קסטות

האתר הזה (ויה חוקנרול) החזיר אותי אחורה, לבית אבאמא, שם שחינו בערימות של קלטות אודיו כשאלה עוד נקראו קסטות.

ערימת התקליטים, בעיקר קלאסיקות סיקסטיז-סבנטיז ונכסי צאן ויניל ישראליים כמו פסטיגלים ו”איך שיר נולד” של גידי גוב והחבר’ה של “הכבש השישה עשר” בתקליט צהוב (!), שקיבלתי אחרי שאספתי תריסר חתימות של קילו תפוזים כל אחת (קנינו רק קילו, אבל האיש של המועצה לשיווק פרי הדר נמס מול עיניי הכחולות והחתים את כל ה-12), עדיין שם. כמעט לכל תקליט עברי שיש בה יש מקבילה בקסטה — הגיבוי של שנות השמונים. אבא שלי היה אחראי הגיבויים, כולל כאלה של תקליטים שלא היו לנו, אבל היו לחברים, עשרים שנה לפני שהפדרציה לתקליטים (תקליטים!) בכלל חלמה לתבוע אנשים שמורידים קבצים של מוזיקה למחשב.

וגם המון הקלטות ביתיות שלנו הילדים מדברים שטויות, מאלתרים תוכניות רדיו (פודקאסטים?) וסתם מקפיאים את הזמן על סרטים מגנטיים חומים. פעם, נדמה לי שעוד בימי החלונות 3.11, רצינו, אחי הבינוני ואני, להמיר אותן לקבצים דיגיטליים. אולי זה עוד יקרה.

והקסטות הריקות מאיפה? גם זה סיפור. הדוד הקרדיולוג מאמריקה היה מקליט על קסטות את רחשי ליבם של מטופליו. צד אחד נשמע כמו הפרשנות הקולית לתרשים הגרפי של פעילות הלב — צפצוף רצוף בשני קולות לסירוגין. הצד השני נשמע כמו נפיחה ארוכה ועקשנית. בגלל חשיבות הדיוק, הקלטות הסופר-איכותיות הללו היו הולכות ישר לפח אחרי שימוש אחד. הדוד היה שולח אותן אלינו עם כל קרוב משפחה שהגיע לבקר מאמריקה, או שחזר משם לישראל. מזוודות תמיד היו מרופדות בקסטות השחורות עם המדבקה בצבע בז’ בצד אחד. היתה גם גירסה עם מדבקות כחולות.

אם הדוד הוא רופא לב, אבא היה, ובצוק העיתים ודאי עדיין, רופא קסטות. כשטייפ דאבל-קאסט דפוק היה מקמט, מותח או קורע את הרצועה החומה, אבא היה מגיע עם מברג זעיר, מספריים וסלוטייפ, פותח וסוגר וגוזר ומדביק ומבריג ואומר: “מוכן. מאתיים פוּנט*”. אחרי הניתוח, הקלטת היתה נצרבת במוחותינו עם קטע חסר שסלוטייפ מחבר לרצף אחד את מה שהיה לפניו ואחריו. שנים אחר כך הוא הציל כך גם קלטות וידאו.

הקלטות שאי אפשר היה להציל היו ממוחזרות כמשחק שנקרא, למיטב זכרוני, “מכונת טוויה”. הסרט היה נמתח בין כסאות, שולחנות, ווים וכל דבר שאפשר למתוח עליו סרט, כשבקצה האחד הקלטת המנוחה ובקצה השני אני חסר המנוחה, מושך ומותח והופך את הסרט לחוט חום דק, אותו הייתי מלפף כמו כדור של חוט צמר, קושר יחד קטעים שנקרעו — בדיעבד, נראה שזה היה מעין חיקוי הרסני יותר ופרודוקטיבי פחות לפעולות התיקון והשחזור של אבא. את פקעות הסליל המגנטי הייתי זורק — לא היה להן כל שימוש.

* סוג של מטבע. נקיבת המחיר נלקחה, כנראה, ממערכון קלאסי כלשהו (גדי יגיל? הגשש?)

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•