מילה קצרה על “שתולים” ואמינות

12 תגובות לפוסט “מילה קצרה על “שתולים” ואמינות”

1. איתי בנר on 23 בפברואר, 2009 17:38

   סחתיין על הסבת תשומת הלב. בהחלט ביקורת ראויה, שמצטרפת לתחושה שלי ששיחות הטלפון שנשמעו בתוכנית לא נשמעו לי אותנטיות מדי. זה קצת מכעיס. בנוסף, למחרת השידור של התוכנית הראשונה שיר זיו ב”ישראל היום” עמדה על כך שלא ממש היה ברור לנו מה בעצם קרה בבסיס חיל האוויר, לאחר שלמעשה רן נתפס על ידי אחד הקצינים הטכניים בטייסת. הגם שבהחלט אמין בעיני שניתן לחדור באופן כזה לבסיסי צה”ל, יש פה תחושה חמוצה של עבודה בעיניים, או לכל הפחות עריכה מגמתית.

2. ברווז גומי on 23 בפברואר, 2009 18:53

   קשה לי להתרגש מהגילוי. שיחות הטלפון היו כמובן מבוימות, מותאמות למארז הכללי של התוכנית. נראה לי שגם ההליכה על שפת הים איננה אותנטית. השאלה האם הפרטים עצמם שנמסרו נכונים – האם הוא אכן הצליח להכנס לכל אותם בסיסים, לקבל נשק ולהגיע למדורים המסווגים ביותר, ללא שום עזרה.
   אגב, דבירי משמש כתחקירן בעונה הנוכחית של עובדה.

3. אבנר on 23 בפברואר, 2009 21:12

   זהו ה”דוקו”-“אקטיביזם”. לא דוקו ולא אקטיביזם. יותר מוקו-רייטיניגזם.

4. א' on 24 בפברואר, 2009 00:30

   כשעה לפני שתולים שודרה תוכנית של אילנה דיין על התוכנית להגנת עדים והיעדר תוכנית דומה בישראל. עניין לא חדש כביכול (בועז גאון, שעמד מאחורי הכתבה המשודרת, פירסם משהו דומה באחד ממוספי סוף השבוע), אבל מרתק. הפואנטה שלי היא שאמנם זה לא כוחות, אבל התוכנית של וילנאי מחווירה מאוד ליד עובדה.

   טעות אחת שנותנת לצופה תחושה מביכה, למשל, היא כל העניין של מיקום התחקירן במרכז הכתבה, ולא מושא הכתבה. למה מעניין אותי לשמוע מה הרגשות שלו ולא של הנפגעים האמיתיים, הקשישים? השיחות עם התחקירן נראות מאוד מבויימות, מה שפוגם באמינות של התחקיר כולו.

   וישנו גם העניין שלהיטפל לעובד אלים בבית אבות, שמרוויח 20 שקל לשעה (20 וחצי על שעות נוספות!), זה עדיין קל יותר מלהציק למשפחות הפשע וספיחיהן. הייתי מביאה נציג של ארגון קו לעובד שידבר על התנאים בהם מועסקים כל העובדים הזרים האלו. אבל תכף אני אצא חסרת לב ורגישות ואחטוף בטוקבקים על זה שלא הכרתי כביכול בסבלם של הקשישים, אז אני אשתוק וזהו.

5. ערןב on 24 בפברואר, 2009 08:38

   א’ – ושכחת לציין גם שאחד העובדים המדוברים הוא, איך לומר, בן דוד (כלומר, קוראים לו אחמד), מה שמוסיף איזה ממד לאומי לכל העניין.

6. אדר on 24 בפברואר, 2009 09:46

   צודק. מה שערן אמר. איזה נוח זה שלאיש הרע קוראים אחמד.

7. שולמית on 24 בפברואר, 2009 12:25

   א. זאת הונאה.להציג תחקירן מקצועי כאיש פרטי שמתמודד עם פעילות ” בתולית”.

   ב. המשכורת הנמוכה, תנאי התעסוקה ומוצאו של העובד לא מצדיקים התעללות במטופלים. כדאי לזכור שרב העובדים הסיעודיים אינם מבני האליטות ומשתכרים שכר נמוך ביותר. כך גם המטפלות של הילדים , עוזרות הגננות, השרתים בבתי הספר וכל היוצא בזה.
   גם השוטרים והמורים משתכרים מעט ועובדים בתנאים שלא מכבדים אותם ובכל זאת לא נסכים שיתעללו באלה הנתונים לחסדיהם.
   ג. כמובן שאין להסיר את האחריות ממנהלי המוסדות שבהם מתרחשת ההתעללות.

   ה. אכן, לא אחת, החלשים פוגעים בחלשים מהם.

8. שוש on 24 בפברואר, 2009 13:01

   קצין צה”ל עושה חלטורות בתור תחקירן ו”שתול”? או שהוא קצין מילואים ואני החסרתי כמה פריימים?

9. רותם on 24 בפברואר, 2009 13:07

   אני לא מופתע. היצירה הדוקומנטרית הרצינית האחרונה של גברת וילנאי (עם בעלה גיא מרוז) נדונה כעת בבתי המשפט, אחרי תביעה של ועדת התביעות (משפט פשוט נהדר) שטוענת לפגמים רציניים בסרטם על הטיפול בניצולי השואה.
   צריך לבדוק את פעילותה בשבע עיניים, רצוי גם עם שבע זכוכיות מגדלות

10. FrEEzE on 24 בפברואר, 2009 18:45

    הדבר היחיד שהפריע לי יותר מהשיחות המתוסרטות (מלשון: תסריט, לא יודע איך כותבים) עם אורלי ויינרמן, הוא עצם “גניבת” הטנק.
    אם התחקירן מצויד במצלמה אחת, שהייתה עליו בתוך הטנק, מי צילם את הטנק נוסע החוצה?

11. דן מלמד on 24 בפברואר, 2009 20:27

    סליחה, אכן קצין במיל’.

12. FrEEzE on 24 בפברואר, 2009 20:40

    תיקון: אורלי וילנאי. אין לי שמץ של מושג מי זאת אורלי ויינרמן ומאיפה עלה לי השם הזה פתאום :S

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.