תלונה לעורכי מעריב
מכובדיי,
הבוקר רכשתי עיתון מעריב במחיר נקוב* של 11 שקלים**, מחירו של העיתון בסופי שבוע ומועדי ישראל. פירקתי את העיתון ומצאתי בו:
1 כותרת (+ספורט בפנים)
1 מוסף עצות לחיים
[עדכון] 1 סגנון [\תודה לרואי שטקבק]
ביום חול אני משלם 5.5 שקלים ומקבל:
1 כותרת
1 ספורט
1 כלכלה
1 מגזין
מבדיקה אצל המתחרים עולה שבידיעות אחרונות היו היום:
1 כותרת (+ספורט בפנים)
1 מוסף חג
1 כלכלה
1 שמחת תורה (לקט כתבות מתורגמות)
[עדכון] 1 מסלול [\תודה לרואי שטקבק]
נשאלת השאלה מדוע עלי לשלם 11 שקלים על היציאה ידי חובה הזאת – האם הצבע החגיגי של סמליל העיתון והדפסת עמודי החדשות על ברודשיט לא נוח מצדיקים הכפלה של המחיר?
לאור זאת, אבקשכם להחזיר לי 5.50 שקלים. לתיאום ההחזר אנא צרו קשר באימייל.
בברכה
עידו קינן
קורא משלם
* הגיע הזמן להסיר את המחיר הנקוב מהעיתונים ולאפשר תחרות על המחיר בין הדוכנים השונים.
** וגם לפעול נגד תיאום המחירים של ידיעות אחרונות ומעריב. ממונה? הגבלים עסקיים? מישהו?
אני אוהבת את הראיון של פיקוח על מחיר העיתון, כי אחרת יהיה לך בפיצוציות של ת”א מה שיש לך עם הקרטונים של החלב. ביום שבת אפשר לשם 10 שקל על קרטון חלב בפיצוציה. כלכלה חופשית זה רעיון נחמד מאוד, אבל שביבי ייקח את זה וידחוף את זה לאיפה שהשמש אינה זורחת.
נכון, כי יכול אדם סמית לטעון כל מה שהוא רוצה, אבל זה לא שווה כלום לעומת מחיר החלב בפיצוציה בשבת.
הפיקוח על החלב מגיע ממקום אחר — הגדרתו כמוצר יסוד החיוני לכלכלתו של אדם. פיצוציות שמוכרות חלב במחיר מופקע צריכות לזכות לביקור של פקח וקנס, עם או בלי הטבעת המחיר המפוקח על האריזה.
עיתון עדיין לא מוגדר כמוצר יסוד. אין סיבה ממש טובה שלא תהיה תחרות על מחירי העיתונים. ואני עדיין מתקשה להבין למה מעריב, שתפוצתו קטנה הרבה יותר, לא יוצא במבצע הוזלה כדי לשכנע קוראים שממילא לא מבחינים בהבדל בינו ובין ידיעות לרכוש דווקא אותו.
לפני כמה שנים ביטלו את הפיקוח על מחירי הדלק. נשמע הגיוני. יש כמה רשתות, יש המון תחנות, בטח תהיה תחרות טובה. התוצאה היתה עליה כללית במחיר הדלק.
למעשה, הפיקוח רק מגדיר את מחיר המקסימום. ובסולר באמת יש תחרות מסוימת עם ההנחה שמפרסמים. אבל עובדה שזה כמעט ולא קורה בבנזין 96.
כך עלול לקרות גם בעיתונים. האם יש מחיר קבוע, או מחיר מקסימום? אני לא באמת מכיר את הענף הזה על בוריו, אבל הורדת הפיקוח לא בהכרח תביא לתחרות אמיתית ולהורדת מחירים. מעניין בהקשר זה לבדוק את השפעת החינמונים על הענף כולו.
אני לא יודע אם זה משהו שמתרחש מחוץ לבועה החיפאית שאני חי בה, אבל כאן ידיעות ומעריב מציעים את העיתונים בקניונים ובכניסות לתחנות הרכבת והאוטובוסים במחיר של 2 שקלים (כדי להלחם בישראל היום כנראה).
אאל”ט הפיקוח על החלב רלוונטי רק לחלב בשקית 3%.
בידיעות אחרונות צורף גם מוסף מסלול
ובמעריב
חדשות
מוסף חג
סגנון
גם ברכבת עכו ובמסוף האוטובוסים ברכבת ארלוזורוב. החינמונים, לעומת זאת, יקרים מדי.
