המשיב: “אל תתחילו איתי, אינעל ראבקום עארס”
תוך הסתכנות שאני נופל במתיחת רשת, אני מפרסם פה מסמך שמסתובב באימייל מתוך מדינת ישראל נגד דרור שאולי (ב”ש 001031/00), בו המשיב מוצא מאולם בית המשפט אחרי שהוא שופך שורת קללות שמתומללת בצורה מרשימה בפרוטוקול. קליק לגודל המלא:
16 ביוני, 2008 | בנושאים 404
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
מחיפוש מהיר מאוד שלי- אכן היו כמה הליכים משפטים בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד אדם המכונה דרור שמאובחן שם כנרקומן כבד עם עבר עשיר על פריצות, אלימות וכו’.
לכן ניראה שהסתברותית- לא מדובר במתיחה, אלא בקלדנית מאוד יסודית.
כל הפליטי שואה האלה, זה משהו.
(התכוונתי לרשום “דרור שאולי” אבל ה”שאולי” נעלם)
“כל פליט שואה
נהיה לי
לא יודע מה”
— ליכטש
באתי להגיד שלא ככה כותבים אוואנטה אבל אז חשבתי על זה שאין לי סימוכין.
נראה אותנטי לחלוטין. אני רק יכולה לדמיין את הפרצוף של הקלדנית בעת כתיבת הפנינים האלה.
מנסיון שלי הקלדנית היתה אמורה לכתוב “המשיב מקלל ומגדף את כב’ בית המשפט” ולא יותר מזה.
חיפוש במנוע חיפוש התיקים של המערכת הממוחשבת של בתי המשפט לא העלה את מספר התיק הזה.
עידוק, בדרך כלל אתה עיתונאי טוב אבל הפעם נהגת לא כשורה. מוטב היה למחוק בצבע שחור/לטשטש את שמו של הנאשם.
האם מסכים איתי?
אמיר, שאלה טובה. פרוטוקול של דיון משפטי הוא מסמך פתוח לציבור. למה לדעתך צריך לטשטש?
לא שיש לי איזו דעה נחרצת בעניין, אבל העובדה שלא חייבים לטשטש (להבדיל מכתב אישום נגד קטין, למשל) לא אומרת שאי אפשר להפעיל שיקול דעת ולהחליט לטשטש למרות שאין חובה – זה לא היה פוגם בשום דרך שהיא בפוסט ולעומת זאת פרסום השם לא מקדם שום תכלית שאני יכולה לחשוב עליה.
סתם, כי שאלת.
העלמה:
מקדם תכלית אחת חשובה של הפוסט – הוא מקדם את היכולת של הקוראים לוודא את אמיתות המקרה. לא משהו טריויאלי.
שחר
להשאיר את כל הפרטים חוץ מאשר השם היה מאפשר לבדוק את זה באותה מידה.
חוץ מזה, בחינת אמיתות המקרה, עם כל הכבוד, אנחנו מדברים על טקסט שתכליתו לשעשע, כן? לא על מייל קריאת “תרמו דם A- לחולה בסרטן שקר כלשהו” או “מוקי הדביבון מחפש בית”. ככה שאני לא בטוחה אם האיזון פה פועל דווקא לטובת “גילוי האמת”. כי איזו משמעות יש לה?
העובדה שאין חובה להצניע פרטים ולשמור על הפרטיות לא אומרת שאנחנו לא יכולים לשמור על פרטיות של אנשים סתם ככה, מתוך רצוננו החופשי והטוב, פשוט כי זה נראה לנו כמו הדבר הנכון.
אינעל אבו רבקוס! באיזה בניין נמצא חדר 404? אני אפוצץ במכות את הכתב שלכם…
ethic question – did we really have to see his name and other details ?
it is very amusing looking at this but i thought court documents are confidential…
ממקורות יודעי דבר (שלא כאן המקום לפרטם), נאמר לי שהקלדנית אמורה ואף צריכה לתמלל את כל מה שנאמר בבית המשפט, שכן הדבר יכול לשמש לאחר מכן לנקיטת צעדים נגד הנאשם.
עירית,
בית משפט הוא “צעדים נגד הנאשם”. בתקופת הסטאז’ שלי בבית משפט לא אחת תמללה הקלדנית דברים חמורים לא פחות בצורה של “הנתבע\המשיב\וואטאבר מקלל את כב’ ביהמ”ש”
efyska, מסמכי בית משפט הם מידע גלוי לציבור. שקיפות הליכים משפטיים היא אחד מהיסודות של משטר דמוקרטי.
