מילון עברי-ירושלמי-עברי

42 תגובות לפוסט “מילון עברי-ירושלמי-עברי”

1. יולקס on 18 במאי, 2006 16:14

   “אמריקה” – אצלנו היו קוראים לזה “כפרות”. אבל אני לא ירושלמי, אז זה לא נחשב.

2. jess on 18 במאי, 2006 16:29

   ותוספת דווקא לצד הלא-ירושלמי:

   מה שהירושלמים קוראים לו “קולולוש” אצלנו בגוש דן נקרא גם “שָה-שָה” (בקריאות צהלה תואמות, כמובן)

3. אוב on 18 במאי, 2006 16:33

   משחק הילדים ‘קטרים באים’ נקרא בירושלים ‘הכדרים באים’.

4. עמית on 18 במאי, 2006 17:24

   ברעננה – הכדרים באים, וכמובן שה-שה.

   שכחת גם:
   במבליק – סוכרית סוס/שוש
   אג’ואים – גוגואים

5. Brutus on 18 במאי, 2006 17:31

   גם בנתניה המשחק הוא ‘כדרים באים’
   ו-‘שה-שה’ לתיאור הקולולוש

   גוגואים הופך אצל הירושלמים לאג’ואים
   ברמת ההיגוי:
   פאוּל [עבירה] בכדורגל מבוטא אצלם פאווֶל
   ודינוזור הוא דינוזאווֶר

   אגב, נראה לי שרק בנתניה מכנים את האבן-נייר-ומספריים כ-‘שַה’. אני צודק?

6. גע"ס on 18 במאי, 2006 17:39

   אצלנו בכפר לא אמרו “טוש” בכלל, אבל לו היתה מוצגת לי הסוגיה גם אני הייתי מהמרת שטוש הוא עבה יותר.

7. grebulon on 18 במאי, 2006 17:57

   סלחו לי על הבורות, אבל מה זה קוקו בלוף?

8. זיו פרי (fat fish) on 18 במאי, 2006 18:32

   קוקו-בלוף = לפיפת שיער חלקית (;
   הנה קישור עם תמונה:
   http://www.ha-lool.co.il/magazine/article.asp?id=1319&paid=1314

9. ערס פואטי on 18 במאי, 2006 19:03

   אצלנו קראו לקולולוש “פולה”. פ’ רפויה.

10. צליל on 18 במאי, 2006 19:21

    אני מאזור נתניה, וכשעברתי לפה באמת גיליתי שקוראים “שָׁה” ל”אבן נייר וּ”.
    קוקו בלוף זה חצי קוקו, כשרק השערות הגבוהות אסופות, והשער בעורף פזור.

11. מיכאל זילברמן on 18 במאי, 2006 19:22

    וזה המילון הכמעט מלא:
    http://img211.imageshack.us/img211/5976/150214971500149315031497151214.jpg

12. עידן דורפמן on 18 במאי, 2006 19:42

    אל תשכחו את הקפצונים!!!

13. נטע on 18 במאי, 2006 19:50

    קדרים באים ולא כדרים. ומאחר שדי ברור שלא מדובר פה ביוצרי כדים, ובבילון אומר שקדר הוא גם “ערבי, צועני, ידעוני, מכשף, קוסם” מעניין מה מקור שם המשחק הזה.

14. איתי on 18 במאי, 2006 20:31

    אינני רוצה לבאס, אבל:

    http://www.safa-ivrit.org/dialects/jerusalem.php

15. אני אורית ואני כבר שש שנים לא ירושלמית on 18 במאי, 2006 21:24

    (אוהבים אותך אורית)

    תרשו לי פחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אתם משחקים בכסף קטן. ה-מבחן היחיד המבחין בין ירושלמים לבין אלה שעם השנים אימצו קוללוש ואבויויו וקוקושקר, הוא היכולת להגדיר מה זה בָּארוּד.

16. דוברמן on 18 במאי, 2006 21:52

    טוש באמת יותר עבה מלורד. “לורדים” זה הדקים האלו, שבאים בסטים של שלושים צבעים ומשתמשים בהם לצבוע איורים. טוש זה אלו שלא יורדים בכביסה – העבים.

