ביקורת ביקורת ביקורת התקשורת

12 תגובות לפוסט “ביקורת ביקורת ביקורת התקשורת”

1. שחר שמש on 27 במאי, 2007 19:34

   אז איפה את ממקמת אותי?

   http://blog.shemesh.biz/?cat=11

   אני מודה שאני לא כותב הרבה על הנושא, אבל, על פניו, האג’נדה שלי בנושא (חוסר מקצוענות) כן נמצא בסוג הביקורות שאת רוצה לראות.

   שחר

2. דרומי on 27 במאי, 2007 22:19

   אם עכשיו, כשסוגרים את העיתון של מחר, יהיה לחץ במערכת, והידיעה על הפריימריז בעבודה תעוף ל-70 מילה בתחתית עמוד 4, יחד איתה יעופו כמה ראשים של עובדים צעירים וחדורי אידיאלים.

   ברור שהמחשבה ששוקן, מוזס ונמרודי מסתכלים על העיתון לפני שהוא יורד לדפוס ואומרים ‘ברק חבר שלי. תוריד את התחקיר עליו’ היא קיצונית, קונספירטיבית ולא מציאותית (טוב, אולי חוץ מהמקרה של נמרודי). הדברים האלה עוברים עם ‘רוח המפקד’, שמכתיבה לכתבים מה חשוב ומה לא בצורה הרבה פחות ישירה.

3. velvet on 28 במאי, 2007 04:48

   אם הייתי בפאזת ההיעלבות שלי הייתי מתקוממת ונעלבת ורושפת נגד ההגדרה “מלקטי שגיאות הכתיב ורכילות הברנז’ה” שהיא כל כך מאי 2006, אבל בשלב זה אסתפק רק בשלוש מילים (פלוס ארבע): את חוטאת לאמת (ואני די מופתעת ממך).
   תודה.

4. דורה קישינבסקי on 28 במאי, 2007 10:05

   “אני מופתעת ממך” זה כמו “אני מאוכזב/ת ממך” האבהי/אמהי, תגובת האינטרנט המעצבנת ביותר בהיסטוריה אחרי הערות שוביניסטיות? בכל מקרה, סלחי לי אם אני לא אופנתית, אני בטח לא מעורה כמוך בביקורת הוולווט בראי הדורות. גם לא קראתי אותך במאי 2006. אני קוראת אותך עכשיו באופן קבוע, וגם את עידוק, ולפעמים אפילו את חדר אריחה (להבדיל), ואני באמת יכולה להיזכר בכל מיני פוסטים שהיו חשובים ובאמת מה שאמרתי צריך לבוא עם כל מיני הסתייגויות, אבל בגדול? כן. בתור מישהי שהגיעה לתקשורת לא מזמן ומסתכלת עליה בתערובת של הערצה, תדהמה ותיעוב, אני באה ל”בלוגי תקשורת” מוצהרים כדי לספק רעב גדול, ואתם נותנים לי מאזטים. יכול להיות שזה פּוֹצי להגיד את זה, אבל זו כבר שאלה אחרת.

5. אמיתי סנדי on 28 במאי, 2007 10:05

   יואב מתרץ תירוצים ומתמם.
   כמו שכתב דרומי, יש דברים מאוד ברורים, ורוב העורכים לומדים מהר מאוד לצנזר את עצמם גם בלי שיתנו להם הוראות מפורשות מגבוה.
   על כל נושא אפשר להביא תירוצים וסיבות סבירות למה הוא נדחק לשוליים, אבל בסופו של דבר, העיתון מציג קו מערכתי ברור, שהוא תוצאה של כל ההחלטות הקטנות האלה.

   עם כל זה, הארץ עדיין בולט לטובה, גם אם הכתבים החברתיים נראים כחריגים.

6. דורה קישינבסקי on 28 במאי, 2007 10:17

   דרומי: גם להאשים את “רוח המפקד” ב*כל* שיקול מערכתי שהוא, כל כיתוב תמונה, כל כותרת אייטם, זו תאוריית קונספירציה מבחינתי. עיתון הוא לא דבר עד כדי כך מאורגן וממושטר, מבחינה טכנית טהורה, שזה יהיה אפשרי בכלל. אפילו אם כולנו היינו מנסים. (ופה אני עוצרת לרגע ושוקלת ברצינות את האפשרות שאני ממש מטומטמת ורק בעוד כמה חודשים/שנים אני אגלה שמישהו מכתיב לי כל אות בכל אייטם. אולי באמצעות המטריקס.)