אני מצטט את עלמה עפרונית
“העובדה שאין חובה להצניע פרטים ולשמור על הפרטיות לא אומרת שאנחנו לא יכולים לשמור על פרטיות של אנשים סתם ככה, מתוך רצוננו החופשי והטוב, פשוט כי זה נראה לנו כמו הדבר הנכון.”
פשוט מסכים איתה. ולמה? ברור שהמידע חשוף ולא טענתי שאתה עובר על החוק, אבל לא כל מה שחשוף לציבור נוהגים להגביר את פרסומו, במקרה זה מפאת צינעתו של אותו פרט .רוצה לומר, אם לא היית מפרסם, היו יודעים על זה רק כמה אנשים או עשרות אנשים בודדים, שמרביתם לא היו מקדישים לזה תשומת לב. כעת שמו של האומלל [ואני לא טוען שהוא תלית שכולה תכלת] מתנוסס לדיראון.
חוץ מזה אחלה בלוג. הכי אני אוהב שאתה תופס עיתונאים חפפנים בקלקלתם, וגם אנשי יח”ץ
אמיר, ברירת המחדל שלי, בבלוג ובעבודה, היא לפרסם את כל המידע. אני משמיט מידע כשזה מחויב על פי חוק, חושף מקורות וכו’.
כך שלא קיבלתי החלטה לפרסם את השם, אלא שלא קיבלתי החלטה למחוק את השם.
אבל מעניין אותי לדון בזה, ואולי אשתכנע שראוי למחוק את השם (עקרונית, גם אם לא מעשית במקרה הזה).
Ido – I didn’t know it is public. TNX for letting me know. but anyhow, I don’t feel comfortable to see the man names and details (Jerusalem), somehow, I guess it is something that should be deleted.
anyway, as I mentioned earlier – very amusing.
עידו, חשבתי שברירת המחדל היא לפרסם את כל המידע הרלוונטי. בכל מקרה, אם ברירת המחדל שלך היא לפרסם את כל המידע, אולי שווה לבדוק שוב אם זו ברירת מחדל מוצלחת כל כך. וגם אם כן, אם לא כדאי לבחון את המקרים בהם כדאי לסטות ממנה.
עקרון פומביות הדיון הוא עקרון חשוב מאד בחברה דמוקרטית – אני רק לא בטוחה אם זו הדרך הנכונה ליישם אותו.
עידוק – זו לא בדיוק החלטה ניטרלית – תחשוב גם על הטווח הארוך. הרי אם האיש יזוכה, אתה לא תפרסם על זה פוסט כי זה כבר לא מצחיק וגם לא ממש מעיין אותך – ובצדק – אתה לא חייב לפרסם.
אבל בגלל זה נוצר מצב שהידיעה על ההאשמה שהוא קילל נשארת לדראון האינטרנט ודראון הגוגל (במקרים בהם זה לא רק בתמונה אלא בטקסט), ואילו זיכויו לא מופיע. מי שיקרא את ארכיון הבלוג או יחפש את האיש בגוגל – יראה רק צד אחד של המטבע (מה גם שלא הבאת את תגובתו ולקחת דיווח של השופטת – דיון אחר כבר, אולי הוא נורא מתחרט על זה ורוצה להתנצל?)
שוב, אתה לא אחראי על יחסי הציבור של האיש, אבל אתה יכול למחוק את השם שלו – ומי שירצה להגיע למידע הזה ימצא אותו בקלות.
העפרונית הזאת יודעת מה היא אומרת. אין לי מה להוסיף. זה פשוט עניין של שיקול דעת, לא של כללים או ברירות מחדל.
בכל מקרה תמשיך לעשות חיל
הגעתי במקרה לפי חיפוש השם דרור שאולי עקב קבלת האמור לעיל בדואר ורצון לבחון את אמיתות התופעה.
ובכן:
http://www.courts.co.il/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%9B%D7%A1%D7%9C%D7%A8.htm
אז שופטת וכסלר יש.
גם דרור שאולי יש:
http://www.courts.co.il/%22%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%22.htm
האם הם נפגשו?
וואלה לא יודע.
[…] לי בדיוק את הלקוח הראוי לעורך הדין […]