ניוז פלאש ליו”ר התאחדות ענף הקולנוע: מבקרי הקולנוע לא עובדים אצלך
מפיצי הסרטים רוצים שמבקרי הקולנוע יחכו עם פרסום הביקורות שבוע אחרי שהסרט יוצא לאולמות (סינמסקופ 1, סינמסקופ 2, דבורית שרגל, nrg, וואלה, דה מרקר). התכוונתי לכתוב פוסט ארוך יותר על החרמות שהמפיצים מטילים מדי פעם על עיתונאי שהעז לא לאהוב סרט שהם הביאו – אולי עוד אכתוב אותו – אבל בינתיים נעצרתי על ציטוט מפי יו”ר התאחדות ענף הקולנוע, דני כפרי, שיותר מרומז על חרם פרסומות על העיתונים שיסרבו לדחות את הביקורות:
מה שקרה זה שנוצר מצב אבסורדי. ביום חמישי אחד, למשל, התפרסמה מודעת פרסומת של סרט מסוים ובאותו עמוד, בצד המערכתי, הופיעה ביקורת שהפצירה באנשים לא ללכת לאותו סרט. העיתונים נהנים מהפרסום מצד אחד, ומצד שני ממליצים לקוראים לא ללכת.
לא ייאמן, כפרי, לא ייאמן. יד אחת של העיתונים לוקחת ממך כסף לפרסם את הסרטים שלך, והיד השניה, עצמאית ופרועה כמו בסרט האימה “יד רצחנית“, מפרסמת ביקורות על אותם סרטים ממש! ולפעמים לא אוהדות! זה לא מה שהזמנתי! מלצר, יש לי מבקר במרק! למסעדה הזאת אני לא חוזר בחיים!
תגובות
8 תגובות לפוסט “ניוז פלאש ליו”ר התאחדות ענף הקולנוע: מבקרי הקולנוע לא עובדים אצלך”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
ואם אפשר, גם לכבות את האינטרנט הזה! יש שם מבקרים שמדברים אנגלית!
נחמד, וברור שהמבקרים צודקים, אבל לא לשכוח שכדי לבקר סרט לפני שהוא יוצא צריך גם, אההממ, לצפות בו ? ואיך יעשו את זה המבקרים אם לא יזמינו אותם להקרנות טרום-בכורה ?
עמית, בדיוק בגלל זה הם רוצים לבטל את הקרנות הבכורה..
פלא שמסעדנים עדיין מסכימים להגיש אוכל למבקרים. פראיירים.
ההבדל, ניימן, הוא שלארוחה במסעדה מבקר יכול להגיע עצמאית ואינקוגניטו, אבל הקרנות לפני הפצת הסרט תלויות ברצון המפיצים (או להוריד באינטרנט, אבל זה לא תמיד פשוט).
אולי זה קצת מוגזם בשביל עיתונים קטנים, אבל העיתונים הגדולים יכולים פשוט להעסיק מבקרים בחו”ל, שיראו את הסרטים הרבה לפני שהם מגיעים לארץ ויכתבו ביקורת. העיתונים הקטנים יכולים פשוט לתרגם ביקורות מעיתונים זרים.
בדיון שהתפתח בנושא ב’עין הדג’, הציע מישהו חרם נגדי: מערכות עיתונים תפסקנה לפרסם כתבות פרומו על סרטים טרם צאתם (“טום קרוז התפנה לשוחח איתנו על ‘משימה בלתי אפשרית 3’! הבה נפרסם את הסרט הנפלא הזה!”. טוב, דוגמה לא טובה. מב”א3 דווקא קיבל ביקורות לא רעות בחו”ל). בטח לאף אחד לא יהיו ביצים ללכת על זה.
חוץ מזה, באותו דיון, היה גם מי שטען שבעצם המפיצים יורים לעצמם ברגל: הם מרגילים את הקהל לסרטים גרועים (כי הקהל הרי לא יידע להמנע מהם) ובטווח הרחוק, צופים לא יגיעו לבתי הקולנוע, כי הם יהיו שבויים תחת הרושם שממילא אין סיבה לטרוח. הכל גרוע. וגם תנאי הצפיה לא משהו.
אגב מבקרי מסעדות, צריך לשים לב שגם זה עולם הולך ונעלם. חפשו, ילדים, את מבקרי המסעדות של “ידיעות”, “מעריב” ו”העיר” וצבעו אותם בצבעים עליזים. בין הזוכים תוגרל ארוחה זוגית במחלקת המודעות.
זה מה שקורה כשהשתן עולה לחברות מסחריות לראש.
היום ילדים, נלמד על ההבדל בין מודעה בתשלום לחומר מערכתי.
חומר מערכתי ילדים, הוא עצמאי ולעיתים עשוי אפילו להביע דיעה!
ואולי זאת דיעה שהתאגידים הגדולים והמרושעים לא אוהבים…
לעומת זאת, התאגידים הגדולים מאוד אוהבים מודעה בתשלום.
ככה הם קונים מהעיתון שטח שבו הם יכולים להגיד מה שהם רוצים…
הבעייה – הם גם רוצים את החומר המערכתי…
אז ילדים, את מי אנחנו לא אוהבים?