קרבות הארכיון
“קרן ויקימדיה ישראל נהגה כגנבים בלילה” Vs. “תפקיד הארכיונים הוא לשמר את ההיסטוריה, ולא לנעול אותה בכספות”
בעמותת וויקימדיה ישראל ביצעו לאחרונה פרויקט גרילה בשם “שחרור תמונות לרשות הציבור“, שבו בנו תוכנה שנכנסה לאתרים של מספר ארכיונים ישראליים, שאבה משם כ-28 אלף תמונות שזכויות היוצרים שלהן פגו לפי החוק הישראלי, והעלתה אותן לאתר וויקימדיה לטובת הציבור. אנשי האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע תוקפים את וויקימדיה במילים קשות – “קרן ויקימדיה ישראל נהגה כגנבים בלילה” – וקוראים לוויקימדיה לנהל משא ומתן עם הארכיונים לשחרור תמונות עתידיות.
עומר כביר, שחשף את המבצע, כתב כי “ביחד עם רבבות תמונות נוספות, [התמונות ששוחררו] היו לכודות במשך שנים בארכיונים שונים, דוגמת ארכיון המדינה, ארכיון קק”ל, הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון משה שרת וארכיון הפלמ”ח. כן, הארכיונים היו מקוונים וכל אחד יכול היה להגיע אליהן, אבל התמונות הוחזקו בהם לרוב בצורה שלא ניתנת לחיפוש, לעתים עם סימני מים (Watermarks) שמקשים על השימוש בהן, ולפעמים תחת הגבלת שימוש לאור טענה מוטלת בספק של הגנת זכויות יוצרים. הן היו ברשת, אך נגישות רק קצת”.

