גבוהים ושמנים הם מוטציות
זה לא אני אומר, זה העיר (2/1/2009):
טפע עליהם. ודווקא רציתי לכתוב עליהם בהקשר חיובי, שלמרות כל המכות שניחתות עליו, העיר של תל אביב מתחיל לחזור לעצמו עם כתבות שאשכרה שווה לקרוא.
14 בינואר, 2009 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
אני התייאשתי מהעיר לפני זמן רב. לא הצלחתי לצלוח את ההומור הפנימי וההתחכמויות הבלתי נגמרות.
נו.. פוליטיקלי קורקט זה כל כך אייטיז…
בדיוק לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם אימא אמריקאית/ישראלית על מה מותר/אסור להגיד והיא אמרה שהיא נורא רוצה שלבת שלה תהיה שפה משותפת עם ילדים ישראליים, מצד שני היא לא מסוגלת לספר לה על בניין עם “תרנגולת שמנה” ו”חתולה כושית”. אני לא בטוחה שהגירסה האמריקאית הנקיה היא הפתרון האידיאלי.
ואגב החטא של התרנגולת הוא לא השומן אלא העצלנות (שהשומן הוא ביטוי חיצוני שלו) החתולה לעומת זאת מואשמת רק על הצבע שלה שזה הרבה יותר גרוע.
ניבה, זה הזכיר לי שבשנות החושך של דרום אפריקה הטילו צנזורה על הספר “הסייח השחור” כי השם שלו באנגלית הוא black beauty ובממשלת האפרטהייד היו בטוחים שהספר מספר על אישה כושית יפה שזה כמובן ביג נו נו. גם הסרט “מופע האימים של רוקי” היה אסור להקרנה וההורים שלי סיפרו לי שהם ראו אותו במחתרת.
כל הפוליטקלי קורקט הזה, עם כל הכוונות הטובות שבזה… אנחנו כבר יודעים לאן הכוונות הטובות מובילות.
אני מסכימה שמילים הן הרבה פעמים רק ביטוי לחוסר צדק ולא חוסר הצדק האמיתי. מצד שני אי אפשר להתעלם לגמרי מהכוח של מילים כאמצעי העיקרי שבאמצעותו מתארים ותופסים את המציאות. אני לא חושבת ששימוש מודע במילים, כלומר מודעות למה בדיוק כותב או כותבת רוצים להגיד והבחירה איך להגיד את זה היא בהכרח צנזורה. הבחירה לכתוב “כדורי מתכת מצופים גומי” במקום “כדורי גומי” למשל היא בחירה כזו.
מה שכן, ספרות הילדים האמריקאית נקיה באופן דוחה ומנותקת להפליא מהמציאות החברתית האלימה.
אוקיי , נכון פוליטיקלי קורקט זה דבר שמנותק קצת מהמציאות בשנת 2009 ואני גם לגמרי מברכת על זה שכל אחד יאמר מה שבזין שלו. אבל במקרה הזה, פשוט חזירים!! זה כל כך צורם… כאילו מין זריקת זין מוחלטת של קליקה הזויה..אולי הם בטוחים שאפחד לא קורא חוץ מהם..אולי הם צודקים..
ניבה, שימי לב שהחזיר (זה שמפריעה לו החתולה הכושית) הוא היחיד שמגורש ע”י דיירי הבניין ולא עוזב מיוזמתו, והוא גם היחיד שמתואר בבוז וגועל.
הרבה יותר מעניין לבחון את האיורים – שמתם לב שהזמיר טרנסווסטיט? הוא זכר, אבל בכל האיורים הוא לובש שמלה ונועל נעלי עקב…
ניבה, שימי לב שהחזיר (זה שמפריעה לו החתולה הכושית) הוא היחיד שמגורש ע”י דיירי הבניין ולא עוזב מיוזמתו, והוא גם היחיד שמתואר בבוז וגועל.
הרבה יותר מעניין לבחון את האיורים – שמתם לב שהזמיר טרנסווסטיט? הוא זכר, אבל בכל האיורים הוא לובש שמלה ונועל נעלי עקב.
דפי, צודקת, גם לגבי הזמיר וגם לגבי החזיר. עכשיו כשאני חושבת על זה, גם די מפתיע שהכניסו חיה טמאה וסמלית כמו חזיר לספרי ילדים (בספרות הילדים העברית אין בכלל חזירים לדעתי בטח שלא כחיה חמודה)ואם כבר, הרבה יותר הגיוני לבזות אותו.
האמת שמזמן לא ראיתי את הספר, אני פשוט יודעת אותו בעל פה.
האמת היא שלמרות שאני מסכימה עם הפרשנות שלך לסיפור הבעיה עם האמא הזו היא שהיא פשוט לא מסוגלת להוציא מהפה מילים כמו “שמנה” ו”כושית” (בעיה מוכרת, לרובנו יש מילים שאנחנו לא מסוגלים להגיד, אצל חלק מהאמריקאים זה כולל הרבה מאוד מילים) גם אם זה בהקשר חינוכי ובמשל על היכולת לקבל את מי ששונה ממני. במקרה הזה כבר לא מדובר בנימוס או צביעות אלא פשוט בהשתקה.
מרוב שהילדים האלו לא שומעים על כושים ושמנים חלק גדול מהם גדל בתחושה שכולם בעולם נראים בדיוק כמוהם והתוצאה, כשהם כבר נתקלים באחד כזה, היא בעיקר פחד. או שהם קוראים לו מוטציה. מי יודע אולי כתבי העיר סבלו מילדות אמריקאית עשוקה…
היה שם זמיר?
ודווקא מדובר בספר שמחנך לאהבת השונה ושבת-אחים-גם-יחד וכאלה.