ראשומון א”י
מה יש לנציגי התקשורת הכתובה להגיד אחד על השני, בניתוחים שלאחר מותה של מסיבת העיתונאים ההיא?
יוסי קליין מ”הארץ” קורא לברוך קרא “הכתב לענייני פכים קטנים של ערוץ 10”.
רינו צרור, גיבור הערב מטעם עצמו, מספר שבעיניו קצב הגזים, “הוא נקב בשמות אנשים, כינה אותם ואת עבודתם בכינויי גנאי…הוא הניף את ידו לעומתי, מן הבימה, ונדמה לי שאמר משהו זועף במיוחד…אז קמתי והלכתי.”
גרסת העלמה במצוקה, שלום ירושלמי: “חברי רינו צרור ביקש להגיב…קצב תקף גם אותו. צרור ניסה לענות וסולק מהאולם בידי שני בריונים…בדרך החוצה לחצתי לו יד והחלטתי להישאר. אולי אני אוכל להגיב. קצב המשיך בשלו. לא יכולתי להתאפק. ‘זה שקר, אדוני’, קראתי לעברו”. קצב טען שירושלמי פוטר ממעריב בגללו. אמנון דנקנר, העורך של ירושלמי דאז, נזעק לעזרה ומכחיש שירושלמי הועזב בגלל קצב. הוא עושה את זה בעמוד שנמצא בין גרסת רינו צרור לזו של ירושלמי על הדברים.
ובכל מקרה, גם ירושלמי מעביר את הטלנובלה הלאה, אל נחום ברנע. “‘אתה לא מאמין מה הוא כתב עלי’, השתומם הנשיא לשעבר, ופנה לעיתונאי נחום ברנע, חתן פרס ישראל”, רושם ירושלמי.
ולברנע מצדו, בכל זאת, חתן פרס ישראל, ישנה גם פרשנות משלו על מה שקרה שם. “קצב ניהל התקוטטות מיותרת עם שני עיתונאים שישבו באולם, אחד שרצה לגנוב כותרת [וואו רינו, מה ברנע אמר עליך], אחר שמחה בצדק על שקצב תוקף אותו אישית ולא מאפשר לו להגיב.”
וכל זה קרה אחרי שערוצי הטלוויזיה חתכו מהשידור הישיר והתחילו לשדר בריפיט את הנפילה של צייד הדורבנים מהמסוק של 669.
אפרתי!!
איפה את עכשיו?!
יעל רגב