בוויקימדיה טוענים, בדיווח שפרסמו על המבצע, כי פעולת הגרילה היתה הכרחית: “ויקימדיה ישראל ניסתה במהלך השנים ליצור קשר עם הגופים על מנת לבחון את האפשרות להציג תמונות אלה בעזרת ויקיפדיה וויקישיתוף ולהרחיב בצורה משמעותית את החשיפה שלהן. אולם, הופתענו לגלות שבחלק מהגופים לא מצאנו שותפים לחשיבה יצירתית לשם הגברת השימוש בתמונות”.
בארכיון המדינה וארכיון משה שרת בירכו על המהלך, קק”ל סירבו להגיב וארכיון הפלמ”ח לא הגיבו, ואילו בארכיון הציוני הגיבו במילים קשות. מנהל הארכיון, ד”ר יגאל סתרי, מסר לכלכליסט: “צר לנו שוויקימדיה בחרו לנקוט בפעולה אלימה של פלישה לאתר הארכיון הציוני המרכזי. ויקימדיה לוקחת באופן גורף את כל החומרים מבלי לברור בין חומרים שהסתיימה לגביהם תקופת זכות היוצרים ובין כאלה שלא. אין זה ראוי שגוף כזה ינקוט בצעדים אגרסיביים כאלו, תוך הפרה בוטה של זכויות היוצרים, כאשר פתוחה בפניהם דרך המלך של הידברות ושיתוף פעולה, כפי שהיה עד היום בין הגופים. אני מקווה שמידת האחריות תגבר ונציגי ויקימדיה ייצרו קשר עם הארכיון הציוני להידברות ברוח חיובית”.
גם באיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע יוצאים נגד וויקימדיה, במכתב [PDF] ששלחו אתמול יו”ר האיגוד דודו אמיתי והיו”רית לשעבר מיכל הנקין. מכתבם נפתח באפולוגטיקה: “אכן התמונות והתצלומים שנמצאים בידי הארכיונים הינם חלק מפסיפס עשיר שמרכיב את תולדות מדינת ישראל, כי הם שייכים באופן עקרוני לציבור וכי הנכונות והמוכנות של הארכיונים הציבוריים להעלות חומרים לרשת אינה תמיד מספקת את הציבור. יחד עם זאת, התנהלותם של הארכיונים בתחום איננה שרירותית. רצון כולנו הוא לחשוף לציבור את החומרים והמידע שהופקד, אך לא הכל אפשרי ומסיבות שונות ורציניות”.
מכאן הם פונים להאשמות: “מבצע ‘העוקץ’ של ויקימדיה כרוך בשלל עבירות חוקיות ומקצועיות שתמציתן: חשש לפגיעה בזכויות יוצרים רעיוניות וקנייניות, הפרת הסכמים חתומים מול תורמים, אי מתן קרדיט בצורה בוטה ומחיקת ההקשר הארכיוני – יסוד מוסד של מבנה הארכיון ואפשרות החקר בו. לא ויקימדיה היא זו שבמשך שנים רבות חיפשה, איתרה, שכנעה, העבירה, אספה, ארגנה, סדרה, רשמה, סרקה ושקמה את 28,000 התצלומים שהועלו לרשת על ידיה. את זאת עשו הארכיונים במשך תקופה ארוכה. לא היא זו החתומה על הסכמים שונים עם תורמים ויוצרים ולא היא זו שחשופה כעת לסיכונים המשפטיים הנובעים מהפגיעה האפשרית ש’המבצע’ יצר בזכויות הבעלים ביצירה ובזכויות אחרות”.
אם כן, לא רק חוקים וכללים, אלא גם מאבקי כוח וקרדיט ואגו. לסיכום כותבים אמיתי והנקין מהאיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע: “אנו קוראים לקרן ויקימדיה ישראל לחזור בה מהצהרותיה הלא מכבדות ומהתנהלותה החד-צדדית ולקדם חזרה מהירה לשולחן הדיונים עם כל הארכיונים המעורבים על מנת לפעול במשותף לשירות הציבור”.
בוויקימדיה ממשיכים לעבוד, ומחר יקיימו מפגש פתוח לאנשים שרוצים לסייע בפרוייקט שחרור התמונות.
[עדכון 12:37] הגנז הראשי לשעבר, ד”ר יעקב לזוביק, הגיב על המכתב בטוויטר: “אני ממשיך לחשוב שהפעולה היתה חיובית. הוספת סימני מים לתצלומים עתיקים, למשל, היא פועלה אלימה. תפארתם של הארכיונאים יכולה לבוא רק מהנגשה-הנגשה-הנגשה. כנראה שעמדתי מסבירה חלק מן המתחים שהיו ביני לבין ענף הארכיונאות כשהייתי הגנז”.
[עדכון 13:21] מנכ”לית עמותת וויקימדיה ישראל, מיכל לסטר, מסרה בתגובה למכתב:
במשך שנים החזיקו ארכיונים רבים, בעשרות אלפי תמונות, חלקים משמעותיים של ההיסטוריה של מדינת ישראל, שהחוק התיר להם לשחרר ואף קבע במפורש שהם שייכים לאזרחי ישראל והעולם כולו. חלקם הסתירו את התמונות, חלקם הניחו אותן כפי שנמצאו, וחלקם אף הגדילו לעשות ופגעו בתמונות עצמן, על מנת לגבות תשלום על השימוש במה ששייך בדין לאזרחי ישראל.
כאשר שיחררנו את התמונות, השבנו לידי הציבור את ההיסטוריה שלו. איפשרנו לחוקרים, היסטוריונים ותלמידי בתי ספר להביט אל העבר שלהם. ארכיונים רבים הודו על פעילות זו, שכן הם הבינו שזוהי החובה המוסרית שלהם- להפיץ את הידע ולסייע בהעברתו, תוך מתן קרדיט נאות ושמירה על התיעוד ההיסטורי הנלווה.
אסור להתבלבל – התפקיד של ארכיונים הוא לשמר את ההיסטוריה, ולא לנעול אותה בכספות. מה שנגנב הוא היכולת שלנו להסתכל על ההיסטוריה שלנו, מי שנפגע הוא הציבור הישראלי שנשדדה ממנו היכולת לעשות שימוש בתמונות מקום המדינה. אנו מציעים לכל העוסקים בתחום ללמוד ממוסדות מובילים בעולם כמו הרייקסמיוזיאום, ספריית הקונגרס, והממשל האמריקאי כולו אשר פתחו לחלוטין את מאגרי המידע שלהם ואיפשרו לידע להתפשט בעולם.
ראיון עם טל קלנר, שאחראית שפייסבוק לייט יעבוד
שׁרת התרבות, ע00פ03
פייסבוק לייט נולדה כפתרון למשתמשים במדינות מתפתחות עם טלפונים זולים וחבילות יקרות, ואחר כך הופצה גם לשאר העולם, ויש לה מאות מילוני משתמשים. טל קלנר, שבתפקידה כ-Release TPM מחליטה מתי תעלה גירסה חדשה של האפליקציה הקלילה, מספרת על כובד האחריות, נשים בהייטק והתגובות שהיא מקבלת כעובדת פייסבוק, חברה שמתמודדת עם ביקורת על צנזורה ופגיעה בפרטיות מצד אחד, ופייק ניוז וטרולים שמתערבים בבחירות בארצות זרות מצד שני. קלנר מרצה בכנס של פייסבוק Mobile@Scale.
הערותוכנית
- 0:15 פייסבוק לייט הושקה ב-2015
- 0:30 פייסבוק לייט נפתחה לכל העולם במרץ 2018
- 7:35 השקת גירסת IOS של פייסבוק לייט
- 10:59 אונבו נרכשה על ידי פייסבוק ב-2013. האפליקציה אונבו פרוטקט הוצגה כ-VPN שמגן על פרטיות הגולשים, אך למעשה איפשרה לפייסבוק לעקוב אחרי השימוש של משתמשיה באפליקציות, וכך לדעת אילו אפליקציות כדאי לרכוש או להעתיק. באוגוסט השנה הסירה אפל את אונבו מחנות האפליקציות שלה בגלל פגיעה בפרטיות המשתמשים
- ההרצאה של קלנר בכנס Mobile@Scale
- 19:50 עובדי גוגל הפגינו נגד הטיפול הלא-מספק של החברה בתלונות על הטרדה מינית
- 23:45 ההסתבכויות של פייסבוק


