הסוריאליזם של אפל וסטיב ג’ובס
כשהמאיירת והמעצבת ליאת הראל הוזמנה להשתתף בתערוכת הדיוקנאות Icon People, היא בחרה לצייר את סטיב ג’ובס, מייסד ומנכ”ל אפל. חודש לפני פתיחת התערוכה התפטר ג’ובס מתפקידו בשל מצבו הבריאותי, וזכה לשמוע הספד-בחיים על תרומתו העצומה לעולם.
“סטיב ג’ובס הוא האיש שמאחורי אפל, הוא הפך לסמל לפחות כמו הסמל של אפל עצמה”, אומרת הראל. “הוא מסמל עבורי חדשנות, יצירתיות, אדם עם חזון שמאמין בעצמו ובדרך שלו, לוקח סיכונים בדברים שהוא אמר ועשה, הצעיד את אפל קדימה, וגם אותנו, בעצם, אל עבר העתיד. גם מבחינה אישית, למרות שיש הרבה שלא יסכימו איתי, בעיניי יש בו משהו מאוד צנוע, אולי אפילו קצת ביישנות, החיוך הילדותי הזה. זו הסיבה שבחרתי אותו. המחשב הראשון שבאתי במגע איתו היה מקינטוש, תמיד מאוד הזדהיתי עם המותג, וגם עם מה שהאדם משדר.
“האיור הוא בהשראת רנה מגריט, ששייך לזרם הסוריאליסטי של מציאות בלתי נתפסת. הציור שלו, ‘בנו של האדם’, מראה תפוח שמסתיר פרצוף של אדם, מרחף מולו באוויר ומתעלם הגרביטציה. זה מתקשר לי מאוד עם ג’ובס: הדברים שהוא הציג לעולם הם דברים סוריאליסטיים, מתעלמים מכל חוקיות ומכל מה שהכרנו קודם לכן. אם לפני כמה שנים מישהו היה מדבר על טלפון שהוא גם מסך מולטיטאץ’, גם נגן מוזיקה וגם אפשר לשחק איתו שש בש עם מישהו בבית קפה, זה היה נשמע לך כמו תפוח שמרחף באוויר. באיור שלי, התפוח הנגוס, שהוא הסמל של אפל, מופיע על פניו של ג’ובס”.
תערוכת Icon People, שאצרו שרון וינגרטן וטל לביא מ”לביא וינגרטן שיווק יצירתי”, מוצגת בדיזנגוף סנטר עד ה-23 באוקטובר. הכניסה חופשית.
________________
התפרסם במקור במדור פי במוסף פירמה של גלובס, גליון ספטמבר 2011
לקראת השקת האייפון החדש
סרטון של יובל בינדר מנובמבר 2010 שעובד גם היום:
אנגרי בירדז שנה טובה
ברכת שנה טובה לא מכוערת של מאיה מוסקוביץ’: רימון אנגרי ברדז ותפוח חזיר. לדבריה היא קיבלה השראה את הרעיון מהסרטון הזה.
צילמתי את ניידת גוגל שמצלמת אותנו
איזה כיף, הצלחתי לצוד ניידת גוגל. פרטים כאן >>
הסקרנות הוויראלית הרגה את החתול
התמונה לעיל, אחת מני רבות במם “יש חתול בתמונה הזאת” (שהוא עצמו חלק ממם גדול יותר, “יש [חיה כלשהי] בתמונה הזאת”), שבתה את לבה של המולטיספירה עם למעלה מ-136 אלף שיתופים לפרסום בודד שלה בפייסבוק. גם אצלנו היא התפשטה כמו פטריה אחרי כתבה של כלכליסט. הנה כמה מהמוטציות המקומיות שלה.
דן קופר מסייע לחלשים: “מצא את החתול: הגרסה מותאמת לרפי שכל”.
יובל בינדר לא מבין את הרקע לחידה.
אור רייכרט לא משאיר לו סיכוי:
הלל גרשוני מחפש עבודה:
”אני רוצה לעבוד בפרסום ויראלי בפייסבוק”
“אוקיי, אתה צריך לפרסם תמונה שמחפשים בה שלושה ערבים”
“למה לא חתול?”
“התקבלת”
גל מור מספיילר: “נשברתי. הנה החתול שלכם. סבבה? בואו נתקדם!”.
שחר אבן-דר מאנדל חוזר אל המקורות – הציור השבועי לילד: “נו, בואו נראה אתכם עכשיו!”
יונתן קליין מתחכם: “הסיכוי שתמצאו אותו עכשיו שקול ל-0 בחזקת 0, מוזמנים לנסות בהמוניכם”.
אליען לזובסקי לא חברה: “מעניין לי את ה*** איפה החתול בתמונה המצ’עממת הזאת”.
מוטי בן דוד סובל מכלבת ומראייה מטושטשת: “מצא את הכלב בתמונה”.
ואני מפחלץ:
דומינוס פיצה: איכות זו לא מילה
תום מאירי גילה הבדל בין הטראקר (סרגל מעקב המשלוחים) באתרי דומינוס פיצה בארה”ב ובישראל. שלב “quality check” (בקרת האיכות) בטראקר האמריקאי הוחלף אצלנו ב”אריזה”. אמריקאים טפשים, איך תשלחו את הפיצה אם לא ארזתם אותה?
דומינוס פיצה ארה”ב: איכות זו לא מילה גסה
דומינוס פיצה ישראל: איכות זו לא מילה