האינטרס לשמור שבויים בחיים
ממש מעצבן הזמזום שנשמע ברקע מכל מי שמצא מקלדת בסביבתו, והחליט לכתוב לאחד העיתונים המובילים/ אתרי האינטרנט השוליים/ לוחות הקיר הנידחים, מאמר דעה מלומד על כך שהעסקה הזו מוסיפה לחיזבאללה מוטיבציה לחטוף עוד חיילים.
סליחה, מבזק חדשות – חיזבאללה לא יושב על הגדר בצפון כי הוא ממש נהנה מנוף הג’קוזים הנשקף ממולו. הוא גם לא באמת מחכה כל שנה לאוקטובר עת יוכל לחזות בסלבס מהטלוויזיה שלנו מתאספים בראש פינה לפסטיבל השנתי שלהם, ולרוץ לבקש מהם חתימות. לא. הוא שם כדי להלחם בנו, כדי להרוג לנו אזרחים וחיילים, ו/או לחטוף אותם.
[…]
ומשהו נוסף בענין הזה – העסקה הזו גם לא מעודדת את חיזבאללה להרוג שבויים, אם חלילה יהיו עוד כאלה ברשותה. וגם לא את החמאס שמחזיק אחד כזה. שני הגופים הללו יודעים מספיק טוב שעל גופות או “שבויים שמצבם לא ידוע” הם יצליחו לשחרר הרבה פחות מאנשיהם, מאשר עבור שבויים חיים.
אם היינו מוציאים את סמיר קונטאר להורג ולא דנים אותו למאסרי עולם, אז לא היינו יכולים להחזיר אותו בעסקת שבויים.
נכון, אבל אז היינו נדרשים לשחרר רוצח חי אחר, ובמקום לפגוע בסמדר הרן, היינו פוגעים במישהו אחר שהיה קורבן לאותו רוצח אחר.
אולי רק חבל שמחכים למותו של גלעד בשביל לשחרר תמורת גופתו עשרות אנשי חמאס.
אחרי מותו גם יזמרו העיתונים על שובו הביתה כפי שגודוואסר וחברו “שבו הביתה” ולא חלילה הובאו לקבורה.
מעניין באיזו נקודה הפכה הדת היהודית-ישראלית לכזו נקרופילית, דת המעדיפה לשלוח חיילים ללקט את שאריות גופותיהם של חבריהם גם במחיר חייהם.
מתי כל זה החל? אני מספיק זקן לזכור את אותו יום ב94 כמדומני שבו הופיע השפכטל הראשון, האם שם הכל התחיל?
עידו, כתבת “נכון, אבל אז היינו נדרשים לשחרר רוצח חי אחר, ובמקום לפגוע בסמדר הרן, היינו פוגעים במישהו אחר שהיה קורבן לאותו רוצח אחר.”
זו דמגוגיה. אין רוצח אחר, אין סמיר קונטר אחר. אין עוד רוצח שהחיזבאללה רוצה בשיחרורו כמו סמיר קונטר. פשוט אין. אתה אומר שאם היינו מוציאים להורג את קונטר החיזבאללה היו מוצאים סמל אחר? אולי. זו ספקולציה. או שכן או שלא.