חושבת, מה את סוחבת ועוד דברים שמתחרזים. נו, אל תהיי כזאת, תהיי אחרת. מאושרת. לא שהעצב לא הולם אותך. אני יכול להיות אביר אם את רוצה, אם את צריכה. חייבת. מוכרחה. אני שלך למשך חמש-עשרה דקות התהילה. מה את שותה כשאת שוטה? אזמין לך משקה להתחלה ומונית בסוף. העיקר שטפל ותפל כרגע, ובכל זאת יש מה לקטוף. אוהבת-לא אוהבת, עלי כותרת על המיטה, חוככת בין הסדינים, בינות לציפיות. חמודה, אני לא איש מהשורה, אני בין השורות. בדרך כלל נופל בין הכסאות, וכרגע עומד לך בין הרגליים. איך היית מרגישה אם היית מרגישה, נושמת כמו בובת חרסינה, אישונים נעוצים בתקרה. את קרה, אבל מעולם לא הפסקת להיות. קרה, כאילו כלום לא קרה. נעלמת בנוף כמו קלישאה. נעלמת בנוף. נעלמת בנוף.

אתה נופל / אתה נוף אל / משהו שמת.

כשאתה מת, מתות אתך כל הפעמים הראשונות שהיו יכולות להיות.

בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף + פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים = בתי הקברות מלאים באנשים שלא היו פראיירים.