    וזו לא חוכמה שבירושלים יודעים מה זה בארוד – כי בעבר היו הרבה מחצבות באזור, ואילו היום יש פאב-מסעדה פופולרית בשם הזה במרכז ירושלים.

17. יולקס on 18 במאי, 2006 22:00

    דוברמן, אתה ירושלמי?

    “טושים” זה הדקים האלו, שבאים בסטים של שלושים צבעים ומשתמשים בהם לצבוע איורים. לורד זה אלו שלא יורדים בכביסה – העבים.

18. יובל on 18 במאי, 2006 22:46

    ספונג’דור – סמרטוט רצפה (לספונג’ה)

19. עידו on 18 במאי, 2006 22:51

    אחח… זה היה המשחק הקבוע כשלא היה מה לעשות בצבא.

    http://www.safa-ivrit.org/dialects/jerusalem.php

    אני חייב להגיד שבתור ירושלמי לא הכרתי את כל המילים שם (אבל הכרתי בערך 95%)

20. טומי on 19 במאי, 2006 00:19

    בהרצליה זריקת רבבות גוגואים באוויר לוותה בצעקה\הכרזה: “קללוּשה!!!” :)

    אחחח… גוגואים!

21. דוברמן on 19 במאי, 2006 10:10

    כן, יולקס, אני ירושלמי, ואנחנו צודקים!
    (ומי שטוען שלורד זה העבה – פשוט לא יודע על מה הוא מדבר!)

22. עידו רוזנטל on 19 במאי, 2006 12:04

    בנהריה לוותה זריקת הגוגואים בקריאת “גשם”. יצירתיות היא לא הצד החזק של הייקים

23. בני on 19 במאי, 2006 13:12

    בלורות או גולות .לא זכור לי איך זה באל-קוד’סית.
    גם היה להם מידות מוזרות ונדיבות של בירה (ליטר ומשהו במייקס פלייס,מידה שלא מצאתי בשום מקום אחר)

24. יובל on 19 במאי, 2006 13:23

    בצפון תל-אביב על גדות הירקון circa 1985, כאשר זרקו חפץ או חפצים באוויר ולכל אחד מהנוכחים מותר היה לתפוס ולקחת לעצמו (גם אם רמס את אחותו בתהליך), מי שזורק היה צועק “כרוזים” (Kruzim) במלרע במלעיל עם דגש על ה”רו”.

    השימוש במילה היה מקובל גם כדי לתאר את הפעולה העתידית. למשל הקריאה “כרוזים על הקלפים של חלוצי החלל!”, אם נאמרה בפני הקהל הנכון, יכולה היתה להוציא כיתה שלמה אל החצר ללקט את הקלפים המתעופפים.

25. זה שתקוע בפיפטיז on 19 במאי, 2006 14:00

    יצא לי לשמוע מפי כמה ירושלים שהמשחק “אבן-נייר-ומספריים” נקרא “אבן שוק” או “אבן ג’וק” (לא עזרתי את האומץ לשאול, הייתי בשוק מדי)

26. אשי on 19 במאי, 2006 17:22

    חבר’ה חבר’ה
    רגע רגע
    מנדל צבינגי ופושקש!
    מה עם:
    פיניונס (ולפי ההסבר המלומד של קרן: צנוברים זה כשקונים אותם בחנות, פיניונס זה כשאוספים אותם מהאצטרובל ואז דופקים עליהם אבן עד שהם מתפצלחים.)
    אבו-לֶה-לֶה (דמות מפחידה שהייתה מטילה את חתתה על ילדי רחביה וטלביה בלילות הקיץ החמים)

27. זה שתקוע בפיפטיז on 19 במאי, 2006 18:33

    בני – אתה בטוח שגולות זה בלורות ולא בנדורות? אני חשבתי שזה איכשהו הגיע מזה שבנדורה בערבית זו עגבנייה.

    דוברמן/אורית/ירושלמי כלשהו – מה זה בארוד?

28. שירה on 19 במאי, 2006 19:35

    שנים עשיתי “קולולוש” בפתח תקווה, ופתאום אני מגלה שאני ירושלמית.
    אולי זה המקום להעלות את סוגיית “נגעתי באדום”. אני מכירה יותר מידי אנשים מרחבי הארץ שאומרים “נגעתי בברזל”. מיותר לציין שזה לא נחשב.

