חוברת צביעה לרצח רבין
פוסט של שחר גולן
בשנת 2006 ערכתי בירושלים פעילות לכל המשפחה בנושא רצח רבין. עבור הילדים הכנתי דפי צביעה המבוססים על תמונות החקוקות בזכרון הקולקטיבי של כולנו, ועבור ההורים הצבתי ארבע טלויזיות בחדר שהראו את הארועים עצמם כולל סרט קמפלר, ההכרזה על המוות בחדשות, ההספד של קלינטון והלוויה הממלכתית.
העבודה מנסה לקחת את תהליך ההנצחה של ראש הממשלה אל מחוזות האבסורד כביקורת על פספוס ההזדמנות להפקת לקחים אל מול הנטיה לרדד ולשטח את הדיון. מערכת החינוך נוטה להציג לתלמידים את רבין כסבא חביב – ואלו בתמורה יודעים לדקלם ש-“אסור לרצוח מישהו רק בגלל הדעות שלו”. לשיטתי כבר 14 שנים אף גורם לא מעונין ללמד לקחים רחבים יותר כמו פלורליזם, קבלת האחר וכיצד ריבוי דעות והעלאת רמת הדיון הציבורי יכולים להעשיר ולחזק את החברה.
ניתן להוריד את חוברת הצביעה כאן.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם אפשר לקרוא גירסה של הפוסט הזה באנגלית
נפתרה תעלומת הישראלי שחצה את הגבול
ניר אביגד תוהה: “האם הישראל שחצה את גבול הצפון הוא בכלל פרנק ריברי, שחקן ביירן מינכן?”
שרברב-אלוף
אורי מייזלמן מצא את מודעת הדרושים הזאת, והוא מסביר: “אהוד ברק מתחיל לטפל בחרא במשרדו”.
תנצב”ה
(חן רותם / תום דולינגר)
האברך הדורס וחניון קרתא // דן מלמד
באתר “כיכר השבת” הביאו את הסרטון המלא (לטענתם) של אירוע הדריסה שהיה בחניון “השוקניון” בשנת 2006, בה איתמר ביטון דרס את הקופאית נגה זואריש:
באותו רגע גם החלה לעברו מרוצה של מנהלי החניון, ולאברך שהיה ברור כי הוא עומד בפני לינץ’, לא נותרה כל ברירה אלא לברוח, והוא החל בנסיעה איטית ובמהירות אפס. אלא שהקופאית שעמדה מול רכבו, קפצה על מכסה המנוע, ניסתה אף לפתחו, ולאחר מכן הפילה עצמה הצידה, תוך שהיא עושה עצמה כנפגעת.
לטענתם, מדובר בעצם בסוג של התנכלות של התקשורת לדתיים בכלל ולאברך בפרט. לטענתם, האברך חשש מלינץ’ (לאחר שסטרו לו) ולכן ברח. בכתבה באתר המצג הוא של “אין ברירה”.
ואני תוהה. מה היה קורה, חברים, אם מי שרוצה להכנס לחניון קרתא בשבת, ומפגין היה נשכב לו מתחת לגלגלים, היה נוסע, במהירות אפס, לאט לאט, בשביל להכנס לחניון? הוא נוסע במהירות אפס! זה לא מהר! והמפגין הזה בעצם נשכב לו מתחת לגלגלים. הנהג כולה רצה להכנס לחניון וללכת לטייל בכותל. זה מקום קדוש ליהודים, לא?
האם גם אז היתה יציאה בצורה כ”כ מדהימה לעזרת אותו נהג, הפעם חילוני, שדרס בעדינות רבה את אותו מפגין חרדי? האם במידה שבית המשפט היה נמנע מלהרשיע את אותו אדם, כי הוא אמור/עומד להיות ממונה כשופט בית משפט (נניח בית משפט מחוזי כלשהו), העיר לא היתה בוערת?
בתורה נאמר בפירוש לא תעמוד על דם רעך. איתמר ביטון נסע עליו.
שלט לדלת בעקבות זיכוי שי דרומי
בעקבות פסק הדין שזיכה את שי דרומי, שירה באנשים שפלשו לשטחו, מוצע לקוראי חדר 404 שלט לדלת הכניסה:
דודו טופז: אל תתנו לאדישות להרוג אותו
קורא אלמוני שלח לינק לסטיקר הזה:
הסטיקר המקורי:
ובינתיים, במוסקבה
(באדיבות אטימולוגיה עממית. ויש עוד)