שׁרת התרבות הוא הסכת תרבות רשת . יוצר: עידו קינן. מוזיקה: N1N10DOH! (cc-by). עיצוב סאונד: עומר סנש. השראה ושם התוכנית: אלה נובק;הופק על ידי Podcasti.co – מפיקים פודקאסטים מעולים, בשיתוף אורבן פלייס
הפרקים הקודמים:
איך זה להיות סטארטאפיסט ערבי בישראל?
עזיז קעדאן הוא מייסד Myndlift, סטארטאפ נוירופידבק ללקויי ADHD. הוא התראיין לפרק הראשון של DataPoint, הפודקאסט החדש (באנגלית) של מרכז טאוב שהפקנו ב-Podcasti.co. מוזמנים להקשיב, נשמח לתגובות, הערות ורעיונות לפרקים הבאים.

גוגלרים מפגינים
מריו מת
מחשב מדמה מוח
האחראי על האינטרנט, מוצ”ש 19:30 גלצ

וויקיתרבות
קרן וויקימדיה ישראל, המפעילה של וויקיפדיה העברית, עורכת היום ובימים הקרובים את כנס GLAM (ר”ת של גלריות, ספריות, ארכיונים ומוזיאונים) לשיתופי פעולה בין פעילי הקרן ו-וויקיפדיה לבין מוסדות תרבות. אנחנו מדברים בפינה עם מיכל לסטר, מנכ”לית וויקימדיה ישראל.

דברים שלא נדבר עליהם בפינה
» כ-20 אלף עובדים ועובדי קבלן של גוגל ב-50 ערים בעולם, ובהן תל אביב, עזבו את העבודה שלשום ב-11:10 במחאה על טיפול החברה בהטרדות מיניות. הפגנת #GoogleWalkout נולדה בעקבות כתבה בניו יורק טיימס שסיפרה איך החברה הגנה על שלושה עובדים בכירים שהואשמו בהתנהגות מינית לא ראויה – שניים מהם עזבו עם פיצויים כבדים וללא איזכור רשמי של סיבת פרישתם (אחד מהם הוא אנדי רובין, יוצר מערכת ההפעלה הסלולרית המצליחה אנדרואיד), ואחד נשאר בחברה בתפקיד שמשלם היטב.
» מדענים באוניברסיטת מנצ’סטר פיתחו את SpiNNaker (קיצור של Spiking Neural Network Architecture), מחשב בעל מיליון מעבדים עם יכולת חישוב של 200 טריליון פעולות בשנייה, בתקציב של 15 מיליון פאונד (כ-70 מיליון₪). ספינקר נועד לסייע בחקר המוח על ידי חיקוי דרך התקשורת של המוח האנושי, במבנה רשת שבו נשלחות כמויות קטנות של מידע ליעדים שונים בו זמנית. אני מקבל בברכה את שליטנו המוח-מחשב.

» מריו ארנולד סיגלי היה איש נדל”ן איטלקי מוושינגטון שהשכיר מחסן לחטיבה האמריקאית של נינטנדו. בחברה החליטו לקרוא על שמו את מריו, דמות השרברב המשופם שבמקור נקראה Jumpman, כך סיפר לו נשיא נינטנדו אמריקה, מינורו ארקווה. “אפשר להגיד שאני עדיין מחכה לצ’ק התמלוגים”, צחק בראיון ב-1993. סיגלי מת בסוף החודש שעבר, ו