צ’ארלי ישן עם הדגים
כשאני כל כך רעב שאני לא מסוגל להחליט מה בא לי, סנדוויץ’ טונה טוב תמיד סוגר את הפינה. בדרך כלל אני צורך טונה סטארקיסט, פשרה הוגנת בין טונה יוּלה המצויינת והיקרה באריזה הצהובה לבין כל מותגי הסלג הזולים שנמכרים בשוק ובחנויות מכולת מהדור הישן.
כשקיבלתי לבדיקה את הסדרה החדשה של סטארקיסט, הופתעתי לגלות שהיא מיוצרת בישראל. תמיד דמיינתי את הפרזנטור של החברה, צ’ארלי הטונה הממושקף וחובש הבארט, כבחור צרוד ומחוספס אך טוב לב שמתגורר בניו אורלינס ומנגן ג’ז על סקסופון במועדונים שמגישים שרימפס ונתחי תנין מטוגנים בבלילה ולקינוח סופגניות ביינייט צרפתיות עם הררי אבקת סוכר. מסתבר שהוא בעצם ערס צרפתי שדופק שווארמות כשרות בטירת הכרמל.
הטונה בשמן של סטארקיסט (10% שומן אחרי סינון) יותר טעימה לי, אבל אני שונא את המגע עם השמן בזמן הסינון ולכן מסתפק בדרך כלל בטונה במים (1% שומן). הטונה בסדרה החדשה שוחה במים ושמן קנולה. כצפוי, זה פחות שמנוני משמן וקצת יותר שמנוני ממים, ושיעור השומן גם הוא באמצע – 5%. הסדרה מגיעה בשלושה טעמים – טבעי, עשבי תיבול ולימון ופלפל.
הטונה הטבעית הזכירה מאוד את הטונה הרגילה במים, כלומר יבשושית מדי, והטונה עם הלימון והפלפל חרפרפה וחביבה. שתיהן נתנו עבודה כשערבבתי אותן עם מיונז ושמתי על לחם מלא עם עגבניה וחמוצים ביתיים, כמו שהקב”ה התכוון שנאכל אותם. הטונה עם עשבי התיבול, לעומתן, מוצלחת מספיק בשביל לאכול אותה נטורל.
הדבר היחיד שמפריע לי בה הוא סוד הרכיבים. בתמונה על האריזה רואים נתח טונה עם עלי בזיליקום ועירית, אבל זו רק הצעת הגשה, וברשימת הרכיבים כתוב בלקוניות “עשבי תיבול”. צ’ארלי, באמאש’ך, מה שמת בפנים?
ציונים: ○●●●● לעשבי תיבול ○●●● ללימון ופלפל ●●● לטבעי
מחיר: 7.5 שקלים.
שורה תחתונה: שום דולפינים לא נפגעו במהלך כתיבת ביקורת זו.
(פורסם במקור במדור “טוחנים” ב”רייטינג”, 11/3/2009)
המציאו כבר טונה בלי ריח של טונה?
אצלנו אוכלים ריו מארה בשמן זית, עדיף עם בזיליקום. מעולה.
קורא חדש בבלוג.
למצוא פוסט ביקורת טונה. מאשש את הרגשתי שהגעתי למקום הנכון.
עלה והצלח
פטנט לטונה :
קנה טונה במים
סנן אותה
הוסף שמן זית איכותי (לטעמך, כזה שאתה אוהב)
תקן תיבלון
אכול בהנאה :)
ביקורת מוצרים ב-404?! טסק טסק טסק…
מצד שני, בהצלחה!
אה, והקב”ה לא התכוון שנאכל דגים:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
יצאת טונה :)
דולפין, לא דולפים.
אל תאכל יותר מידי טונה. יש בזה כספית.
Charlie bit my finger
האמת, ביקורת טונה – לא במקום.
שישאר ברייטינג.
אתה לא מדמיין את זה בניו אורלינס, זה בדיוק מה שאכלנו שם. שרימפס וזנב תנין.
תנין זה דווקא די טעים, טונה לעומת זאת…
אני לא נוגע בטונה מקופסא מילדות. משהו במגע בין הקונספט המיושן משהו של קופסת שימורים ודג שאמור להיות בשיא טריותו מונע ממני לעשות את זה. במילה אחת לוף. יהיה נכון פעם אם רפי גינת, או עידו קינן, לצורך העניין יעשו תקחיר מעמיק מה הטונה צריכה לעשות מרגע הדיג שלה, אלוהים יודע איפה (טבעי, גידול מבוקר?) ועד הרגע שהיא צריכה לעבור את חווית הפילוט ניקוי והשימור. אליך עידו.
אם כבר אז כבר…
נכון, עולה טיפה יותר
ואי אפשר למצוא בכל מקום
אבל!
לתנובה יש סדרה חדשה של דגים מעושנים
הטונה המעושנת שלהם היא פשוט מעדן.
על טוסט עם פלפלים קלויים, או סתם ככה ישר מהשקית
ממליצה!
