החלום

אתמול לפני שהלכתי לישון קראתי תגובות באיזה פוסט אצל עידוק, שתיתי יותר מדי ואכלתי גבינה בולגרית מקולקלת. ככה שבאופן טבעי נוצרו אצלי בלילה חלומות. אני אנסה לתסרט כאן את אחד החלומות, לטובת הקוראים והמגיבים וההיסטוריה.

אז דורה קישינבסקי, אדר שלו, אחד שיודע וסטאלין יושבים על גדר. זה אחו פסטורלי אבל באמצע שלו יש מתקן שיגור גרעיני סובייטי. ליד דלת הכניסה המנותצת, יאיר לפיד נלחם בנאצים.

דורה: איזה אפס.

יאיר לפיד: [לבוש במדי חייל בריטי ממלחמת העולם השניה: קפל”ד על הראש, חולצה חומה, קרבין, כוס תה] נאצים, שתדעו לכם. העולם שלנו, זה עולם שראוי, ששווה, שחשוב לחיות בו. ואני לא אעמוד מנגד בזמן שאתם תנסו לשגר את הטיל הגרעיני הזה, כי כל עוד יש גרעין קטן של התנגדות, כל עוד יש זיק של תקווה, כל עוד אנשים טובים עומדים ועושים מעשה — אין לנבלים כמותכם סיכוי.

דורה: אנשים טובים עושים מעשה. אז איף.

אדר: עוד פעם איזה טאלנט עושה כאילו איכפת לו, בזמן שהוא מסיט את הדיון מחובתה האמיתית של המדינה לסבסד כבשים לאיכרים עניים, כדי שלא יגדלו להיות נאצים.

אחד שיודע: ומה זה הג’ל הזה? הלו? הניינטיז התקשרו, מר לפיד, הם רוצים את הג’ל שלהם חזרה?

דורה: אף פעם לא ראיתי מישהו שנלחם בנאצים בצורה כל כך לא משכנעת. הוא בלון נפוח, הוא לא יודע להלחם בנאצים בכלל, חבל שהוא לא מת. עשירים לא מפריעים לי בכלל. אם הוא היה מת הייתי רוקדת לו ריקוד קטן על הקבר. [מדגימה.]

אחד שיודע: ולמה הוא לבוש במדים של הצבא של הוד מלכותו? ממתי הוא נתין בריטי? יש כאן מקרה ברור של חוסר באתיקת-מדים.

סטאלין: моя воздушной подушке полна угрей!

אחד שיודע: פנק הבועלים! חנורט חנורט חנורט חנורט

יאיר לפיד: אתם יודעים, נאצים, לפני כמה שנים שהיתי במחיצתה של משפחה אמריקאית חביבה מספר חודשים. מה שריגש אותי מאוד כישראלי היה שמתוך כבוד אלי, אב המשפחה היה מניח תפילין מדי בוקר, אפילו שאני לא ידעתי עד אז איך תפילין נראים בכלל. בכל אופן, עכשיו אני אכסח לכם את האימא. [נותן לנאצים אגרוף קונג-פו, אבל הנאצים עוד לא שמעו על הקונג-פו אז לא כואב להם.]

גדי שמשון: כולכם מוצצים לאימא של ערפאת! ילדים קטנים הולכים למות! תוציאו את הפדיקור המטופח שלכן מהכוס ותעשו משהו!

דורה: אבל יש לי רחם!

גדי שמשון: [מתבייש והולך.]

אדר: הבעיה העיקרית כאן זה שהוא מנסה לשכנע אותנו שהוא חייל כשאר החיילים, כשבעצם הנאצים קונים לו טיל גרעיני משלו כל חודש. על מי הוא מנסה לעבוד בחלום הזה? אם הוא באמת היה בצבא הבריטי, הוא הרי היה קצין והוא לא היה נלחם עם הידיים שלו.

דורה: [מצחקקת] כן, והוא היה יושב בבונקר וקורא עיתון ומעשן מקטרת והוא היה כאילו “ג’פרי! הבא לי את כפכפי-הערב!”

[לנאצים נמאס להתעסק עם יאיר לפיד, אז הם הולכים ומשגרים את הטיל. העולם נחרב.]

דורה: אני חושבת שיש לנו כאן טקסט פוליטי.

[בשלב הזה כל הנוכחים הופכים לאימא שלי או לדולפין ואני מגלה שלא הכנתי שיעורים ועוד פעם באתי בלי בגדים לבית הספר. אבל זה כבר סיפור אחר.]

תגובות

14 תגובות לפוסט “החלום”

  1. פרל on 7 במרץ, 2009 14:15

    הזוי

  2. תומר on 7 במרץ, 2009 15:22

    נהגת ללכת הרבה פעמים עירום לבית הספר?

  3. דורה on 7 במרץ, 2009 16:28

    ג’וני, אתה ענק. גם במובן המטאפורי. התגעגעתי לפאנפיקים שלך.

  4. אור ברקת on 7 במרץ, 2009 23:21

    תיקון קטן לחלום: אם אני זוכר נכון ההתיחסות היחידה לרחמים הגיעה דווקא מכיוון שמשון

  5. אדר on 8 במרץ, 2009 01:42

    אויש, התחוור לי אני באמת מדברת ככה. הוא אפילו לא מכיר אותי ב-RL והוא כבר יודע.

    אז מה נהיה בסוף, דורה עושה את זה עם הדולפין?

  6. עוזי on 8 במרץ, 2009 10:45

    ענק!
    אני זוכר משהו מכיתה ד – “הבחנה בין עיקר לטפל”
    פוסט אחד קטן ממחיש איך נראית העיתונות שלנו (או הבלוגספירה, או שכבר אין הבדל כזה גדול כשלכל עיתונאי יש בלוג משלו)

  7. עוד יובל on 8 במרץ, 2009 11:53

    אז רגע, גודוין תופס פה או לא?

  8. אייז on 8 במרץ, 2009 12:43

    עוד י’ – בטח שתופס.

  9. אדר on 8 במרץ, 2009 15:44

    חותמת על מה שעוזי אמר.

  10. ג'וני on 8 במרץ, 2009 16:10

    אדר – לא לפני שהדולפין כותב עליה דברים מעליבים באינטרנט. מסתבר שככה דורה אוהבת את זה.

  11. שיפר on 8 במרץ, 2009 17:00

    מוכר באופן חשוד.

  12. דורה on 8 במרץ, 2009 17:31

    אני לא חושבת שאי פעם הייתי עם מישהו שכתב עלי דברים מעליבים באינטרנט.

  13. הנחש on 8 במרץ, 2009 18:59

    וואי בן אדם, אתה ממש מוזר!

  14. ג'וני on 8 במרץ, 2009 19:25

    דורה, אנחנו מדברים פה על דולפינים, לא אנשים.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.