עיתונאים סמויים

שני מקרים מצערים של שימוש לרעה של כוחות הבטחון בעיתונאים ישראליים התגלו בימים האחרונים.

במקרה אחד, המשטרה השתמשה בשמו של כתב המשטרה של ערוץ 2, ארז רותם, כדי לפתות חשוד להגיע לפגישה ולעצור אותו, כך דיווח אסף כרמל ב”הארץ”. מנכ”ל חברת החדשות, אבי וייס, כתב למפכ”ל המשטרה דודי כהן:

דומה שאין צורך להכביר מלים על החומרה הרבה שבה יש לראות את המקרה המתואר. התחזות שוטרים לעיתונאים של כלי תקשורת מרכזי ופעיל כאמצעי חקירתי טומנת בחובה סכנות אמיתיות לחופש הביטוי והעיתונות בישראל. ההתחזות עלולה ליצור את הרושם השגוי שחברת החדשות שותפה באופן כלשהו לחקירה או לפעולות משטרתיות אחרות, ובכך לפגוע במעמדה האובייקטיווי והבלתי תלוי ככלי תקשורת.

[…]

ההתחזות עלולה לפגוע ביכולתה של חברת החדשות להמשיך ולמלא כראוי את תפקידה העיתונאי, במיוחד בתחום כתבי הפלילים, לנוכח חשש אפשרי של גורמים עבריניים להתראיין או לספק מידע לעיתונאים בדרך אחרת, מחשש שייעצרו אגב הראיון או מסירת המידע. תוצאה כזאת תפגע בזרימת המידע לציבור, כמו ביכולת העיתונאים לחשוף תופעות עברייניות.

המשטרה הסבירה:

במסגרת פעילות מבצעית של כלל גורמי הביטחון, בשל חשש כבד ומיידי לחיי אדם, ננקטו פעולות אופרטיוויות למעצרו של החשוד. עם ביצוע המעצר ולמען הגילוי הנאות, עודכן הכתב הרלוונטי (כתב הפלילים ארז רותם, א”כ) על ידי דובר מחוז תל אביב בדבר פעילות זו.

(בין השורות: רותם, במקום להגיד תודה, הלך והשטנקר למנכ”ל שלו. בפעם הבאה אולי בכלל לא נספר לו).

וזה, עצוב לגלות, עוד המקרה הטוב. המקרה הרע נחשף בלוויה של העיתונאי ישעיהו בן פורת. גל”צ מדווח:

“העיתונאים ישעיהו (שייקה) בן פורת ואורי דן, היו סוכני מוסד בעברם” – כך גילה היום השר רפי איתן, איש המוסד לשעבר. […] אחרי כל-כך הרבה שנים, לאחר לוויית בן-פורת ולאחר מותו של אורי דן, הרשה לעצמו איתן לומר את הדברים. […] איתן לא מוכן היה לפרט מה עשו השניים במסגרת תפקידם, אבל רמז כי הם תרמו לא מעט לבטחון המדינה. “עיתונאי הוא אדם שידו בכל. הוא נכנס למקורות אינפורמציה ויכול לעזור למקורות מודיעין”, הסביר איתן.

יואב יצחק כותב ב-NFC שלא רק שהשניים היו סוכני מוסד – זו היתה מטרתם שם, והעיתונות היתה רשת הסוואה:

מעמדם כעיתונאים שימש כיסוי לעיסוקם העיקרי והחיוני בפריז.

אבל אז, בניגוד להיום, היתה הסתייגות, גם אם קלה ולא פרקטית, מהשימוש בעיתונאים לריגול. יצחק כותב:

איתן גילה עוד, כי כאשר דיווח בשעתו לראש המוסד דאז, מאיר עמית, על דבר גיוסם של שני העיתונאים, מבלי שקיבל קודם לכן את אישורו המוקדם של עמית, הוא קיבל מעמית מכתב נזיפה. בהלוויה ציטט איתן מאותו מכתב.

13 בנובמבר, 2007 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת 

תגובות

4 תגובות לפוסט “עיתונאים סמויים”

  1. דורה on 14 בנובמבר, 2007 14:56

    וואו.

  2. Drazick on 14 בנובמבר, 2007 19:34

    אוי אוי אוי…
    יש גבולות שלא חוצים אותם כך!

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 14 בנובמבר, 2007 21:01

    התחזות המשטרה לעיתונאי היא לא בעיה לדעתי, היות והתחזות (להבדיל מהתחזות לעובד ציבור) אינה עבירה על החוק (אולי החשוד יכול לנסות לתבוע אותם על קבלת דבר (הוא) במרמה). זה פשוט יצריך עיתונאים למצוא דרכים אמינות לתקשר עם המקור, דרכים שהם לא יעמידו לרשות השוטרים אלא מרצונם. אם העבריין הוא גם טיפש, אין שום סיבה שהמשטרה לא תנצל את זה, אף אחד לא קבע שעבריינים צריכים להעצר רק לאחר מרדף עתיר שקלים ומחסומים.

    לגבי סוכני המוסד, רפי איתן הגזים כשאמר שזה היה עיסוקם העיקרי, שהרי הם היו עיתונאים בשעה שגיוסו והמשיכו לספק את התפוקה הרצויה לחברת החדשות בארץ. הפירסום עצמו אינו מועיל, אולם לא בטוח שהוא מזיק שכן מביטים על אותן כשנים כ”ישראל של אז”, זו המתגוננת על נפשה, ולכן הקישור לעיתנאים היום יהיה חלש.
    בסופו של יום זה ראוי ביותר שאדם מעמיד את טובת מדינתו מעל לכל ומרצונו בוחר (תוך סיכון אישי) לתרום ולעזור.
    כמו כן לא ברור שמכתב הנזיפה הוא על עצם גיוס העיתונאים, כפי שכתבת (הנזיפה יכולה להיות על זה שהוא לא ביקש אישור למשל).

  4. אילאיל on 15 בנובמבר, 2007 15:42

    אישית, אני מעדיפה מרגלים שגם יודעים לצייר קריקטורות, כמו רענן “אריק” לוריא.
    מצד שני, נורא כיף לי לדמיין את רענן שקד כבונד, יאיר לפיד כמיני-מי, או משהו בסגנון.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.