אפשר לקנות חלב ביום חמישי בסופר במקום בשבת בפיצוציה במחיר המפוקח.
כלכלה חופשית זה נחמד, וסוצילאיזים זה נחמד, ולשלוח אנשים לדחוף דברים גם, אבל יותר נחמד זה נוחות של קניה של מוצרים ב-2 בלילה ובשבת ליד הבית – במקום שהמדינה תחלק את זה לפי נפשות ובאופן מוקצב.
אגבף אני חושב שהמחיר של העיתון הוא במסגרת “מומלץ לצרכן”ף לא? כלומר היצרן (או המו”ל) מדפיס אותו וקובע עובדה בשטח לבעלי העסקים שמוכרים אותו – ומכיוון שכולם מצייתים – אף אחד לא מעז להיות זה שימכור ביותר.
והמחיר של העיתון הוא 5.5 שנקלים, לא 11 שקל.
ובעניין זה, שמעתי שבירושלים קוראים למטבע שתקל ולא שנקל. יש ירושלמי שיכול לשפוך אור (או איזו מילה שמשמשת אתכם לתאורה) על העניין?
תעשו לעצמכם טובה ותעשו מנוי על ישראל היום מחיר המנוי משתלם, גם אם אף־אחד לא ישב ויקרא את התוכן שלו. אפשר גם לקרוא קבוע את המהדורה של ידיעות-אינטרנט (“24 דקות” – הזמן שלוקח לקרוא את כל העיתון מתחילתו ועד סופו) בתחנות תחבורה ציבורית והצמתים המובחרים, ומי שחייב לשלם כסף על עיתון נייר יכול לקנות אותו במחיר מבצע של שנקל אחד במספר מוקדים בכל עיר.
אני אמנם לא בדיוק ירושלמית, אבל אני גרה בירושלים יותר זמן ממה שיש שנקלים, ובחיים לא נתקלתי במישהו שמתייחס אליו כשתקל.
שתקל? זה פשוט לא עושה ראש!
לא. אשתנור זה הגיוני.
אין לך וויכוח איתי.
ומה תגיד על הכותרת הזהה?
שתקל, בהחלט. גם אני שמעתי על זה. מאוד ירושלמי.
עידוק, נדמה לי שכבר אמרתי לך פעם, לא כל מה שאתה שומע בירושלים הוא באופן אוטומטי “סלנג ירושלמי”.
לפי מה שהבנתי גם בארצות הברית המחיר של העיתונים היומיים קבוע למעט המיסים שמשתנים ממקום למקום. על הניורק טיימס כתוב שביום חולה הוא אמור לעלות דולר וחצי.
אהוד, אני לא ירושלמית אבל גרתי קצת בירושלים ו”רבים מחבריי הטובים” וזה.. שאלתי לגבי שתקל ואף אחד לא שמע על זה. מצד שני החברים שלי הם לא נציגי הירושלמיות במובן הפופולארי אז אולי כדי לבדוק בעוד מקומות.
ביום חול כמובן ולא “ביום חולה”. למרות שיש גם כאלו.
אהוד: בירושלים אומרים בד”כ שתה (אק”א שני) שקל ושנקל נקרא בפי יודעי ח”ן בשם החיבה שתקל. הייתי אומרת שזה נשמע יותר צ’אחי ופחות גלותי ויידישאי משנקל: “שתוק ותן לי שתקל”
“אני”, הכותרת הזהה זה צילום ארכיון, כתבתי על זה פה.
העלייה במחירי הדלק מוצדקת, פיקוח או לא. הגיע הזמן שיהיה בישראל מערך תחבורה ציבורית ראוי או שבילי אופניים בערים הגדולות, ואנשים יפסיקו להזריק דלק, לפלוט עשן ולנסוע לבד במכונית שיש בה מקום של 5 אנשים.
אהוד: “אשתנור” זה ככל הנראה שיבוש של “עיש תנור”.
עיש = לחם בערבית.
[…] השמועה גורסת שבירושלים קוראים לשנקל (שני שקל) בשם “שתקל” (שתי שקל). ירושלמים וכאלה שכמה מחבריהם הטובים ביותר הם ירושלמים: שמעתם על דבר כזה? […]
מצד שני – למה לקנות מעריב?