   וכראוי לתאוריית קונספירציה, זה גם בא עם חוסר אמונה מוחלטת בכל מה שעיתונאים אומרים, כלומר סגירה מוחלטת של האפשרות לברר את העובדות בשטח, כמו שאמיתי סנדי מדגים פה.

7. אמיתי סנדי on 28 במאי, 2007 11:19

   דורה: אין צורך בתיאוריות קונספירציה כדי לאבד כל אמון במה שכתוב בעיתון.
   עיתון הוא מדיום הראוי לקריאה ביקורתית ביותר. כתבים מוזנים במידע מגמתי מכל כיוון (בלי קשר להכתבות מלמעלה), והקצב הרצחני גורם להם לא לבדוק את המידע עד הסוף, מה המקור שלו ומה האינטרסים שלו. ובמקרים רבים הם מעבירים מידע הלאה גם כשהם יודעים מה המקור ומה האינטרסים שלו. ראי את הכפיפות של העיתונות לדובר צה”ל, שנתוניו מובאים בעיתונות כתורה מסיני.

   וזה בלי לדבר על בעלי טורי דעות כמו מירב ארלוזרוב שמספקת נתונים שקריים במובהק כדי שיתאימו להשקפת עולמה.

8. דורה קישינבסקי on 28 במאי, 2007 11:46

   אמיתי, what’s your point?

9. אמיתי סנדי on 28 במאי, 2007 12:52

   כתבתי במשפט הראשון: אין צורך בתיאוריות קונספירציה כדי לאבד כל אמון במה שכתוב בעיתון.

10. דרומי on 28 במאי, 2007 12:58

    דורה – ברור. אני לא מנסה להפיל הכל על הקונספירציה.
    ברור שליואב (כדוגמא) יש השפעה על השאלה האם הבחירות להסתדרות יקבלו כתבת צבע או לא, והאם זה יהיה בעמוד 4 למעלה או למטה. אבל הוא משחק בתוך טווח מוגבל, שהוא מוכתב.

    בואי נחשוב מה היה קורה אם יואב היה מקבל יד חופשית לשים את הכתבה על הבחירות להסתדרות איפה שהוא רצה: בראש העמוד בכותרת צבע. הסיכום של גורביץ’ היה ‘הארץ בלט לטובה’ במקום ‘הארץ בלט לרעה’, אבל הממוצע היה נשאר אותו דבר, פחות או יותר.

11. דורה קישינבסקי on 28 במאי, 2007 14:01

    בדיוק. בגלל זה כל כך בעייתי העיסוק הפרשני הנרחב הזה במקרים בודדים, במיוחד אם לא נזהרים מההנחה הקלה-מדי שכל החלטה בעיתון מגיעה מלמעלה. נראה לי שאנחנו מסכימים.

12. velvet on 28 במאי, 2007 21:37

    אני מצטערת אם התעצבנת מ”אני מופתעת ממך”. כוונתי הייתה טובה.
    הייתי רוצה למשל שתבססי את דברייך על עובדות, כשאת כותבת “מלקטי שגיאות הגהה”.
    וכדי להקל עלייך, עשיתי את העבודה.
    בפוסט האחרון, מהבוקר, מתוך 1,200 מילה כ-60 מילה מוקדשות ל-3 טעויות הגהה קריטיות.
    (וכן, אם סימה קדמון כותבת “כמי שקפאו השד”, בע’ 2 בידיעות, ולא עמד שום ילד הולנדי עם האצבע על הסכר, זה טראגי).
    באצבעות שחורות כמו גם בפוסט החתולים, למשל, אין שום אזכור לטעויות הגהה. גם לא עשר מילים. ואלו סתם שתי דוגמאות מקריות.
    טעויות ההגהה מהוות כ-5% מכל פוסט כשהן שם, ולפיכך מעניין אותי לדעת איך נוצר הרושם המוטעה ומאוד הייתי רוצה להבין על מה מתבססת האמירה שלך.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.