נשיקה ירושלמית
כמו כל הירושלמים, גם ק’ (השם המלא הוא לא עניין של אמאשלכם) עברה את המציצה, טקס הזובור של כל ירושלמי שעובר לגור בארץ.
במקרה שלה זה היה בחיפה: היא הלכה לקיוסק ושאלה את המוכר: “כמה עולה מציצה?” האיש, היא מספרת, הבין שיש איזשהו קצר בתקשורת, ביקש ממנה להצביע על מה שהיא רוצה, אמר, “אה, סוכריה על מקל”, והסביר לה בעדינות מה היא אמרה.
ארבע שנים רדפה אותה הבדיחה. הטראומה נשארה שם, ויום אחד, כשחשקה בדבר מתיקה, התקשרה ק’ לחברה מקומית והתייעצה: “אני רוצה לקנות נשיקה. איך קוראים לזה אצלכם?”
27 במרץ, 2007 | בנושאים 404, אבשלום קור
אני רק שאלה: אז מה בעצם מבקשים הירושלמים כשהם רוצים שיבצעו בהם אקט אוראלי?
זו ש, אמנם אני לא ירושלמי (ומעולם לא הייתי) אבל הייתי מנחש שהמילה מציצה שימושית לשני המקרים, כשם שהמילה נשיקה שימושית לשני המקרים. מה שכן, נחמד בעיני שעבור הירושלמים (ובאופן מוכל גם הירושלמיות) פעולת המין האוראלי מקושרת אסוציאטיבית לדבר מתיקה נחשק.
רק ירושלים שנולדו בשנות ה-70 יכולים לטעות בזה. מציצה זה מציצה וסוכריה על מקל זה סוכריה על מקל, כל ילד יודעים.
נשיקה אומרים גם בגליל, זה אני יודע.
מה רע במרנג?…
זה לא מצחיק, לך תקנה במבליק בחנות בגבעתיים… או פניונס.
לא ידעתי שיש לזה תרגום לשפות זרות כמו תל-אביבית, עד שעברתי לתל-אביב…
וקוריוז – באנגלית, יש הקוראים לזה sucker
ואם אני לא טועה ומביך את עצמי, בספרדות זה נקרא צ’ופה (Chupa) – מציצה, שמכאן המילה צ’ופר.
שאלה, איך אתם קוראים ל”קולולולולו” הירושלמי בו זורקים דברים באוויר לנחלת הכלל? (ברחובות, ואולי רק שם, קוראים לזה “הוריה” – Hor-Ya).
אהוד, היה לנו פתיל נהדר על זה פעם ב”עין הדג” שאותו אין סיכוי שאני אמצא. בחדרה, בכל מקרה, קראו לזה “פוּלַלֵה” (FOO-lah-leh), שזה מבחינתי השם ההגיוני היחיד.
ניסיתי להגיע לחדרה, אבל העיר לא תומכת בפיירפוקס.
העיר לא תומכת בשום דבר. תופעה מדהימה. גם כשנוסעים ברכבת מתל אביב לחיפה, חדרה היא הנקודה המדויקת שבה כבר לא שומעים את גל”צ וכו’ בתחנות של תל אביב אבל עדיין לא שומעים בתחנות של חיפה.
אהוד (קצת באיחור),
בנתניה קוראים לזה “שַה-שַה!!”
לקח לי זמן להיזכר: בחיפה קראו לזה “עוּפי עוּפי!”
ובנזוגי תורם את הגרסא הכפרסבאית: “קיליליש”