29. יובל on 19 במאי, 2006 20:37

    זה שתקוע בפיפטיז – בארוד בערבית זה אבק שריפה, ובהשאלה חומר נפץ כמו זה שמשמש לגילוח צלע הר. לפני הפיצוץ נהוג לצעוק “בארוד” כדי להזהיר את האנשים מסביב. השווה לקריאת האזהרה Timber בתרבויות יותר מיוערות.

    שירה – בילדותי על גדות הירקון וכו’ היה מקובל “נגעתי בברזל אדום”. היה צריך להוכיח שאכן נוגעים בברזל אדום (או כל מתכת). ילדים פחות שמרנים היו מתירים גם לגעת בברזל בנפרד ובמשהו אדום בנפרד, כל עוד הם היו מספיק קרובים והצלחת לגעת בהם מספיק מהר.

30. הומר on 19 במאי, 2006 22:05

    אז עוד כמה פנינים:

    סילקים – חישורים, שפיצים באופניים.
    להפריק – “להרים כדור” במשחק כדורגל, מחניים ועוד.

    עוד מידע כאן
    http://safa-ivrit.org/

31. עידו on 20 במאי, 2006 00:44

    אצלנו היו אומרים “סטופ אדום” ונוגעים במשהו אדום תוך כדי. הנגיעה במשהו אדום הייתה חייבת להתרחש לפני שמסיימים את המשפט, מה שגרר מצבים בהם אנשים היו אומרים: “סטופ אדוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו….ם” תוך כדי שהם רצים סביב למצוא משהו אדום.

    היו גם כאלו שהקלו ואפשרו עוד צבעים, אבל זה לא תפס בויכוחים הרי גורל.

32. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 20 במאי, 2006 01:21

    “אבן שוֹק” זה הכינוי הסטנדרטי ל”אבן נייר ומספריים” – אבל דווקא בחיפה. (שימו לב לחולם מלא. אין דמיון ל-“ג’וק”)

33. אהוד on 20 במאי, 2006 01:37

    כתבתנו בחיפה מוזרת שהיא חשבה שאומרים אבן שוק בכל מקום.

34. שי פישר on 21 במאי, 2006 07:28

    המילון הירושלמי השלם:
    http://www.safa-ivrit.org/dialects/jerusalem.php

    ושל מגזרים נוספים:
    http://www.safa-ivrit.org/dialects/index.php

35. חגית on 22 במאי, 2006 20:45

    יש לי מוסף שלם שלם שיצא לפני כמה שנים עם המילון המלא לירושלמית. אני אוציא מהבוידם ואצלם לך, אם אתה רוצה.

36. איך אומרים בירושלמית? on 23 במאי, 2006 03:50

    http://www.oneofakind.co.il/howdoyousay/pages/index.asp

37. כרמית on 24 במאי, 2006 08:23

    תמיד חשבתי ש”אשתנור” צריכה להפוך למילה אוניברסלית. יופי של מילה.

38. ניר on 24 במאי, 2006 15:02

    בשם הסניף הצפוני אני מוחה על השמטת השם המקורי של השלכת החפצים, “עופי עופי”.
    בעיקר כשמדובר בחפיסת קלפי חבורת הזבל כשסיימת לאסוף את האלבום.

39. רועי on 14 בספטמבר, 2006 17:43

    בקשר ל”קדרים”- נראה לי שהמקור הוא בשפה הצבאית:
    קד”ר= קליטה דרך הרגליים, זאת אומרת לרוץ…

40. ירושלמית כעוסה on 12 במאי, 2008 21:32

    רק שתדעו שזה לא מכון מה שכתבתם בהתחלה!!!

    אני ירושלמית ואני מביאה את הירושלמיות שלי לכל מקום
    ולא אני לא בת 50!!

    גרררר

41. שני on 15 במרץ, 2010 16:26

    מישהו יודע מה זה “ברוד”? ולמה זה נקרא כך….?

42. גילעד פיניאבסקי on 7 באוגוסט, 2013 13:27

    תיק של “סטיב”, הירושלמים חושבים, סליחה, יודעים שזה התיק הכי מוכר בעולם, כשחילצתי את אישתי מירושלים היא גילתה שאין את זה בשום מקום, וכל פעם שהיא ראתה מישהו עם תיק “סטיב” הוא היה ירושלמי.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.