טונה בשמן מהקופסא זה מגעיל. קונים טונה במים ושמים מיונז, אבקת שום, מלח, פלפל ובצל ירוק. שמים בסנדוויץ עם לחם מלא טרי, חסה ועגבניות.
ראובן צודק, רק עם שמן זית נורמאלי. זה גם יותר בריא ככה. מצד שני טונה שמגיעה בתוך השמן זה יותר מהר.
כבר לא מעט שנים מנסים להרבות טונה בשבי, וביפן יש מתקן מחקר בו הושרצו שני דורות של צאצאים, אך מרבית הדגים נתפסים ברשתות בעונת הרבייה ומועברים למתקני פיטום לחצי שנה. קבוצת חוקרים מהמכון הימי באילת הייתה שותפה להפריה המלאכותית המוצלחת היחידה בהיסטוריית הטונה שהתרחשה במכון גידול בספרד בשנת 2005. אם הם יצליחו לעשות את זה סיסזטמטית, כמו בחוות גידול דגים מזנים אחרים, מחירי הסושי ירדו פלאים ובא לציון גואל.
בינתיים הדיג המסיבי הביא את הטונה לסף הכחדה (בעיקר את הטונה כחולת הסנפיר, היוקרתית בין זני הדג) וגרר מכסות דיג חמורות, אם כי מדינות רבות מצפצפות עליהן (מישהו אמר יפן?). הדיג ברשתות גורם לעתים למותם של דולפינים שנתפסים ברשתות (הם אוהבים לשחות עם הטונות), וחברות שנושאות את סמל הדולפין על פחיות הטונה – סטארקיסט למשל – מצהירות שבלכידת דגי הטונה שלהן לא נהרגו דולפינים.
הדגים/נתחים היפים ביותר שנפתסים באוקיינוס או בחוות הגידול נשלחים לשווקים טריים, והפחות יפים מגיעים למפעלי השימור, שם הם עוברים תהליך פשוט מאד של שימור בשמן. הטונה בשמן נכנסת לפחית כמות שהיא, והטונה במים נשטפת מהשמן ועוברת למים. כל מי שהכין סביצ’ה יודע שחומרים מסוימים (בעיקר חומצות כמו מיצי הדרים, אבל גם מלח ועוד חומרים) מבשלים את הדג. השמן עושה את זה באופן קצת שונה, ויוצר את הטונה המשומרת כפי שאנחנו מכירים אותה.
אם מישהו מעוניין לעשות את זה בבית, ביותר כסף אבל ען יותר תיבול וטעם, יש מתכון לא רע בספר של אידי ישראלביץ, ונדמה לי שאייל שני נתן פעם מתכון בטור שלו בהארץ.
אפשר לשאול מה קרה שיש ביקורת מוצרים בחדר?
סליחה – סיסטמטית ולא סיסזטמטית, עם תיבול ולא ען.
מאז שסגרתי את האוטו על האצבע איכות ההקלדה שלי ירדה פלאים, והדרדרה אף יותר כשהפסקתי לישון לפני כמה לילות.
עידוק, אני מבין שעם חדר404 לא הולכים למכולת, אבל לא כל דבר שיוצא מהמקלדת שלך חייב להגיע הנה… איך הביקורת הזו (שאני די בטוח שלא תראה ממנה שקל נוסף מרייטינג) קשורה ל”תרבות דיגיטלית, תקשורת ויחצנות, שגיאות כתיב ועוד”? ואל תגיד שזה ה”עוד”, כי זה יהפוך את האתר לבלוג של “תפסת מרובה לא תפסת”.
יובל – אני הייתי מכניסה את זה דווקא תחת “יחצנות”, לא תחת “עוד”.
מה שכן, אחלה ביקורת. במקרה קניתי היום את שלושת סוגי הטונה האמורים, ואדווח אחרי שבעלי ידגום אותם (לעצמי קניתי טונה אמיתית, לא משומרת, שתהפוך לטרטר בערב. מיש שמעדיף משומר – בעיה שלו).
תודות לך אכלתי מהטונות. כרגע ממש ברגע זה אני אוכל כריך עם הטונה המתובלת. קצת יקר, אבל די טעים.
איזה מגעילים אתם, שמים מיונז משומר על טונה מפחית.
את הטונה אני דגה בעצמי בוקר בוקר. אחר כך אני אוספת את הביצים שהטילו התרנגולות האורגניות שלי, מפיקה שמן זרעי פשתן כתית טהור (אפשר להסתפק בהכנה פעם בשלושה ימים. יותר מזה השמן מתחיל להתחמצן ולא כדאי לגעת) ומכינה מיונז מהשמן והביצים. כמובן, את התערובת למיונז אני טורפת במזלג עץ מיוחד ולא בלהב מתכת חשמלי שהורס את הויטמינים.
וברצינות, למי שקונה טונה בשמן כדאי לקנות בשמן זית או בקנולה, זה עולה קצת יותר אבל ההבדל הבריאותי משמעותי.
ברשימת המרכיבים של האוכל לדגים שאחותי רכשה עבורי דיירי האקווריום נמצאו 3% “אבק” ו-14% שהוגדרו כ”רטיבות”. מזין, ללא ספק.