הפוליגרף האנושי

אני מקנאת בכם, כל האנשים האלה שיודעים להגיד “אף אשה לא תדבר בצורה כזאת אם זה שקר”, או לחילופין “שמעתי פרפורמרית מדופלמת”. אני, שלא נולדתי עם יכולת שיפוט אופי פלאית שמאפשרת לי לדעת אם אדם זר אומר אמת לפי נימת הקול שלו ובחירת המילים, נשארתי עם סיפור. סיפור שסיפרה לנו א’.

עכשיו, האינסטינקט שלי אומר לי להאמין לסיפור הזה, אבל בואו לא נסמוך על האינסטינקט שלי: במקרים של האשמות בהטרדה מינית עד אונס אני באופן טבעי בצד של האשה, ובכלל, אני נוטה להאמין לדברים שאני שומעת כל עוד הדובר הוא לא פוליטיקאי.

לא, בואו נבחן את הדברים בצורה הגיונית. מה אפשר להוציא בבטחון מהנאום יוצא הדופן הזה?

1. “א’ היא ערסית”/”פרחה”
כך אומרים כמה מגיבים אצל ולווט, ואני משערת שהם לא היחידים. אני לא בטוחה איך הם הגיעו למסקנה הזו (המבטא?), אבל הפרשנות המלאה היא שכערסית/פרחה ללא השכלה, כישורים או קישורים, לא’ לא היה מספיק כבוד עצמי או אינטגריטי כדי להפסיק לעבוד אצל נשיא שהתחיל איתה, ולכן היא פצחה איתו ברומן כדי שיעזור לה לטפס בסולם הדרגות, ומכיוון שערסיות הן גם שקרניות, היא החליטה לסחוט אותו וכך התחיל כל הטררם. ועכשיו לפינת “אנקדוטה משעשעת מימי הלימודים”: הידעתם שבספרים מאנגליה וצרפת של ימי הביניים תמיד מייעצים לאבירים להשתמש בכוח כשהם מתחילים עם משרתות ואיכרות, כי אצל בנות המעמד הנמוך ההתנגדות לאונס היא רק על פני השטח ובעצם הן נהנות הן מהמין הכפוי והן מההתחככות עם בן אצילים? לא יודעת למה נזכרתי בזה עכשיו, הרי זה לא משהו שרלוונטי לנקודת מבט שקיימת בימינו אנו באיזושהי צורה.

2. “לי זה לא היה קורה”
קצת קשור לסעיף הקודם, אבל קצת לא. הטענה היא שאשה נורמלית/אמינה היתה מתפטרת מיד מעבודה אצל בוס שמנפנף באיבר מינו, שלא לדבר על בוס שמתקיף. הטענה הזו מתבקשת (גם א’ ניסתה להקדים תרופה למכה ולהסביר מה עבר לה בראש), אבל לא נכונה. חייבים לזכור במקרים כאלה שנשים שמטרידים או מתקיפים אותן לאו דווקא מגיבות באופן הגיוני ושקול; הן לא חושבות מה ייראה אמין יותר אחר כך, אלא איך מצמצמים את ממדי תאונת הדרכים. דרך אחת היא לא להקים רעש. כן, הרבה פעמים זה מחמיר את הבעיה אחר כך. לא, אני לא אומרת שא’ בבירור דוברת אמת מוחלטת – אני אומרת שהעובדה שהיא חזרה לעבודה שוב ושוב ואף פנתה לקצב אחר כך לעזרה לא מוכיחה שהיא משקרת.

3. היא לא שפויה
אולי. אנחנו לא יודעים. אולי היא מכורה להרס עצמי, או סובלת מתסביך כלשהו שקשור לגברים מבוגרים ובעלי סמכות, או כל בעיה נפשית אחרת; אולי משה קצב יודע להריח נשים כאלה ולהתקיף אותן. זו לא תהיה הפעם הראשונה שזה קרה. זו לא תהיה אפילו הפעם הראשונה שזה קרה בישראל באותו השבוע.

4. מה היה הקטע של “אני לא מכוערת”?
זה לא היה הדבר החכם ביותר להגיד, אבל זה עורר בי הזדהות. ואני אסביר, לטובת מי מהקוראים שמעולם לא היו עוזרות אדמיניסטרטיביות או פקידות בקריה. אזהרה: זה לא הולך להיות נחמד או פוליטיקלי קורקט. יש זן מסוים של גברים מבוגרים שניזון מנשים צעירות יותר, ולפעמים כאלה שיש לגבר מרות עליהן. כדי לקזז את הסקס אפיל הנמוך יותר של הגבר, ואת העובדה שיחסים עם הנשים הללו לפעמים מנוגדים לחוק, הוא יחפש את הנשים עם הבטחון העצמי הירוד ואף ישתמש במגוון דרכים כדי למצב את עצמו כאבא, מנהיג ופטרון. בהדרגה, האשה תיזכר אחר כך שבעצם אין סיבה שהיא תרגיש קטנה לידו – במיוחד לא בשוק המיני, שבו לה, כאשה צעירה, יש יותר להציע. בתקווה היא גם תקלוט שזה נכון בכל שאר התחומים.

עד כאן כל מה שאנחנו לא יודעים. מה אנחנו כן יודעים? לא הרבה, וקשה להגיד אם נדע יותר אי פעם. בסך הכל, לא אנחנו אמורים לשפוט את האמינות של העדות הזאת, אלא מי ששמע את כל העדויות מכל הצדדים – המערכת המשפטית. ההיא שאנחנו אמורים לסמוך עליה שתעשה צדק עם מתלוננים ועם נאשמים, כדי להגן על קורבנות, כדי להגן על מי שמואשמים בלא עוול בכפם, כדי להגן עלינו מעוול גם אם אנחנו במקרה ערסיות או מתנהגים בצורה שקשה להסביר אותה אחר כך. ומכיוון שמערכת המשפט לא מאפשרת לנו לסמוך עליה, אנחנו מנסים לשפוט בעצמנו, תוך שימוש בכל האינטואיציות, האינסטינקטים, ההכללות והדעות הקדומות שאנחנו יכולים לגייס, ושאר רמזים, סימנים, אלילים ומזלות.

שיהיה בהצלחה. אני הולכת לישון בינתיים, תעירו אותי כשיהיה משפט.

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

3 תגובות לפוסט “הפוליגרף האנושי”

  1. גע"ס on 30 ביוני, 2007 11:35

    אני רוצה להגיב על סעיף ה”לי זה לא היה קורה”. זה לא קשור לאמינות או לנורמליות, לא קשור למוצא, השכלה או מצב כלכלי ולא קשור לגיל או למראה, אבל במקרים של אונס או תקיפה מינית על ידי אנשים מוכרים (כלומר ברוב הגדול של המקרים) יש בהחלט כאלה שזה קורה להן וכאלה שלא. למה זה כן קשור? איזשהו תכונות אופי שלא הצלחתי להגדיר.

  2. אילן on 1 ביולי, 2007 09:57

    פוסט מצוין. אי של רעננות בתוך ים המלל הצפוי מראש.
    איך זה שאיש לא הגיב לפוסט הזה?

  3. העלמה עפרונית on 14 במאי, 2009 16:49

    דורה, קומי. יש משפט.

פרסום תגובה